כשבעלת הבית שלי חולה, יש עצב כזה שמתפשט בכל חדרי הבית. אמנם ילדיה קמו כבר בשבת בבוקר מוקדם.למשל האדון שלי, רועי, משלים חסרי קריאה. מי היה מאמין. פעם כשהיה קטן קרא הרבה, בתקופת הלימודים שלו בתיכון ניגן הרבה, למי היה זמן לקריאה. עכשיו הוא נמצא גם בפוסט של בעלת הבית,פתאום אני מוצא אותו מגיב לאנשים שמגיבים לה שם, זה חדש לי. תמיד היה מנגן או מצייר בפגרות שיש לו. מילא, אם בעלת הבית היתה כותבת ברומן הזה שלה על חתולים, אני הייתי הראשון שהייתי הולך לקרוא אותה.

בעלת הבית שלי עברה טיפול שורש . כואב לה. היא לוקחת משהו נגד כאבים, זה מנטרל אותה מתפקוד. לו היו שואלים אותי מה הייתי רוצה להיות, הייתי אומר, רופא שלוקח כאבים. אם היה מקצוע כזה, הייתי הראשון שנרשם אליו. מטפל בכאבים של בני אדם וכאבים של בעלי חיים כמוני.

אני לא מומחה לנפש האדם

מומחה לכאב פיזי

יודע לגרש אותו

במעשים קונדסיים.

כי אני ליצן כזה.

הנה אני עם כיפה על הראש

לבדר את בעלת הבית

אך היא לא צוחקת

היא נאנחת

ואת הכאב לא הצלחתי לגרש.