לאישה הכי מלעונה שאיתי,

שהעיקר שהיא איתי

שהיא איתי -

תתי תתי תתי

מתל מה רוחני ג'יתי (כמו שהלכת חזרת) -

בעל אוהב

אהרן אמיר כותב לבטין, זוגתו.

ספוגה ברוק שלך

שאינו נמחה

לשוני חולפת לאורך גוך

עוקבת אחר הקיפול המרטיט

עד בקע מתניך

אני רוחקת

וקרבה

אתה מביט בי

ומניח לידי

לאצבעות הקסומות

לתור אחר

איני יודעת מה

אני ממלמלת

כך

בלי תכלית

שפתותי הלחות

מרחפות

על פני תנוך אזנך החמימה

מחליקות

אל תוך גומת כתפך

בטין כותבת לו