היא מלאה בזכרונות מסוגים שונים.

מצאתי ברכות שכתב לי המנהל של הבית ספר , בכתב יד עם כוונה אישית ומילים מרגשות. מצאתי גם מכתבים ממורים שונים , רובם אישיים נוגעים.

זה עשה לי כל כך עצוב וכל כך קשה לקרוא את זה.

מצאתי גם ברכות יום הולדת ומתנות קטנות שקיבלתי או שוברים של אירועים שהייתי בהם ושמרתי.

מצאתי גם אם הציור הזה. אחר כך כבר לא היה לי כח להמשיך.

אני בקושי מצליחה להתקדם . ערימה אחת וכל מילימטר בה מרסק.

המילים של הברכות נוגעות בי, ההפתעות והזכרונות משמחים , מזכירים .

הציור הזה . כל ההתבוננות בו היתה מלמעלה. ברחמים כמו על מישהי אחרת. הופתעתי , זועזעתי . אני רוצה גם להעיף את יכולת התבוננות וקישור של מישהו אלי אי פעם או שמישהו ימצא את זה וידע שאני ציירתי את הדבר המזעזע הזה.

החלטתי לשרוף אותו או לגרוס אותו ובמקביל זה חלק ממני.

אני לא רוצה לאבד את הזכרון של הסבל שעברתי אז בדיוק כמו שאני לא רוצה כרגע לשחרר. אני רוצה להיאחז בזה .

אני לא רוצה להתעסק בזה בכלל. אבל לדעת שזה קיים , רק רחוק ממני ככל שניתן.

-

לראות את הציור הזה , ביכולת הציורית העלובה שלי אבל עם הפרטים והמשמעות ולהישאר בהתבוננות סמי סטרילית , זה גורם לי לבלבול ולאי הבנה.

שישאר רחוק. זה כל מה שאני רוצה. עברתי המון כדי לא לחיות את זה כל דקה וכל שעה וכל יום.