פרויקט הגנום האנושי היה צריך לעורר היסטריה אמיתית, ואני רוצה להתעסק בשאלה מדוע זה לא קרה. ראשית, צריך להבין מה בעצם נחשף. מה שנחשף זה שבעצם היצורים החיים, בפרט היצור האנושי, בנויים מפיסות מידע ארוכות המשתלבות כפסיפס ויוצרות אותו. רצפים של תווים מייצגים את התכונות, המבנה, הצורה, וכמעט כל דבר אחר שאפשר להעלות על הדעת שקשור באדם.
מכאן קל להבין, רצפים של תווים אלו, צריכים לעבור תהליך כלשהו של עיבוד בשביל שיוכלו להפוך בתוך היקום לדברים שאנו חשים בהם. הקטע המדהים הוא שאנחנו יכולים להסתכל ולראות ממה אנו עצמנו בנויים, בדומה אולי לדרך שבה המכונה המצוייה מחוץ ליקום, שמפענחת את הקודים הללו, ומתרגמת אתם בשביל שאנחנו ניווצר ונתקיים רואה את הקודים הללו.
כמובן, המשמעות שיש לרצפי הקודים איננה בנויה על מיקריות אלא על חוקתיות ברורה, מישהו ישב ותכנן זאת לפרטי פרטים.
ואנחנו, היצורים האנושיים, התגלנו כפיסות מידע מהלכות, אבל במקום להתפעל מעצם התכנון המדוייק, אנחנו מתפעלים מזה שהצלחנו להבין את הדרך שבה ניתן לקרוא את הקודים הללו, אם כי אין לנו מושג כיצד זה מתורגם על ידי מעבדי המידע של היקום. |