רַכֶּבֶת הָרִים

23/9/07 00:50:

ברק חכמוב- לעולם לא נוותר. בחיים לא! ואחלה דימוי נתת פה... =)

להטוט- הלונה פארק עושה את החיים האלה סביבינו מעניינים. מאוד.

knoker- יש בזה משהו. אפילו הרבה... במחשבה שניה, אולי עשיתי הכל בעיניים פעורות לרווחה. אני כבר לא יודעת. כי אם הייתי עוצמת, כלום לא היה קורה.

רנון- אכן כואב, אבל מצד שני מחשל ואפילו משמח מאוד, מסיבות שונות. שנה נפלאה גם לך! =)

ענברי- מאחלת גם לך, שנה של ריגושים, וטלטלות מהסוג החיובי בלבד! שיהיה לנו אומץ לעלות על הרכבות, ולהרים ידיים בירידה. ;-)

inbari

22/9/07 12:27:

ענברי, זה נכון, אבל הלוואי שהיה נכון תמיד. יש סיטואציות בהן אי אפשר לעלות יחד. פשוט אי אפשר.

ואגב, אסוציאטיבית, חלפה במוחי מחשבה רגעית לגבי הזמר ששר את השיר הזה, ואשתו שמלווה אותו שם, ולגבי מה שהם עצמם עוברים לאחרונה.

רכבות הרים, מכל סוג, זה דבר מפחיד.

...נכון, גם רכבות הרים לעיתים סוטות ממסלולן.

אך אני בדיעה (ושלנצח תישאר דעתי איתנה)- שדי ברצונם של שניים, בכדי להשיב את הרכבת לדהור על הפסים.

לא תמיד זה קל, לעיתים דורש התערבות מהנדס, אך אפשרי.

רכבות הרים זה מפחיד.

אך מרגש באותה מידה.

תמיד נרצה לעלות לרכבת הגבוהה יותר, התלולה יותר, זו עם הלופים המבעיתים יותר.

כזה הוא טבענו-

ולא היה כזה, אילוללא היינו יכולים לטלטלות שכאלו....

שנה טובה

ומלאת תעוזה.

21/9/07 00:09:

קראתי שוב.

זה כואב.

ומי לא היה שם???

ושוב שנה טובה... באמת.

21/9/07 00:08:

התכוונתי שיש עוד מישו לדבר איתו...

את מכירה אותו לא פחות טוב ממני. (אולי אפילו הרבה יותר, תראי כמה הוא נתן לך...)

שנת אושר ושמחת אמת לכולנו!!!

knoker

20/9/07 08:40:

לפקוח עיניים בחיים זה מה שאני אומר. להכנס לסחרור מתוך ידיעה שמה שלא יהיה יוצאים מזה בלי להתרסק. להאמין בעצמך, לא לחסום, לא לחנוק, לחיות.

להבין שכל דבר הוא לטובה. שלא משנה מה יקרה את בסדר.

אבל אם את לא מסוגלת לעשות את זה ככה אולי כדי שלא.

19/9/07 17:20:

אני חושב שאשאר עם -

תִּזְרָח, מְשֻגָע!

תודה לך יפ(ע)תי :)

19/9/07 17:03:

תִּזְרָח, מְשֻגָע!

ח'! ש"ג מת! עזֹר!

תַּעַר שָמֵחַ.

תֵּשַע מְרֻגָז.

מִזְרָח גָּעַש.

שִגֵעַ מֵזַח.

19/9/07 15:57:

אה כמובן!

נמשיך לגימטריה...

רכבתהרים = 200+20+2+400+5+200+10+40 = 877

דלתותנפתחותמשהוחדשאצליבחיים = 4+30+400+6+400+50+80+400+8+6+400+40+300+5+6+8+4+300+1+90+30+10+2+8+10+10+40 = 2648

ניסיםונפלאות = 50+10+60+10+6+50+80+30+1+6+400 = 703

877 = תתעז

2648 = תתרתתרתרמח

703 = תשג

אלו האותיות שהתקבלו:

ת, ע, ז, ר, מ, ח, ש, ג

שבץ נא? מישהו?

להטוט

19/9/07 15:38:

ועכשיו כולנו יודעים את זה ולא רק הוא...

לא שווה בלי לונה פארק. עובדה, את חיה. ואפילו מקבלת כוכב

19/9/07 15:09:

צטט: Eyal Harofe 2007-09-19 14:16:56

חחח עזבי אותך גאומטריה (לעת עתה),

אני מזמין אותך להצטרף אלי ללובי בשעות 17:48, 17:54 ו- 18:06.

מעניין איזה פוסטים / דיונים חדשים יפתחו בדיוק באותם רגעים...

זה הקשר.

לא, לא גאומטריה (למרות שמאוד אהבתי את זה בתיכון). גימטריה.

א = 1

ב = 2

ג = 3

וכו'....

לובי? יהיה שם מיזוג?

מבטיחה להשתתף אם יהיה דיון על גבינת עיזים.

19/9/07 14:16:

צטט: יפעת 2007-09-19 14:07:30

יש לי סחרחורת....

אללי!

אז זה מה שעשית בזמן השהיה ברכבל??

בכל מקרה, סחתיין. ועכשיו בגימטריה.

חחח עזבי אותך גאומטריה (לעת עתה),

אני מזמין אותך להצטרף אלי ללובי בשעות 17:48, 17:54 ו- 18:06.

מעניין איזה פוסטים / דיונים חדשים יפתחו בדיוק באותם רגעים...

זה הקשר.

barak hachamov

19/9/07 14:11:

יפעתי,

תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייי ואל תוותרי!!!

יום אחד הרכבת הרים תהפוך ל - - -

איסטרן אוריינט אקספרס

או אולי ל - - -

וניס סימפלון אוריינט אקספרס

תבחרי את הקרון היוקרתי

ותדמייני...

19/9/07 14:07:

צטט: Eyal Harofe 2007-09-19 13:52:23

ואיך אפשר בלי צירופי מקרים:

התגובה הקודמת שלי כאן (בדיוק בשעה 17:54) היא תגובה מספר 8. לפני זה הגבתי על סיפורה הקצר של איריס (זה קרה בשעה 17:48), שם תגובתי זכתה להופיע במקום ה- 24. אצל נירית התמקמתי, שוב, במקום מספר 24 (בשעה 18:06)

מצליחים למצוא את הקשר?

ובכן 8 כפול שלוש (כותבות) זה הרי 24. עכשיו, אם תחברו את ששת הפרשי הזמנים בין כל תגובה לשתי התגובות הנוספות (12 דק', 18 דק', 12 דק', 6 דק', 18 דק', 6 דק') תגיעו למספר 72. עכשיו, תזכירו לי - כמה זה 72 חלקי 3?

???

למה הסיפרה 24 (שעות) צצה ועולה כל פעם מחדש? ואיך הספרות 8 (בזמן שכתבתי את התגובה הזאת לאיריס היו 8 כוכבים) ו-3 (כותבות מוכשרות) מתקשרות לכל הסיפור? מה לגבי 72 (חלקי 8 שווה 9)?

שימו לב גם לכותרות הקטעים:

דלתות נפתחות. ניסים ונפלאות. משהו חדש אצלי בחיים. רכבת הרים

פסיכי הא!?!?

יש לי סחרחורת....

אללי!

אז זה מה שעשית בזמן השהיה ברכבל??

בכל מקרה, סחתיין. ועכשיו בגימטריה.

19/9/07 13:56:

צטט: inbari 2007-09-19 13:37:05

לשלב ידיים ולעלות על רכבת ההרים יחד.

"קל הרבה יותר, לפחד ביחד..."

ענברי, זה נכון, אבל הלוואי שהיה נכון תמיד. יש סיטואציות בהן אי אפשר לעלות יחד. פשוט אי אפשר.

רכבות הרים, מכל סוג, זה דבר מפחיד.

19/9/07 13:52:

ואיך אפשר בלי צירופי מקרים:

התגובה הקודמת שלי כאן (בדיוק בשעה 17:54) היא תגובה מספר 8. לפני זה הגבתי על סיפורה הקצר של איריס (זה קרה בשעה 17:48), שם תגובתי זכתה להופיע במקום ה- 24. אצל נירית התמקמתי, שוב, במקום מספר 24 (בשעה 18:06)

מצליחים למצוא את הקשר?

ובכן 8 כפול שלוש (כותבות) זה הרי 24. עכשיו, אם תחברו את ששת הפרשי הזמנים בין כל תגובה לשתי התגובות הנוספות (12 דק', 18 דק', 12 דק', 6 דק', 18 דק', 6 דק') תגיעו למספר 72. עכשיו, תזכירו לי - כמה זה 72 חלקי 3?

???

למה הסיפרה 24 (שעות) צצה ועולה כל פעם מחדש? ואיך הספרות 8 (בזמן שכתבתי את התגובה הזאת לאיריס היו 8 כוכבים) ו-3 (כותבות מוכשרות) מתקשרות לכל הסיפור? מה לגבי 72 (חלקי 8 שווה 9)?

שימו לב גם לכותרות הקטעים:

דלתות נפתחות. ניסים ונפלאות. משהו חדש אצלי בחיים. רכבת הרים

פסיכי הא!?!?

19/9/07 13:50:

ארז טביב- תודה!

איל- הנקודה הכי גבוהה על הגלגל ענק היא הנקודה הכי יפה בכל הלונה-פארק כולו. איך היה ברכבל? גם משם יש דיבור עם אלהים. תמסור ד"ש בפעם הבאה! הוא לפעמים שוכח אותנו פה, בני התמותה.

knoker- לפקוח עיניים? אולי אנסה את זה בהזדמנות, על רכבת ההרים. אבל על רכבת ההרים המטאפורית שלי, אין סיכוי שאפקח עיניים. אחרת, בחיים לא אקח עוד סיבוב.

ואגב, לדעתי זה לא נכון שתמיד חשוב לא לעצום עיניים. =)

רנון- הוא יודע, יודע טוב מאוד. הנושא הועלה לא פעם.

מפציע (ופוצע) חדשות לבקרים, שיני הטרף ננעצות, ואני בוחרת שלא לברוח. למרות ההשלכות. מצד שני, הוא היווה אחד הטריגרים המשמעותיים לכתיבה שלי, מזמן-מזמן, כשרק התחלתי לצעוד בעולם הפוסטים.

לגבי הניקוד, זו אהבה ענקית שלי. לקחתי קורס דקדוק באונ' כדי ללמוד את כל החוקים וכדי שאוכל לנקד את השירים שלי, ורק אז קלטתי כמה זה כיף, וממכר.

אתה שואל איך, מבחינה טכנית? אם כן- לוחצים על Caps Lock, ואז שיפט+הספרות במקלדת.

בהצלחה! =)

גדעון- כמה נכון. ו"לחוות" זו מילת המפתח. כך אני רואה את זה. הזמן פה קצוב, וכמה שנראה, ונעשה, ונחווה, ונצחק, ונבכה, ונפצע, ונדמם ונתנסה- כך נחיה יותר את החיים האלה. ובמלוא העוצמה. אם אני מפחדת ממשהו, זה מתקופות של Numb, אמרתי לך לא פעם. תקופות בהן אתה לא מרגיש. ולהיות זומבי, זה הכי נורא, לדעתי. יותר נורא מלכאוב.

ותודה! התגעגעתי ל'בוחקת וצוכה' שלי פה. =)

inbari

19/9/07 13:37:

לשלב ידיים ולעלות על רכבת ההרים יחד.

"קל הרבה יותר, לפחד ביחד..."

gidonka

19/9/07 08:05:

כשהמֹח לא חושב על כלום הפחד נעלם. יש מקרים בהם ניתן להפצע ולדמם וללמוד ולחוות. וכל צעד כזה הוא ללכת לאיבוד אך לאו דווקא ללכת לאובדן.

ברוכה השבה.

19/9/07 06:47:

וחוץ מזה, איך את מנקדת??? ומאיפה הסבלנות!!!

לצערינו אף אחד לא באמת יודע לנקד (כמעט) וכך הניקוד שלך תמיד נכון...

19/9/07 06:45:

תיפלץ...

על רכבת הרים אני לא עולה.... וכל השאר הרבה פחות מפחיד!

בנוגע אליו, זה שרק הוא יודע, זה הזמן לדבר איתו. בהמצאו.

knoker

18/9/07 21:08:

האנלוגיה לרכבת הרים היא מעניינת.

אני שנים הייתי עולה לרכבות הרים עם עיניים עצומות. התחושה היתה קרובה מאוד לתחושה שבוודאי חווים רגע לפני תאונת דרכים. בגיל 30 גילתי, אחרי שנים של פחד היסטרי, שהדרך הכי טובה היא פשוט להיות עם עיניים פתוחות ולהסתכל מסביב תוך כדי. כשאתה עם עיניים פתוחות ומסתכל הפחד נעלם. נשאר הריגוש והכיף. אתה פתאום מוצא את עצמך זורם ונשאב לנסיעה מתוך ידיעה שהכל בסדר והכל בשליטה. פתאום אתה לא בתאונת דרכים רגע לפני התנגשות אלא בטיסה מופלאה ומהנה.

נראה לי שתמיד חשוב לא לעצום עיניים.

18/9/07 17:54:

החיים הם כמו לונה פארק. רגע את בוחרת לעלות (בכפייה או בתמימות) על הרכבת הרים ורגע אחד את על הגלגל הענק, בנקודה הכי גבוהה שלו. צופה בשלווה אלוהית. זהו . נגמר לי הזמן. אני עף לרכבל.

צ'או בנבינו

18/9/07 17:33:

בהצלחה