הצעקה

http://www.theage.com.au/photogallery/world/world-press-photos-2009/20100215-o0ps.html

בתחרות צילומי העיתונות world press photo  לשנת 2009 זכתה תמונה שבה נראית אישה איראנית הלבושה חיג'אב צועקת על גג ביתה.

האישה נראית צועקת או אולי אף זועקת לשמיים. זעקתה לא נשמעת היא רק נראית, מעין זעקה אילמת, מושתקת , צעקה ללא מילים, ללא קול.

מה צעקה האישה ומדוע בחרה לעלות על גג ביתה ולצעוק? האם היתה זו צעקה כנגד השלטון או שמא צעקה אישית- נשית?

התמונה הזו הוזכרה בכתבה של צבי בראל בעיתון " הארץ" של סופשבוע .

ואני מתבוננת באישה הצועקת לעבר שמי הערב , לחשיכה הנופלת לאיטה על גגות הבתים , לאורות הדולקים בחלונות , לגג החשוף ולאישה העומדת במרכז, מניחה את כפותיה סביב פיה וזועקת.

חשכת העולם , אפילת הקיום נוגעת באור הצהבהב הבוקע מחלונות הבתים.

והאישה הזו מצליחה ברגע אחד, ברגע חולף ובלתי חשוב להנכיח את עצמה, לזעוק את קיומה, להפר את שתיקתה .

ואני מתמלאת בקנאה גדולה- גם אני רוצה לעמוד על גג ביתי (שנמצא על גבעה ) ולזעוק זעקתי לשמיים הפעורים .

ואולי תהיה זעקתי שקטה ואולי תהיה זעקתי אילמת, אך אצעק ואזעק במלוא גרוני . אצעק עד שיעלם קולי וייתש כוחי , אזעק עד שיבש גרוני .

כמה הייתי רוצה כך לעמוד שעה ארוכה ולצעוק את יגוני , את כאבי , את עצבותי , לזעוק ולזרוק לשמיים, לאינסוף , אל הלא נודע.