גברים הם כמו נעליים.

זו המסקנה שהגעתי אליה בשבת האחרונה.

אני מאוד אוהבת נעליים, אני מאוד אוהבת גברים, כמובן שהאהבה היא שונה, אבל שניהן משפיעים על הגוף ועל החיים שלי באופן דומה.

ישנן נעלי העקב, שהן נעליים יפות ומחמיאות לגוף, מוסיפות לאגו. אבל קשה להגיד שהן נוחות. לא למשך זמן. ולאחר הליכה ממושכת בהן, כואב הגב. כמוהן הם הגברים הנאים והגבוהים,שכל אישה הייתה מרגישה מלכה לצאת עם אחד כזה. שוב מוסיף לאגו. אבל לאחר יציאה אחת או שתיים (או שלוש), כואב הלב. וגם הגב כי לכל דייט כזה הגעתי עם נעל עקב יפה, או פשוט כי נכנסתי איתו למיטה ולא ברור מי פירק למי את הצורה.

נעלי הנוחות, אין כמו להכניס רגל לנעל נוחה באמת. אבל למה לעזאזל לא משקיעים בעיצוב שלה? איך בחורה צעירה ויפה כמוני, אמורה להסתובב בגאווה בנעל נוחה שנראית כמו הנעל של סבתא שלי? וכאן נכנסת דילמה בעייתית בנוגע לגברים. עד שסוף סוף מוצאים בחור טוב, שנעים לדבר איתו, מעניין, חכם, מצחיק (נח), את לא מצליחה להביא את עצמך אפילו למצב של נשיקה. כי מה לעשות, הוא מכוער!

הנעל האולטמטיבית- נוחה ויפה (או לפחות קצת מזה וקצת מזה). הנעל שאשמח לנעול אותה לעבודה, וגם ליציאה עם חברה. נעל שתתאים לי לכל מטרה ולכל בגד. והגבר שאותו אני מחפשת, נאה ובעל תכונות טובות. 

כמובן שדילגתי על עוד הרבה סוגים שונים של נעליים וגברים. יש את אלה עם השפיץ, ויש את אלה עם השרשר. יש את אלה שעשויות מפלסטיק ואלה שהולכים עם קרוקס לכל מקום.יש נעל בית ואלה שלא יודעים שום דבר.