נשים וכל מה שבניהם.
פוסטים פופולאריים
-
"דודה" אירן .
23/11/09 | 2351 צפיות
-
מת , מת ,כלב מת .
2/9/10 | 1262 צפיות
-
על העיוורון
28/12/11 | 1846 צפיות
-
האם יש הבדל בין "נטורי קרתא" לבין השמאל הקיצוני בישראל???
6/10/09 | 1995 צפיות
-
למה אין עונש מוות בישראל ?!
25/9/09 | 2648 צפיות
-
קצת על נשיות , אימהות ומה שבניהם
6/9/09 | 881 צפיות
פוסטים אחרונים
- בתוך תוכי 13/6/12
- מעגלים נסגרים , מעגלים נפתחים ובחיים האלה לכל אדם ,הרבה מעגלים 17/4/12
- למה כשאיני מותרת האהבה נקראת אל דרכי .. 27/2/12
- לפעמים 18/1/12
- רסיסי ילדות 31/12/11
- על העיוורון 28/12/11
מסע לעֵבֶר העבר
פעמיים בשנה הינו נוסעים לשבוע ימים , לעמישב הרחוקה .ההכנות היו מתחילות שבוע מראש , אימי הייתה מכבסת לנו את הבגדים ,מגהצת ומכניסה הכול למזוודה , אחת גדולה .פעם לא היו טרולים על גלגלים , היו מזוודות ענק , עם חגורה באמצע לקשירה. לנו הייתה מזוודה שחורה ולתוכה אימי הייתה מכניסה בגדים לשבוע למשפחה בת 7 נפשות ,אבא , אימא , 4 בנים ובת אחת, אני .
ביום הנסיעה ,אבי היה כמו פקעת עצבים , הוא היה נוח לרגוז ,על כל שטות , "ברכה למה לא סיימת לארוז ? אורלי תוציאי את הספרים מהתיק , מה אני נראה לך סבל ? ראובן סגור את כל התריסים , כמה פעמים צריך להגיד ?? לעזעזל , היום חזרתי מוקדם מהעבודה ושום דבר עדיין לא מוכן , האוטובוס לב"ש יוצא בשעה 13:30 , אין זמן למשחקים ,אורן כנס הביתה .. " וכך הוא היה יורה פקודות ומלחיץ את כולם , הוא תמיד רצה "לתקתק" יציאה בזמן.
בשעה היעודה , היינו עולים לאוטובוס מערד לבאר שבע, הנסיעה לב"ש הייתה חוויה נוראית בפני עצמה , היינו עולים על אוטובוס , ישן מסוג "טייגר" , עם מושבים כחולים ללא ריפוד ,עם חלונות קטנים ומסורגים ,אשר לעיתים היו בלתי ניתנים לפתיחה ,מזל שבתקרת האוטובוס היה , פתח אותו ניתן היה לפתוח ודרכו היה נכנס משב רוח אשר עזר לאוורר את בליל הריחות אשר עמדו בחלל . נשים בדואיות לבושות בשמלות ארוכות ושחורות , רקומות בצבעים עזים , היו עולות עם ילדהם הקטנים וריח של מדורה וזיעה חמצמצה היה מתפשט ומתערבב עם , הסגריות של הגברים הבדואים אותם הם היו מציתים בנסיעה. הריח של הסגריות היה מסריח כל כך , שנרקמו סיפורי אגדות סביב המילוי שלהם , היו אנשים שסברו , שאל הטבק הוסיפו גללי עיזים והיו שגרסו , כי לטבק המסריח הוסיפו הבדואים מעט חשיש מידברי , דבר אשר גרם להם לשאננות ואף אדישות לנוכח הבקשות החוזרות ונשנות של שאר הנוסעים לכבות את הסגרייה .
אחי ארז אשר סבל תדיר מבחילות בנסיעות , היה נהפך לירוק ולרייר ולגלגל את עיניו כלפי מעלה ואני שהייתי בכוננות ספיגה , הייתי מושיטה לו שקית וקוראת לאימא לעזור לו וכך כל הדרך עד לב"ש הוא היה מקיא את נשמתו ואני הבחילה הייתה מתיישבת לי בנשמה ולא עוזבת עד ההגעה לב"ש.
בתחנה המרכזית בב"ש , אבא היה עוצר מונית אשר הייתה לוקחת אותנו לתחנת הרכבת , שם הינו עולים לרכבת לתל אביב. זה היה החלק הכי אהוב עליי ועל אחי התאום בנסיעה . היינו תופסים כמה דרגשים , באמצע היה שולחן קטן הצמוד אל החלון , עליו אבי היה מניח את השתייה ואח"כ את הפרוסות שהוא הכין לנסיעה.לפעמים הוא היה מטגן דגי סרדין קטנים אותם הוא היה משרה ברוטב שום ולימון , אחרי שהם שהו מספיק זמן ברוטב , הוא היה שם אותם בתוך פרוסת לחם שחור מעל פרוסת עגבנייה עם מעט פטרוזיליה ,זה היה מעדן שרק אבא ידע להכין.
לאחר הארוחה, היינו רצים בקרון מצד אל צד , בכל פעם מציצים מחלון אחר , היה לנו משחק לרוץ בין הקרונות כשבין קרון לקרון , היה מעבר המחבר בין הקרונות , שם היה ניתן לשמוע את שקשוק הרכבת הכי חזק והכי מפחיד.לאחר שעתיים וחצי היינו מגיעים לתחנת הרכבת בת"א, הרכבת הייתה מאיטה את מהלכה ואנו היינו כבר ממתינים לקראת היציאה , אבי היה יורד ראשון ועוזר לנו הקטנים לרדת מבלי ליפול (פחדתי ליפול בין שפת המדרכה לבין הרכבת , ישר על המסילה ).
מהתחנה היינו לוקחים אוטובוס לתחנה המרכזית הישנה בת"א , בדרך אבא היה קונה לנו לשתות גזוז או מיץ גזר , לפעמים היינו מבקשים עוגה ואז אבא היה נכנס איתנו לקונדטורייה ונותן לנו לבחור , כל אחד את המאפה האהוב עליו ,אורן , רפי וארז , אהבו בורקס , אני תמיד הייתי בוחרת בעוגת גבינה מבצק שמרים וראובן היה לוקח עוגה מבצק פריך מצופה בשוקלד, באמצע הייתה ריבה אדומה ומעליה מפוזרים גרגרי בוטנים .
בתחנה עמוסה באנשים , מלאה בעשן אוטובוסים מחניק, היינו ממתין לאוטובוס לפ"ת , ארז ואני היינו נדחפים בין כל המבוגרים ורצים לתפוס מקום לשבת , אבא ואימא היו מגיעים אחרינו ואז הינו מפנים להם את המושבים . אבא היה מעלה את המזוודה על המדף המרושת מעל הכיסאות , כך הינו מבלים עוד כחצי שעה לערך עד שהיינו מגיעים לפ"ת לתחנה המרכזית , משם הינו עולים לאוטובוס אשר לקח אותנו לעמישב, לבית של סבתא וסבא. איך שהאוטובוס היה מתקרב לשדרת האיקליפטוסים בואכה עמישב, הלב שלי היה מתחיל להשתולל מרוב התרגשות . האוטובוס היה עוצר בתחנה הראשונה מול המחנה הצבאי , היינו יורדים עייפים אך מרוגשים ופותחים בריצה מטורפת לבית של סבתא וסבא.
סבתא יפה וסבא משיח , גרו בקומה השלישית של הבניין ,היינו גומאים את המדרגות בריצה דופקים על הדלת ופורצים בצעקות גיל ושימחה , "סבתא הגענו". וסבתא יפה הייתה יוצאת מהמטבח נרגשת ,כשידיה מלאות בקמח והייתה רצה לחבק אותנו בהתרגשות אורי (ככה היא קרא לי) ארז איפה אימא איפה אבא ?? ואז אבא ואימא היו מגיעים והיו חיבוקים ונשיקות , בינתיים היינו רצים לסבא להגיד לו שהגענו . סבא משיח היה עיוור , הוא היה יושב במיטתו נרגש ,מחכה שנגיע אליו , היינו נגשים אליו ומנשקים לו את היד והוא היה צובט לנו בלחי , מחייך בפה חסר שיניים ואומר לנו בעברית קלוקלת , "אוֹרִי אורוז' רוצים לקרוא לי פרשת השבוע "... ואנחנו היינו מתגלגלים מצחוק , אומרים לו אח"כ ויוצאים בריצה החוצה לפגוש את בני הדוד האהובים שלנו. (המשך יבוא.. ) |
תגובות אחרונות
-
הדרור מספרת-סיפורים
בתגובה על בתוך תוכי
-
הדרור מספרת-סיפורים
בתגובה על מעגלים נסגרים , מעגלים נפתחים ובחיים האלה לכל אדם ,הרבה מעגלים
-
אלכסנדר הגדול
בתגובה על למה כשאיני מותרת האהבה נקראת אל דרכי ..
-
ה ד ר ק ו ן
בתגובה על לפעמים
-
orlym101
בתגובה על על העיוורון
-
ענף
בתגובה על "דודה" אירן .
תגובות (68)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אורלי יקרה
יש לך את זה
פתיח נפלא, בהיר ומושך
בהחלט מלמד על ההמשך
ממתינים + כוכב
בהמון פרגון - ירמיק
על תגובה כזו עונים בנשיקה נכון ??!!!!!!!!
אז בבקשה....
כייף לקרוא.ממש
תמשיכי עוד.
אור..
אסור להזכיר את דובאי ואותי בנשימה אחת ..
מסוכן , בסוף לא יתנו לי לצאת למשימות נוספות .
כפרה דברי איתי בפרטי , אני שם גם!!
נשיקותים
וואו הכתיבה שלך נהדרת!!
תודה על השיתוף
שרי
אתה גם בן 25 <<??
שמחה שעוררתי בך זכרונות דומים , הדור של היום לא מכיר
מה זה נסיעה באוטובוס, בחום , עם הזבובים , עם החנק הנוראי של בלי ריחות הגוף .
הבנות שלי מתחננות לנסוע באוטובוס ויום אחד , שלחתי את בעלי עם הרכב מת"א ואנחנו עלינו לאוטובוס למודיעין ,
והן התרגשו והיה להם כיף , אבל זהו , נגמרה להם הסקרנות והן לא מעונינות לחזור על "החוויה בשנית :
אח, טעם של פעם...
הקריאה מעוררת את החושים והזכרונות הפרטיים.
עברתי מסלול דומה רק מכיוון תל אביב לחיפה (ורק בני דורנו יבינו את מורכבות הנסיעות אז).
תודה על תחושת החמימות שאופפת אותי עכשיו.
יקירתי ,
העונג כולו שלי , לארח אותך בבלוגי הצנוע.
תודה על המילים החמות ו המתוקות
חי,
דברי חיים אמיתיים!!
היום הילדים שלנו לא מתרגשים , כמו שאנו היינו מתרגשים.
כל מחווה, מתנה קטנה שלא במסגרת יומהולדת , כל בגד שנרכש שלא במניין החגים .
היום סף הרגישות גבוהה יותר .
תודה שבאת , שמחה שהתרגשת .
כזה סבנטיז
כזה פעם
היום , אין דברים כאילו, היום כולם טסים ממקום למקום בשניה, נראה לי שהיום כבר לא מתרגשים
מרגש ועוד מרגש
אי אפשר להחזיר את הימים???
אהבתי
מרגש
אופירה - בוקר טוב.
רצתי לתחנה המרכזית , קניתי בורקס ועוגת גבינה ,
עוגיות סנדביץ ריבה מצופה בשוקלד , הם אופים בצהרים לא היה.
את מוזמנת לקפה ועוגה של פעם , תבחרי...
נירו כפרה,
את זה אני משאירה למשחק המקדים ....
תארת מאוד יפה את הנסיעה האינסופית. מוכר לי מילדותי למקומות אחרים בארץ.
בעיקר אחהבתי את הפירוט של ההפסקה ומה כל אחד בחר לאכול.
כמו טקס כז שלכל אחד יש את המאכל הקבוע שלו.
מתואר בצורה עסיסית ונעימה לקריאה.
מאוחר מאד...
וגם עם קצפת בבקשה !
הכתיבה,התיאורים,הריחות
מצליחה לאגד את כולם למשהו נפלא!!
ככה פתאום לטלטל אותנו אל מסעות ארץ ישראל המופלאים.
"האוטובוס היה כבר?".
שיחות באוטובוס, תרנגולות באוטובוס, תגידי שאת בת 7 שלא יקח כרטיס, תעצור לי כאן...לא, עוד קצת, כאן. מזוודות על הגג, זאת לא באמת ישנה - סתם לא רוצה לקום, תיכנס בנדיט...להיכנס פנימה...אפשר לסגור את הדלת?...עוד קצת, אתם שם בסוף תיכנסו עוד קצת, המקום הזה תפוס?
אחלה אורלי((:
אהבתי את השינוי(:
דרור יקרתי,
תודה , על התגובה החמה והמגניבה.
אם תרצי אפשר לשלוח לך בדואר ת'מזוודה.
היא שמורה שמחסן ...
תודה לך ,
איזה ילד טוב!!!
לאה יקרה,
לראות חמורים , זה גם בגן החיות של בני האדם , יש מספיק מסביב ((-:
וודאי שאני זוכרת - משום מה יש לי כמה שריטות קשות מהעניין
האחת תירס והשנייה חג פורים (אללה יסתור זה מגיע..)
טת מן הסתם מבינה על מה אני מדברת..
תומר גון .
פעם זה היה טייגר מקרטע היום זה..
זה סיפור עם בושם וטעם. נפלא.
נהדר
מקסים ממש
העלה בי זכרונות על הנסיעה מחיפה לתל-אביב שארכה שלש שעות עם חניית ביניים
משהו ארכי-תיירי
חלוצי
באותה תקופה אפשר היה לראות עגלות רתומות לסוסים זקנים והעגלונים מאיצים בהם בשוטים
ואפילו כמה חמורים משוטטים על הכבישים
היום כדי לראות חמור, צריך ללכת לגן-חיות
תודה יקירה
להת'
לאה
אם כך , בסיפור הבא , מבטיחה לך סיפור מבושם , מאופר ומתוסרק ...
הצצתי גם הצצתי , חמודה הקטנה , רק שתהיה בריאה !!!
כל כך נכון !!!
פוקי , פרשת שבוע זה בסיפור על שושנה , אני מבקשת לא להקדים תרופה למכה ((-:
שאת מזכירה לי צחוקים ....
אגב הוא היה אומר לך בייתה.
ועכשיו אני מכניסה תיקון לארז הוא היה קורא אורוז.
איזה צחוקים היו איתו ,אני לא יודעת אם את זוכרת אותו בכלל.
אבל הוא היה מסחיק מאוד.
רגע, לא הבנתי בסוף.
פרשת שבוע יודע?
לא יודע? לך הבייתה!!!
יקירתי...
גפן הקטנה גדלה וכבר מגלה את הידיים.בקרוב תמונה בבלוג שלי..
כן... קצת חסרה כאן, אבל משתדלת בזמן המועט לבקר ולהגב.
משתדלת שלנכדותי תהייה כמה שיותר חווית סבתא...
כשתגדלנה תוכלנה לכתוב את חוויותיהן על "סבתוש" לאה - כמו שהן מכנות אותי.
הציצי בבלוג לראות כמה גדלה ה"קציצונת"
איזה כיף לקרוא, כ"כ אמיתי, חם ומקרב.
נסעתי איתך!
אורלי המתוקה והנפלאה!
לכולנו יש זכרונות ילדות שלנסיעות בתחבורה ציבורית לקרובים כאלה ואחרים.אכן זכורים לי היטב אוטובוסי הטייגר המצחינים והלא נוחים! לפניהם היה אוטובוס יותר גרוע: ה,,שוסון,, הצרפתי הנורא, שהיה גורם בחילה נוראה לנוסעיו...אך דומה כי כולנו היינו עניים יותר חמרית,אך יחד עם זה-קצת יותר מאושרים...
איציק מלאכי.טיול ושיר.טיולים מזמרים.ערבי זמר יחודיים.סדנאות גיבוש וימי נופש וכיף.טלפון: 0523732382
את מדהימה אורלי!!!!!!
הכתיבה שלך סוחפת כל כך ומרגשת
מחכה להמשך...
אם חשבתי שאת צריכה להוציא ספר, עכשיו אני חושבת בנוסף שזה תסריט מקסים לסרט
את טוווווובה!
מחבקת באהבה
*
אורלי
את כותבת נפלא
מלא צבע וחיות
במילה אחת
אותנטית.
זה למה אני אוהבת כל-כך.
קראתי את התגובות.
נהנתי לקרוא מה שדני (שקל תשעים) כתב
אם כי אני חושבת שנכון היה להביא את זה כפי שהבאת
זה שומר על רצף תיאורי מדליק.
אני יוצאת מכאן עם תיאור המזוודה :-)
תודה.
אמא לא נמצאת פה*את כותבת נהדר.אני מחלק את כוכביה. רועי
אוח הנוסטלגיה ...
החזרת לי בבת אחת את המראות הקולות והריחות,
של תקופה רחוקה,
ומשום מה אני קורא את הפוסט הזה
ונזכר בשירו של קובי עוז על התחנה המרכזית הישנה..
שבוע טוב ונפלא
*
אורי פשוט תענוג לקרוא אותך הרגשתי שאני נוסעת אתכם ובקושי התגברתי על הבחילה ולא הצטרפתי למקיא מחכה לקרוא עוד!!!!
לאה מה שלום גפן הקטנה ???
הלכתי להביא תמונה שלה ... ((-:
תגידי לי בבקשה מאז שגפן באה לעולם , את בחזקת "חסרה" בקפה נכון ?!!
תודה על המחמאה .
מוכשרה שכמותך...דהז'וו ממש
אלא שאצלי אין חווית סבא וסבתא ... רק דודים ודודות
בחופש הגדול...אבל אותו הדבר....
ההתרגשויות ,הריחות, הבחילות.וההתרגשות האדירה.
יניבוש ...
להגנתי אני יכולה לומר , שבגללך לא הוספתי את ההמשך שהוא מעניין ,
כי הוא מכניס את הקורא לחדר , לראות מה בנות הדוד עושות ...
בכל אופן , תמשיך כך אני מעריכה כל תגובה .
תודה נשמה !!!
מיכאל איזה מקסים שאתה...
לא רוצה להכביר במילים שולחת לך ...
שרית יקירתי ,
איזו מחמאה פיוטית ומקסימה ...
מילים מטיילות ...
רקמת לי אווירה לתגובה.. תודה.
Dear Blue Eyes.
וואו - הדר גנים , כשבאים לצומת סירקין אתם מצד שמאל נכון ??
אז אם חיית שם בשנות ה 70 ויש לך זכרונות , את צריכה להכיר את שדרת האקליפטוסים אשר עקרו לצערי,
בכלל עמישב שינתה את פנייה לחלוטין למעט מס חלקים והחלק שסבתי גרה בו הוא הכי ישן לדעתי .
פעם ב... כשאני נוסעת לבקר את דודי בסירקין , אני עושה סיבוב נוסטאלגייה , ממול לשכונה היה בית קולנוע פתוח
כמו מהסרטים של פליני ... בכלל מקום הזוי לחלוטין , אנשים מכל גווני הקשת העדתית והגילאית חיו שם ... מקום מאוד צבעוני.
חוויתי שם חוויות ילדות מאושרות ,
יש המשך לסיפור , אבל הוא נכנס אל תוך הבית , לאחריו תהיה הצצה החוצה למגרש המשחקים ... יהיה מעניין.
תודה שבאת ...
עזר חברי היקר והוותיק.
אתה יודע שככל שאנחנו מתבגרים , אנו נשענים יותר על העבר ....
השנה אני במסע לתוך הנפש פנימה ...
ורוצה לומר לך שזה מאוד מרתק , לדעת מאיפה באת ולאן אתה הולך.
שמחה שהחזרתי אותך לילדות .
חיבוק ונשיקה לכבוד פורים ...
דארלינג ,
מזמן לא שמעתי , לא ראיתי ולא קרעתי אותך .....
איפה אתה ???
תודה על התגובה המגניבה .
היום אני במוד של חיבוקים , נשיקות ולבבות
אורלוש,
אני חוזר על טענתי הותיקה (מתחיל לשעמם אפילו את עצמי) שאת כשרון מבוזבז וחייבת להוציא ספר!
אלפא רומיאו ...
מה זה העבר לעומת ההווה??
סקי בשלג ,מסיבות באלגנים ...
שמחה שבאת מזמן לא ראיתי לך ....
חיבוקים (נשיקות השארתי אצלך אתמול)
נשמה ,מה שלומך ??
תגיד אתמול נעמה ואתה לא התעטשתם בין השעות 13:00 - 14:34 ??
צילה ואני טחנו אותכם , העלנו זכרונות מויתקין , הבת של השכנה מויתקין (מצד שמאל לצילה),
עינת - באה לביקור עם עם הקטנה שלה וזה היוה אחלה טריגר להעלאת זיכרונות.....
אגב הסיפור הוא על צילה ואחיה , בהמשך הסיפור תפגוש את צילה הקטנה.
תודה שבאת .
ד"שח לנעמה +
ים של נשיקות לכבוד השבוע ובכלל.
אורלי נשמתי((:
תיארת מקסים את כל חווית הנסיעה...
הציפיה,ההתרגשות,הדריכות הזאת שלכם הילדים...העצבנות של האבא (בכל זאת... הבן אדם נוסע לבית של אמא...זה תמיד מסובך וטעון,אסור לאחר!(:)
כולם כתבו דברים יפים ובצדק.
מה שכן,לי אישית טיפה קשה עם תיאורים ארוכים ,לאו דווקא בפוסט הזה,בכלל...(הפרעת קשב,זו לא את,זה אני(:),יש לך הרבה הומור רגישות לפרטים,ויכולת תיאור נהדרת ממש.
אולי שווה להוסיף בתוך כל התיאור,איזשהו דיאלוג?
אולי בין הבדואי מגלגל הטבק לאחיך?
אולי בין אבא לכם הילדים....אם הוא עצבני,אני אשמח לשמוע איזה "סוג של עצבני" הוא(: מתוך דיאלוג.
מקווה שתרמתי את חלקי הצנוע,להיות מבקר שירה או ספרות כל אחד יכול....
אז קחי את הדברים שלי למקום הנכון,כלומר,בהסתייגות(:
כי באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה(:!
***
עמוס מתוק,
אכן אני בת ערד ולנסוע לפ"ת לקח לנו בין 5 ל 6 שעות .
את האוטובוסים אתה זוכר (שנות ה 70)?
כמדומני קראו להם "טייגר" עם מושבים לא מרופדים בצבע כחול וחוט משיכה לצלצול
וזה היה אוטובוס רעוע ומעשן - ממש מפגע סביבתי .
תודה על התגובה החמה ,עשית לי ת'בוקר .
לב לך ולב לתאומך... (איזה מגניב שיש אח תאום הא?)
אורלי, איזה סיפור מתוק וקסום עם ניחוחות של פעם...
אני קורא ונזכר איך גם אצלנו באותם ימים לא היו מכוניות פרטיות והאוטובוס היה הציר המרכזי של תנועתנו.
בסיפורך ניכרת אהבתך למסע עצמו, על אף ההקאות והבחילות, ותחושת החוויה, והציפיה הדרוכה לקראת הפגישה עם הסבתא והסבא האהובים.
אהבתי את סיפורך מאד.
היי אורלי
נהדר לקרוא אצלך
מרגש סוחף ולא יודעת המילים שלך נשארות מטיילות בי,
את כותבת נפלא
ובוקר טוב
ושבוע נפלא
אורלי יקרה, החזרת אותי לילדות - ילדות יותר רחוקה משלך.
מעריך שזה סיפור משותף להרבה חברים כאן.
עזר
כמה שאת יודעת לכתוב....טוב
מעבירה את המסר באופן חי....ממסך המחשב.
יופי של סיפור...חווית ילדות מרתקת....וההגעה לבית סבא וסבתא.....כמו אצל כולם...אחד הדברים הטובים.
התיאור הציורי ממש גורם לך להרגיש כאילו היית שם
מעולה !!!!
:)
אורלי יקירתי
אני מבין שיצאתם כנראה מאילת או דרומית לבאר שבע לבית הסבא והסבתא
נסעתי איתך כל הדרך
יחד עם העובדה שגם אנוכי אח תאום זהה
אהבתי והתרגשתי וריח הסרדינים עדיין באפי
הסיפור הזה הוא סיפור של מסע
וריח הסיגריות החריף של הבדואים עוטף את מסך המחשב שלי )
כוכב זוהר גדול לנשמה הגדולה שלך
ותמשיכי לכתוב תמיד
שיהא שבוע מקסים ומבורך
עמוס
כפרה למה לחכות לספר שיצא או לא ...
אפשר להתחיל עכשיו ...
את אחלה טריפ את
אני מקווה שתוציא ספר ואשמח אם תשלבי בו גם ספרון מתכונים כבונוס:)