האם אפשר ליצור מציאות? והאם יש לנו בחירה חופשית?
ידידה שלי שאלה אותי את השאלה הזאת לפני מספר ימים עם הרבה תסכול. החלטתי לדון עם עצמי בשאלה, אבל גם אשמח לשמוע את דעתם של אחרים. במשך שנות חיי פגשתי הן אנשים שמאמינים בכל ליבם שאפשר ליצור מציאות ויש לנו בחירה חופשית, והן אנשים שמאמינים שהכול מקרי או אפילו כתוב משמיים. למדתי טכניקות ליצירת מציאות, השתמשתי בהן, לימדתי וצפיתי באחרים מנסים אותן. לפעמים זה עבד ויצר שינוי כמו קסם, ולפעמים זה נכשל לחלוטין או הצליח חלקית ולזמן קצר.
אז האם תרגילי יצירת המציאות עובדים רק לפעמים? האם ההצלחה החלקית מוכיחה שהכול באמת מקרי?
לדעתי חוץ מבחירה אחת בחיים, אפשר לקחת מאדם את כל אפשרויות הבחירה שלו. נגיד שאדם מחליט להגיע בזמן לפגישה. בדרך יכולה להיות תאונה, שיחת טלפון מאדם קרוב שזקוק לעזרה מיידית או מיליון אפשרויות אחרות שיבטלו את הבחירה שלו. כל יום ויום מתים מיליוני אנשים מסביב לעולם מבלי שבחרו בכך, לפחות לא במודע. אבל כמו שציינתי יש בחירה אחת שאף פעם אי אפשר לקחת מאיתנו, הבחירה בגישה וההתייחסות שלנו. נגיד שמישהו קילל אותי. לא בחרתי בזה. אבל אני בוחר את ההתייחסות שלי. אני יכול להיעלב, לצחוק, לכעוס, להתעלם, לצעוק, לקלל, להאמין לו, וכד'. זאת הבחירה שלי. בחיים שלי ראיתי איך על ידי אימון מתמיד הגישה וההתייחסות שלי משתנות. במקום להגיב למה שקורה מסביב, אימנתי את עצמי לבחור בתגובה שלי. כבר אי אפשר לשנות לי את המצב רוח כל-כך מהר. אנשים ואירועים שהיו מעצבנים אותי בקלות, צריכים להתאמץ עכשיו הרבה יותר. אני מכיר הרבה אנשים שמנסים לשנות את המציאות שלהם על ידי שינוי הגישה. זאת אסטרטגיה לא רעה בכלל. אדם אופטימי יצליח יותר מפסימי, המשקיען יצליח יותר מהעצלן ולאמיץ יהיו יותר הצלחות מלפחדן. אבל זה לא תמיד מצליח. לא כל הבחירות נתונות בידיים שלנו. לא כולם יכולים להיות מולטי-מיליונרים.
אז אפשר ליצור מציאות או לא?
לדעתי שינוי הגישה אינו צריך להיות כלי להשגת משהו אחר, אלא המטרה. נגיד שבחברה שלי כל העובדים מרוויחים 10 אלף ₪ בחודש, חוץ ממני שמרוויח 15 אלף. אני מרגיש מצוין. אני מקבל יותר מהאחרים. אבל אם מחר כל העובדים האחרים יקבלו העלאה ל- 20 אלף ₪ ורק אני אמשיך להרוויח 15 , האם אני עדיין יהיה מאושר? לא שיניתם את המציאות שלי, אני מרוויח בדיוק אותו דבר, אבל ההתייחסות שלי השתנתה, עכשיו אני מרגיש רע עם המשכורת שלי. מה שאני מבין מהדוגמא הזו הוא שהמציאות היא לא החשובה אלא הגישה. אדם שישנה את הגישה שלו, יגלה שהמציאות כבר התאימה את עצמה לגישה החדשה שלו. אם הוא יהיה אופטימי ושמח, דברים אופטימיים ושמחים יקרו לו, וגם אם לא, הוא עדיין יישאר אופטימי ושמח. הרי כולנו היינו רוצים להרגיש כך, רק החיים לא מאפשרים לנו... או שבעצם אנו נותנים לחיים את הכוח להפריע לנו, בגלל הגישה שלנו. כששיניתי את הגישה שלי, לרוב העולם סביבי שינה את ההתייחסות שלו כלפי. אנשים דיברו והתנהגו אלי אחרת, הזדמנויות הופיעו ואני הייתי יותר רגוע ומאושר. זה מזכיר לי את הסוף של סיפור הגולם והפרפר (אם אתם לא מכירים, כדאי לחפש בגוגל) - "ביקשתי כח ואלוהים נתן לי קשיים לחשלני. ביקשתי חכמה ואלוהים נתן לי בעיות לפתור. ביקשתי אומץ ואלוהים נתן לי מכשולים להתגבר עליהם. ביקשתי טובות ואלוהים נתן לי הזדמנויות. לא קיבלתי שום דבר ממה שביקשתי, אבל קיבלתי את כל הנחוץ לי." - זה גרם לי לחשוב - אולי אנחנו בכלל לא אמורים לנסות לשנות את המציאות, כי היא כאן רק בשביל להזכיר לנו לשנות את הגישה?
רציתי לשתף את חברי בשינוי הגישה שעברתי בחיים וכתבתי להם סיפור. למה סיפור ולא ספר הדרכה? תמונה אחת שווה אלף מילים, וסיפור יוצר הרבה יותר מתמונה. סיפור יוצר עולם שלם של ריחות, טעמים וצלילים.
והנה מה ששתיים מהקוראות הראשונות כתבו לי:
* בהצלחה עם הספר. אותי הוא לימד חמלה. בזכות זה ערכתי שיחה עם השותף במוצאי כיפור (כמה סימבולי) שהניבה תוצאות יפות, שלום בית ולא מלחמה. להיכנע לפעמים קשה יותר מאשר להכין תכנית מלחמה. שיעור חשוב.
אחרי תגובות כאלו כבר לא יכולתי שלא להוצא אותו לאור.
עדכונים על הספר ואירועים הקשורים להשקתו בפייסבוק: http://www.facebook.com/#/group.php?gid=242903664323&ref=mf
ובבלוג המקורי שלו: http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1644946
|