הפעם האחרונה שעישנתי היה בכיתה ד' (תקופת הדינוזאורים ) כשאבא שלי נתו לי לטעום טעמה של סיגריה. זה היה כל כך מגעיל שירקתי את נשמתי ונשבעתי שלעולם לא אתקרב לסיגריה.
מעולם לא הצלחתי להבין, וכנראה לעולם לא אצליח גם איך משהו במצח נחושה טועם את הדבר הנוראי הזה....
חשבתי לעצמי - אני אדליק סיגריה עם הקפה של שבת ואבדוק מה קורה ב"קפה" של הדה מרקר.
:))))))))
התמכרות לניקוטין היא מהקשות ביותר.
יותר פשוט ויעיל להעביר לדור הבא את המסר של - לא לעשן.
מאשר לנסות לגרום לקהל המעשנים להפסיק.
אבל ניסיון יפה, צונמי.
נושא המוות עוזר מאוד לקריאטיביות.
מסכימה איתך -ההתמכרות לניקוטין אכן קשה היא, ועדיף לא להתחיל כלל, אבל ניתן להפסיק ואני מדברת מנסיון.
אם נחשוב על השטות הזו בלחבל בגוף שלנו במודעות ובכוונה- זה פשוט לא נתפס כמה מאיתנו הולכים בדרך הזו.
במיוחד כשאני רואה את כל הצעירות המעשנות האלה ,לבושות לפי צו האופנה האחרון, כל שערה במקום, מאופרות ומבושמות ונראות כמו מיליון דולר אני תמיד תוהה ביני לבין עצמי איך לא מפריע להם שריח הפה שלהם כמו של מאפרה ........
בתור מי שמעשן בממוצע סיגריה אחת לכל 132 שנה ( כלומר: בגיל 15 עישנתי לראשונה בחיי סיגריה, וכשהיגעתי לאמצע הסיגריה, סייימתי לעשן ונגמלתי לצמיתות..... ), אני מזדהה !
יישר כוח על הרצון להפחיד ו/או להגעיל את המכורים לסיגריות.
זה לא יעזור להם.
צריך לקחת למחלקות אונקולוגיות וקרדיולוגיות.
צריך לקחת לפוסט מורטומים של סרטני ריאה וכד'.
צריך היה לקחת לתערוכת הגופות.
אני מכורה לאוכל. אני חושבת ששהייה במחיצת שמנים ממני שכבר מאושפזים בכריתת גפיים / דיאליזה ועוד מרעין בישין - אולי תזיז אותי גם כן, צעד אחד קדימה. (האמיני לי שאני בכל מסגרת "בריאה" אפשרית לצורך טיפול בבעיה).
ההבדל הוא שאוכל הוא צורך בסיסי ועישון לא.
שבאוכל, הכמויות והחומרים הם אלה הדברים שמכורים לו צריכים להתמודד איתם - וזה הרבה יותר קשה מפשוט לא להחזיק סיגריות בנמצא, או להיות במחיצת אחרים שמעשנים.
יש סדנאות גמילה מעישון. חברה שלי הייתה בכזאת פגישה- לא מעשנת כבר חודשיים.
לעומת זאת, עם האכילה הכפייתית, תצטרך להיאבק כל החיים. כמוני...
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"צריך לקחת למחלקות אונקולוגיות וקרדיולוגיות.
צריך לקחת לפוסט מורטומים של סרטני ריאה"
-------------------------------------
אני בכלל שמעתי ספור על אחד שהמשיך לעשן בגניבה כשבקרו אותו כשהיה בבית חולים
באשפוז על דלקת ריאות.. זה היה זמן קצר לפני מותו, מסרטן ריאות..... פחות משבוע
לפני 3 ימים הפסקתי לעשן, ולא בגלל המצגת...
אבל היא עזרה לי הרגע לשמור על שפיות הדעת :-)
תודה, נשמה,
גם אני אוהבת אותך
better late than never
חג שמח ובריא לך :)
מעולם לא התקרבה אלי סיגריה לפה.
לחץ חברתי מעולם לא השפיע עלי וגם הריח לא הוסיף.
מכור לקריאטיב טוב, וזה אחד כזה
אני מזמן התגרשתי ממנה..
היתה סתם קרצייהההההההההה
הפעם האחרונה שעישנתי היה בכיתה ד' (תקופת הדינוזאורים
) כשאבא שלי נתו לי לטעום טעמה של סיגריה. זה היה כל כך מגעיל שירקתי את נשמתי ונשבעתי שלעולם לא אתקרב לסיגריה.
מעולם לא הצלחתי להבין, וכנראה לעולם לא אצליח גם איך משהו במצח נחושה טועם את הדבר הנוראי הזה....
פוסט חזק מאוד
יישר כוח
כל טוב
זאב
מסכימה איתך -ההתמכרות לניקוטין אכן קשה היא, ועדיף לא להתחיל כלל, אבל ניתן להפסיק ואני מדברת מנסיון.
אם נחשוב על השטות הזו בלחבל בגוף שלנו במודעות ובכוונה- זה פשוט לא נתפס כמה מאיתנו הולכים בדרך הזו.
במיוחד כשאני רואה את כל הצעירות המעשנות האלה ,לבושות לפי צו האופנה האחרון, כל שערה במקום, מאופרות ומבושמות ונראות כמו מיליון דולר אני תמיד תוהה ביני לבין עצמי איך לא מפריע להם שריח הפה שלהם כמו של מאפרה ........
בוקר אור,
חשבתי לעצמי - אני אדליק סיגריה עם הקפה של שבת ואבדוק מה קורה ב"קפה" של הדה מרקר.
:))))))))
התמכרות לניקוטין היא מהקשות ביותר.
יותר פשוט ויעיל להעביר לדור הבא את המסר של - לא לעשן.
מאשר לנסות לגרום לקהל המעשנים להפסיק.
אבל ניסיון יפה, צונמי.
נושא המוות עוזר מאוד לקריאטיביות.
איכס פשוט דוחה..חבל שאי אפשר להעביר את הריח יחד עם התמונות הללו.
תודה לאל איבדתי ענין כבר למעלה מ-20 שנה.
לא הייתי צרכה את "הפוש אפ" הזה כי אני לא מעשנת . תמיד מצאתי בזה משהו מגעיל ודוחה , ה"גלריה" שהבאת כאן רק ממחישה את העניין.
וואוו, זה חזק, ישר לבטן.
כל הכבוד!!
צונמית יקרה,
יישר כוח על הרצון להפחיד ו/או להגעיל את המכורים לסיגריות.
זה לא יעזור להם.
צריך לקחת למחלקות אונקולוגיות וקרדיולוגיות.
צריך לקחת לפוסט מורטומים של סרטני ריאה וכד'.
צריך היה לקחת לתערוכת הגופות.
אני מכורה לאוכל. אני חושבת ששהייה במחיצת שמנים ממני שכבר מאושפזים בכריתת גפיים / דיאליזה ועוד מרעין בישין - אולי תזיז אותי גם כן, צעד אחד קדימה. (האמיני לי שאני בכל מסגרת "בריאה" אפשרית לצורך טיפול בבעיה).
ההבדל הוא שאוכל הוא צורך בסיסי ועישון לא.
שבאוכל, הכמויות והחומרים הם אלה הדברים שמכורים לו צריכים להתמודד איתם - וזה הרבה יותר קשה מפשוט לא להחזיק סיגריות בנמצא, או להיות במחיצת אחרים שמעשנים.
יש סדנאות גמילה מעישון. חברה שלי הייתה בכזאת פגישה- לא מעשנת כבר חודשיים.
לעומת זאת, עם האכילה הכפייתית, תצטרך להיאבק כל החיים. כמוני...
http://www.linshom.com/Articles/News.aspx
http://www.youtube.com/watch?v=UPCRDABcCCc
לא יודעת...
אולי בבנין ירושלים ננוחם...
בריאות ואריכות ימים,
לימור
לצערי לא.
אין דבר שאני זקוקה לו יותר....
ומה איתי?????????????????????
מתי?? מתי אני נגמלת????.
מעיפה מבט חודר יותר ........
תודה
כבר כמעט שנתיים ללא!
ודרך אגב כשעישנתי שום פירסומת לא יכלה לסיגריה
זה אפילו לא הגעיל אותי
איזה כייף שאני לא מעשנת....