0
הוא מת מות צדיקים (כנראה), הלך לישון ולא קם שוב. לאונרדו הוא כלב מסוג סטר אירי, אשר אומץ על-ידנו לפני כ-7 שנים ממשפחה שמאסה בו. בחודשים האחרונים היה לו קשה והוא נראה ירוד עד שהלילה החזיר אחר כבוד את נשמתו לבורא. תומר(שזה המלך של אמא) קבע שהלוויה תיערך ליד פסל הציפור בגבעה הצופה על יישובי מישור החוף, בקצה הישוב. הגופה הוסעה במסע לוויה מפואר, שני רכבים(כי אני ו"הלשעבר" לא נוסעים ביחד...) בנקודה מסוימת הושארו הרכבים ואנו עלינו בשיירה הזויה מעט לעבר נקודת הקבורה אותה בחר מלך הגברים. צעדנו רגלית במעלה הגבעה, מלך הגברים בראש מראה את הדרך, אחריו "הלשעבר" עם לאונרדו עטוף בתכריכים, אחריהם שחף עם עט החפירה ויובל עם דברי ההספד ואני במאסף עם המקוש. האמת יום לא רע להיקבר בו, הכול ירוק ופורח ומזג האוויר נעים, נעים. "הלשעבר" חפר את הבור, לאונרדו הונח וכוסה באדמה עליה הונח גל אבנים. אפילו ההספד נקרא: בכל שנה, תמיד, חוזר ובא הסתיו, והחורף אחריו, ובאביב חוזרות הציפורים, והעץ שעמד בשלכת מתכסה שוב בעלים, והשמש שבה כל בוקר ואתה האור, ושבים כל לילה הכוכבים, הירח והשחור, והגלים באים אל החוף וחוזרים לים, והמעגלים חוזרים אל עצמם. כך זה חוזר וקורה לעולם. אבל כל הדברים שחוזרים וקורים, חוזרים אבל קצת אחרים. בת-שבע שפירא
והקרובים עזבו בזה אחר זה את חלקת הקבר. הילדים לא הלכו לבית הספר לציון האבל המשפחתי. יהיה זכרו ברוך |