אני חייבת להודות.. אף פעם לא כתבתי בלוג.. אין לי את זה.. מה שכן כתבתי המווווון למגירה.
יש לי דיעה כמעט בכל דבר ועניין.. אז ידיד שלי אמר לי לכתוב את ההגיגים שלי בספר.. אז כתבתי.
עכשיו אני מנסה להוציא אותו לאור, אבל כידוע זה תהליך ארוך ולא פשוט.
בינתיים לרגל כתיבת הבלוג החדש אני אוסיף קטע ישן שכתבתי, שבאופן מפתיע מציג אותי, מסתבר, כאופטימית.

בבוקר נסעתי ללימודים. על המזל הכנסתי את הרגל לתוך שלג מימי וכל הנעל והגרב שלי נספגו במים. כל היום הרגל הייתה רטובה.
חזרתי עם פיני בחור מהלימודים שלי אחרי 6 שעות. ואז חצינו את אותה הדרך והוא הכניס את הרגל לתוך שלולית ואמר "שיט! נרטבה לי הגרב אוח"
אמרתי לו "לי יש יתרון עליך, אני לא מפחדת מהשלוליות, הגרב שלי רטובה מהבוקר...."
פיני אמר בחיוך: "לא להאמין את תמיד רואה את הצד הטוב, את חצי הכוס המלאה של דברים". ואני בכלל הייתי צינית...
זה מזכיר לי אנקדוטה על תליין שהולך עם האדם שאמור להיתלות. היה יום סוער במיוחד וכל הדרך הייתה מלאה בוץ, הבוץ הגיע עד הברכיים, אז האדם שיהיה תלוי אומר לתליין "תראה איזה זוועה ללכת בבוץ הזה, איך אפשר ללכת ככה\" אומר לו התליין: "אתה מדבר?! לי עוד יש לחזור את זה".