יום הולדת – ענת שניידר

היא הוסיפה לשכב במיטה גם אחרי שפקחה את עיניה. בחוץ היה עדין חשוך אם כי ניתן היה כבר לחוש את הבוקר שעמד להפציע מבעד לחשיכה.  בדרך כלל לא הייתה מתעוררת אלא שתים או שלוש דקות לפני השעון המעורר, אשר תמיד היה מכוון  ל-6:30. יום הולדת?  נרעדה במיטה.  עוד לא הספיקה להתרגל לגיל הקודם. ניסתה להסתיר אותו לאורך כל השנה ומיעטה להודות בו, והנה כבר היא מתחרטת שלא השתמשה בו יותר.

הגיל הנוכחי אליו תקום היום הבהיל אותה. מתקדם בצעדי ענק ל 50. אימא שלה בגיל 48 הייתה כבר סבתא הזדעזעה.

במשך כל השנה שחלפה היא חשה בשינויים בגופה. קמטים, קטנטנים ועדין ביישניים החלו להופיע, אפילו בכפות רגליה בין האצבעות גילתה חריצים.   בתחילה  נבהלה לא הכירה בקיומם והחלה בוחנת את דמותה מידי בוקר  במראת המכונית בעת שנסעה לעבודה. כאשר השמש הייתה נגדה והאירה את החלק החשוף של בית החזה שצץ דרך החולצה החשופה. המתיחות שהייתה בו תמיד נעלמה ורפיון קל החל מסתמן לו. בחוסר אמון  הייתה מקרבת עיניה אל המראה, מחליקה ידה על העור החשוף, מותחת אותו קמעה, ובאחת הייתה מורידה את המראה. החלה לובשת חולצות צנועות יותר.  

השיש בחדר האמבטיה התמלא לו בקרמים מסוגים שונים וההשתהות שם התארכה. 

רחש קל מהמטבח הגיע לאוזניה, היא התעלמה ממנו, עצמה את עיניה ששרפו  וניסתה לשוב אל השינה המתוקה, אך תחושה מוזרה מילאה את בטנה ולא נתנה לה מנוח. השינה כבר הייתה הלאה ממנה והחלה מפנה מקומה לעוד יום שיגרתי. "קום תעזור" שמעה את בתה לוחשת בעצבים " יום הולדת של אימא היום."                       

  "אל תשכחי את הברכה" שמעה בבירור את הלחישה מהמטבח.

 היא הניפה ידה לצידה השני של המיטה וגילתה שבעלה איננו שם. מדי שנה הוא טורח ועכשיו גם הילדים עוזרים לו. קמים, עורכים שולחן לארוחת בוקר, בטח סביב צלחתה יהיו מפוזרים פרחים ועל הצלחת תעמוד לה מתנה עטופה עם מעטפה צמודה . מקווה שזו לא שרשרת.

ראשה ומחשבותיה סוחבים אותה אל הים, צועדת לה שם לבושה בג'ינס בלוי ורופף, וחזיית ביקיני עוטפת את שדיה. היא הולכת יחפה, ומידי פעם פותחת בריצה כדי להשיג גל שרודף ומנסה להרטיב את כפות רגליה הנשיות. כאשר הוא בכל זאת משיג ורגליה ומכנסיה נרטבים היא עומדת לה שם פורעת את שערה לכיוון הרוח ומתמוגגת מאושר.  

   "היום יום הולדת, היום יום הולדת לאימא" הלחישה הופכת לשירה רועמת השעון המעורר לא חס עליה ומצטרף גם הוא אל השירה.  היא העיפה מבט נוסף לחלון לפני שקמה, היום כבר הפציע החשיכה נעלמה לה לחלוטין. בעדינות אחזה במשקפי הראייה החדשות ניגבה דמעה סוררת וענדה אותם  .

אם יישאלו על הדמעות תמיד תוכל לומר שזה מהתרגשות חשבה בהקלה. אחר התרוממה וקמה אל תוך השנה ה- 44 לחייה.