האמת שהיו לי 2 דברים שממש בערו בי לכתוב, ולא כתבתי בעיקר בגלל הלחץ של הסרט.אבל זה הכי בלב שלי עכשיו.....
עכשיו חזרתי מטיול עם החברה הכי טובה שלי בעולם. את ג'ני קבלתי בתור מתנת יומולדת בגיל 10, עד אז, עוד באנגליה היו כלבי השכנים הכלבים שלי ועוד כלב בגוונים כחולים בשם קלייד של דייר משני בבית בו גרתי בממלכה. מאז שבאנו לארץ לא חדלתי מלבקש כלב מאימי, ובגיל 10 אימא החליטה שכנראה לא אפסיק להציק לה שאקבל את מבוקשתי, נסענו ל"צער בעלי חיים" שהיה ב1993 בתל אביב. חיפשנו גור, התאהבתי בגור אחד אבל אמרו לי שהוא רק נמצא וצריך להמתין כמה ימים עד שיהיה מועמד לאימוץ. לא רציתי לחכות ופחדתי שאימא תחטוף רגליים קרות, אז אמרתי לה שנלך לבדוק בכלוב של הכלבים הבגירים. מה לא ראיתי שם, כלבים מכל סוג שהתחננו, נבחו, יללו ורק בקשו שמישהו יפתח את ליבם וייתן להם להכנס למשפחתו. אימא לא רצתה כלב גדול, וכבר חשבתי שבאותו יום לא אחזור עם כלב הביתה, ואז ראינו בכלוב אחד, 2 כלבות צעירות, שחורות לבנות מפוחדות בפינה, הגדולה (שגדולה מאחותה במ"מ) גוננה על הקטנה, ושתיהן עמדו בפינה, משותקות מפחד. אני החלטתי, אני בחרתי בהן, תחילה בחרתי את הקטנה מביניהן אבל לאחר שנזכרתי בבארני (ז"ל) הכלב בזמנו של בנות דודותיי וכמה שובב היה וקופצני, החלטתי שאקח את הגדולה, שיהיה לה יתרון יחסי לשולחן האוכל כשארצה להגניב לה קצת מזון אנושי. הכלבה שנבחרה, ידעה שלוקחים אותה, למרות סירובה בכוח לצאת מהכלוב, ברגע שהרצועה הגיעה לידיי, היא נרגעה, קפצה עליי, והקשר נוצר לנצח. קראתי לה ג'ני, ע"ש ג'ני גארת' ששיחקה את קלי מבברלי הילס אשר הכי אהבתי באותה תקופה. לא יכולתי לקחת אותה איתי כי היא נשארה לניתוח עיקור והטבעת קעקוע באוזן. כעבור שבוע, ב22.12.93, קבלתי אותה לידיי. היינו צריכים לשים לה אנטיביוטיקה בגלל העיקור ונורא פחדנו לסגור לה את הפה כדי להכניס לה את התרופה. לא הבנו שמדובר בכלבה הכי פחדנית עליי האדמות. עם הזמן גילינו שהיא אמנם מפחדת מהצל של עצמה אבל היא ממש לא טיפשה, פשוט כנראה היו לה סיבות להיבהל. שנתיים אחרי זה הצטרפה עוד כלבה שמצאתי למשפחה, היה מדובר בגורה הכי היפראקטיבית בעולם, בל חיה עד היום אצל בני דודיי. וג'ני, בת 16 וחצי, ביוני היא תהיה בת 17. היא כבר לא שומעת כמעט כלום, ובקושי רואה. היא דווקא למדה לנבוח עכשיו, כמובן כי זה החוש האחרון שעוד עובד. לצערי גם את הכוח לשלוט בצרכים היא די איבדה, אבל רוח החיים שלה במיטבו, היא צוהלת ושמחה כשאני בבית,מחפשת אותי וצולעת אליי. היא כבר לא ישנה איתי במיטה כי כבר ממזמן לא מצליחה לקפוץ. והיא ישנה 90% מהיום. כשהיא עירנית היא הכי שמחה שיש.
עכשיו הורדתי אותה, היא צולעת כבר הרבה זמן, אבל הפעם היא החליקה במעלית. וממש התקשתה לקום. כשבאנו לצאת מהמעלית, היה מזל שהשכנים היו סבלניים כי היא ממש לא הצליחה להרים את עצמה. לא כלכך רציתי להתכופף להרים אותה גם כי היא כה שבירה ואני לא רוצה להזיק וגם כי האמת שלא רצתי לחשוף את המחשוף לשכן הנלהב, אבל היא ממש לא הצליחה לקום. זה די שבר לי את הלב כשעלינו, היא חזרה למוד השמח שלה, אבל זה קורע לי את הלב לראות אותה ככה. זה לא שהיא סובלת כי לא ניתן לה לסבול, היא שמחה, היא יושבת רב היום בשקט ומשחקת איתי כשאפשר. אני פשוט הסתכלתי באותו מבט שאיתי כבר 17, וזה לא ששכחתי אבל הרגשתי שהיא נוגעת בי, הכלבה הכי נפלאה בעולם. הכי אנושית שיש, המבט הכי אמיתי שיש. תמיד שבנים שברו את ליבי, הייתה באה למיטתי ומלקקת בחיבה. כשהיו מציקים לי על הדיבור והייתי נשברת, היא שם, מציפה את פניי ברוק. תמיד שהרגשתי ועודני לפעמים עוד מרגישה,לא שייכת לעולם, אני יודעת שאני שייכת לה והיא שייכת לי. וזה היה מספיק כדי לא להישבר. לא יצא לי לחוות זקנה מעולם, וניכר שג'ני מזקינה בשמחה, אבל רציתי להביע בכתב כמה הנשמה הטהורה הזו חשובה לי. טוב לי לדעת שהיא בחברת אנשים שיקרים לה, מרגישה בטוחה ואהובה. אין דבר חשוב ממנה עבורי. במאמר מוסגר וכי ראיתי את המבטים האלה ולא יכולתי שלא להוסיף- זקנה זה לא קל גם ביחד, ובטח שלא לבד, אז אני מצרפת בזאת גם תמונה ולינק של זוג כלבים בוגרים, הזכר בן 9 ונקבה בת 11 שעוד מחפשים מישהו להזדקן איתו. אם אתם מכירים מישהו כזה יש כאן טלפון : לפרטים נוספים: 054-5825373
ג'ני עבורי היא ג'ני, חברתי הטובה ביותר בעולם, זה שהיא כלבה זה רק בונוס.כי כלב לא רק שהוא החבר הכי טוב של האדם, הוא גם החבר הכי אנושי של האיש.
|