הקיץ הגיע. וחם ברחוב. מי היה מאמין. פברואר, וקיץ בחוץ. יצאנו מהעבודה. קבענו לשתות. אני ו- Mok198. בראסרי, כרגיל, על הבר, מוקדם, לפני שנוסעים הביתה. בקיץ אני שותה ערק. או אוזו. עם מלא קרח. ונענע. ככה אני אוהב. כוס Long Drink מלאה קרח, נענע, ועל זה ערק, או אוזו. עד שהראש מתקרר והשכל נדפק. והכול נהיה רך, ואופטימי, ומחייך. Mok198 מגיע מאוחר וישר מזמין שליש גולדסטאר וקוקטייל מרטיני. אני קורא לו בונד. ג'יימס בונד. במיוחד כשהוא מזמין את הקוקטייל מרטיני שלו, אחרי הבירה ולפני השוט ווודקה. אחר כך הוא מזמין קרפצ'יו, לחם, זיתים ופלפלים חריפים. וצ'יפס. ועוד בירה. ואז הוא מתחיל לשדר.
"אתה מבין, אני, הדבר שאני הכי, אבל הכי שנאתי, זה כשעבדתי הבנק, הייתי מקבל מצטיין אזורי. זה היה משגע אותי, משגע, אתה מבין, זה, בשבילי זה היה בלתי אפשרי, אין, זה פשוט לא, אין כזה. שאני אהיה מצטיין, אין, זה לא אמיתי. מי אתם שתתנו לי תעודות הצטיינות, מי אתם בכלל שתדברו איתי, מי?", הוא מעביר לאוטומט ויורה לכל הכיוונים. "אתה מבין, הרעיון שיושב שם מישהו ונותן לי ציונים, מישהו שבוחר אותי כמצטיין, זה דבר שאני לא יכול לחיות איתו, ולא אכפת לי בכלל שהיה עם זה גם בונוס כספי".
Mok198 עזב את הבנק לפני שלוש שנים בערך. מאז הוא עצמאי. "תראה, אני ואשתי, אתה יודע, אנחנו לא בדיוק עזבנו את הקיבוץ אתמול, יש לנו מאיפה לחיות, וחוץ מזה, אני מהשוק יודע לקחת כסף, ואשתי, אתה יודע, עובדת קשה", הוא מסביר בעדינות את ההחלטה הכי משמעותית שהם קיבלו בשנים האחרונות, ושעליה הוא מברך כל בוקר כשהוא קם.
Mok198 מודאג בתקופה האחרונה. השוק מתנהג בצורה לא רציונאלית, הוא טוען, זה מדליק אצלו נורות אדומות שלא מפסיקות להבהב. הכי הוא מפחד מהסיפור של יוון. יחס חוב לתוצר לאומי של 114% לא עושה לו טוב על הנשמה, ומבחינתו זאת רק ההתחלה. ספרד, פורטוגל ואיטליה, כולן עומדות אצלו בתור לשחיטה אחרי מדינת הסופלאקי, והוא מתפלל כל יום שהוא טועה. "אתה מבין, יוון זה ליהמן בראדרס החדשה, גם על ליהמן בראדרס אף אחד לא האמין ותראה איך זה נגמר", הוא מסביר בפה מלא קרפצ'יו, פרמזן ועלים טריים של רוקט.
בזמן האחרון Mok198 יושב הרבה ברשת. "אנחנו בתקופת השיא של האינדיבידואל", הוא פתאום מפציץ, "אין מחיר לשכל, ומעולם לא היה לו כזה ביקוש. וזה הכול בגלל האינטרנט. אף אחד לא מבין בכלל כמה הכלי הזה חזק, אין דבר כזה, אתה מהבית, במייל אחד, מגיע היום לתוצאות שאין להן שום קנה מידה להשוואה ביחס לאיזה שהיא היסטוריה".
אני אוהב לראות את הערק מתערבב בכוס עם הקרח. אני אוהב אותו קפוא, מחליק בגרון, סוחב אותי לכל מיני מקומות. מרגיע. תראה, אני אומר ל - Mok198, בשנת 2001, בשיא המיתון של בועת ההיי טק הגדולה, ג'ון צ'יימברס, מנכ"ל Cisco, הגדיר את העתיד כשהביא לשוק את המושג "כלכלת אינטרנט" (Web Economy). ע"פ הגישה שהוא מציג מאז, הרשת עצמה היא התשתית שמאפשרת לעסקים, לרעיונות ולאנשים לעבוד ביחד. הרשת ע"פ ג'ון צ'יימברס לא נועדה רק לייצר תקשורת מהירה אלא הרבה יותר מזה, היא נועדה לאפשר לאנשים לבוא לידי ביטוי. הרשת נועדה לאפשר לרעיונות לחלחל, לפרוץ ולהגיע לכל מקום בעולם, בלי מגבלה של חלל וזמן. הרשת ע"פ ג'ון צ'יימברס והחזון של Cisco היא התשתית שמאפשרת לתוכן של החיים שלנו לקרום עור וגידים. והקפה, או הרשתות החברתיות, או חברות ה- Web.2 או אפליקציות הרשת החדשות, כל הסביבה הזאת לא יכולה להיות קיימת בלי הרשת והשיתופיות האין סופית שזאת מציעה לאינדיבידואל.
ג'ון צ'יימברס נחשב לאחד האנשים הכי משפיעים בעולם היום. בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב היו לא מעט אנשים מהמחנה הרפובליקאי שהיו מוכנים לעשות הרבה בשביל לראות אותו בתפקיד הסגן של ג'ון מקיין, במטרה לעצור את הסחף הדמוקראטי לכיוון של ברק אובאמה, אבל ג'ון צ'יימברס ממשיך בינתיים ב- Cisco. יש כאלה שנשבעים שהוא יעזוב את Cisco רק בשביל לשבת על הכסא בחדר הסגול בבית הלבן, אבל לא בתור הסגן של הנשיא.
הגדולה של Cisco ע"פ צ'יימברס היא ביכולת שלה להציף רעיונות חדשים בצורה מתוכננת ולהביא אותם לשוק בתור מוצרים עובדים. Cisco של צ'יימברס היא חברה שכל הזמן מחפשת את היכולת לאפשר לאנשים בעולם לשתף אחד את השני בחוויות ובמידע. המנכ"ל הבא של Cisco לא יהיה בן אדם אחד, עונה צ'יימברס כשהוא נשאל אם כבר יודע מי יהיה האדם שיחליף אותו בהנהגת החברה שהמציאה את שוק התקשורת המודרני. את Cisco תוביל בעתיד קבוצה של אנשים שתעבוד ביחד, במטרה להמשיך לאפשר לחברה להפוך חדשנות ודרכים שונות של שיתופיות, למוצרים שמגיעים לשוק, הוא מסביר את התפיסה שלו לגבי השוק, העתיד ו – Cisco עצמה.
אני גומר את הערק ואומר ל - Mok198 שעולם העיתונות נמצא עכשיו בתהליך של שיא האינדיבידואליזם. מה שקרה בשוק המניות לפני עשור, כשמאות פלטפורמות מסחר חדשות ומבוססות אינטרנט אפשרו למיליונים של אנשים ברחבי העולם להצטרף לשוק ולהוציא אותו מהידיים של חבורה מצומצמת של מקורבים, קורה עכשיו בעולם העיתונות והמדיה. הרשת הופכת להיות העורך הראשי וכל מי שמחובר יכול לכתוב, לצלם, להקליט, לערוך ולשתף את העולם בתכנים שיודע ורוצה לייצר.
אנחנו חוזרים לעולם של כלכלה מבוזרת, מרובת משתתפים קטנים, שנהנים מהיתרון הטכנולוגי חסר התקדים שהרשת מציעה. המשחק מבוסס היום על אינסוף יצרנים קטנים שמוצאים את מקומם ליד הענקים הגדולים, בעיקר בגלל שאין להם ברירה אחרת. העניין הוא שאין סוף היצרנים הקטנים הפכו לאחרונה לענק שואג שמאיים על סדרי העולם הישנים. חוסר הביטחון התעסקותי הוא הדבר הבטוח היחידי שקיים היום, בעידן של עודף כושר ייצור גלובלי, שמחייב גלי פיטורין קבועים, והוא מחייב את כולנו להיות מסוגלים לייצר באופן עצמאי.
את התוצאה הסופית קובע טעם הקהל שמדרג את התוכן המועדף עליו, ואף אחד כבר לא מתייחס ברצינות למישהו שקורא לעצמו "עיתונאי", והאמת, בצדק.
זאת לא העיתונות שמתפקדת ככלב השמירה של הדמוקרטיה, זאת הרשת ששומרת עלינו חופשיים, ותודה רבה, אבל אנחנו לא צריכים מתווכים, אנחנו רק רוצים עוד רוחב פס תקשורת למשתמש, ואם אפשר, אז כמה שיותר בזול.
עד כאן להיום. יאללה. מדברים.
לינק, מה, בטח, לינק, איך אפשר בלי.
|