ברית דמים – רפי סופר
(על פי מאמר מאת דניאל גורדיס – ג`רוזלם פוסט – דצמבר 10 2009)
כבר כמעט שנה מאז סמ"ר דביר עימנואלוף היה לחלל הראשון של מבצע "עופרת יצוקה" שנהרג מפגיעת פצצת מרגמה ישירה של החמאס עם כניסת יחידתו לרצועת עזה בתחילת המבצע. ביושבי שם עם אימו, דליה, בסלון ביתה בשבוע שעבר נדהמתי לא מהאובדן כי אם מהחיים, לא בצער העמוק אלא מהאמונה העמוקה ובסיפור חדש יותר על דביר שבהחלט כדאי שיסופר במיוחד עתה בחנוכה, חג הניסים שלנו.
אמו של דביר, דליה, סיפרה סיפור שקשור עם דביר שראוי לספרו במיוחד עכשיו בחג החנוכה, חג הניסים.
בקיץ האחרון דליה ומספר חברות שלה תכננו לבקר ב"חוצות היוצר", מושבת האומנים המוקמת כל שנה מחוץ לחומות העיר העתיקה. בתה של דליה התנגדה וביקשה לדחות את הביקור בשבוע כדי שתוכל לשמוע את ההופעה של מאיר בנאי.
דליה הסכימה ואכן כעבור שבוע הם ישבו יחד בספסלים כדי להמתין לתחילת ההופעה של מאיר בנאי.
לפתע דליה חשה שמישהו נוגע בכתפה וכאשר הסתובבה היא הבחינה בילד קטן, יפה עם שיער בלונדי ועיניים כחולות. בהיותה גננת היא נמשכה מיד אל הילד והחלה לדבר אתו ושאלה אותו אם הוא רוצה לשבת לידה.
אביו של הילד הבחין במתרחש וקרא לעברו "אשל, אולי תחזור לשבת לידי וליד דביר?"
נדהמת, דליה הסתובבה ושאלה את האב, שהחזיק תינוק בזרועותיו, "מה אמרת ששמו של התינוק?"
"דביר" ענה האב, הוא בני.
"בן כמה הוא?" שאלה דליה.
"בן ששה חודשים" הוא ענה.
"סלח לי שאני שואלת, האם הוא נולד לאחר "עופרת יצוקה או לפני?"
"אחרי."
ודליה המשיכה "אנא סלח לי על החיטוט אבל האם אני יכולה לשאול מדוע קראתם לו בשם דביר?"
"מפני ששמו של החייל הראשון שנהרג במלחמה היה דביר. סיפורו נגע ללבנו ועל כן החלטנו לקרוא לבננו על שמו"
דליה לא הייתה מסוגלת לדבר ולאחר שהתאוששה אמרה "אני אימו של אותו דביר."
שירי, אימו של התינוק, ששמעה את השיחה, לא האמינה למשמע אוזניה. "זה לא יכול להיות."
"זה נכון."
"מה שם המשפחה שלכם?"
"עמנואלוף."
"היכן אתם גרים?"
"גבעת זאב."
"זו את, התכווננו להזמין אותך לברית. אבל לא יכולנו."
"לא חשוב" דליה השיבה – " את רואה, באתי בכל זאת"
ואז דליה אמרה לי ששירי אמרה לה משהו שלעולם לא תוכל לשכוח – " דביר שולח לך חיבוק דרכנו!"
ושירי סיפרה לי את סיפורה. היא הייתה בהיריון בשבוע ה- 34 או 35 של הריונה ובבדיקת האולטרה סאונד נתגלה שתיתכן בעיה קשה עם התינוק. לאחר התייעצויות עם המומחים הרפואיים נאמר שאין מה לעשות כרגע והתינוק היה חייב להיוולד ורק אז יוכלו הרופאים לבדוק מה ניתן לעשות. יום או יומיים לאחר מכן, שירי שהתה בביתה מודאגת וחרדה. היא הדליקה נרות חנוכה והאזינה לחדשות. הייתה שם ידיעה על דביר עמנואלוף החייל הראשון שנהרג במבצע. היא הביטה בתמונתו המוקרנת של הצעיר יפה התואר עם החיוך המקסים וחשה כאילו היא מתבוננת במלאך.
כעבור זמן קצר שב בֶּנִי, בעלה, הביתה ושירי אמרה לו "בוא שב לידי, חייל נהרג היום."
"שמעתי" הוא אמר.
"מה דעתך שנקרא לתינוק שלנו על שמו?" שאלה שירי.
"טוב, בהחלט." הייתה תשובתו של בֶּנִי.
הם לא סיפרו לאיש אודות השם והם החליטו להזמין את דליה כאשר התינוק יוולד ויתקיים טקס ברית המילה. אבל כאשר דביר נולד שירי ובני היו עסוקים מאד בפגישות רפואיות ולא היה ברור אם ומתי יתקיים טקס הברית. כאשר נתן הרופא לבסוף את האישור לערוך את הברית, כבר לא היה זה נאה להזמין את דליה בהתראה כה קצרה. לכן הם לא התקשרו אליה, לא אז ולא למחרת. החיים המשיכו במסלולם והם לא סיפרו לאיש על מקור השם דביר, שכן הם עדיין לא ביקשו את רשותה של דליה.
על כן איש לא ידע עד לאותו רגע בו ילד בלונדי קטן עם עיניים כחולות – שדליה מכנה אותו עכשיו "השליח" – החליט לגעת בכתפה של דליה.
"מישהו צופה בנו מהמרומים" שירי אמרה בשקט ומחתה דמעה מעיניה, "וזה בוודאי גורם לו אושר."
שקט השתרר עתה בסלון של דליה, כאשר כל הנוכחים מנסים להפנים את מה שסופר. הדהים אותי הקשר שנוצר בין שתי הנשים הללו, האחת דתית והשנייה מסורתית, האחת שיכלה את הבעל והבן והשנייה עסוקה בגידול שני בנים.
לפני כשנה ממש לא קשורות בצורה כלשהי והנה כיום חייהן שזורות לחלוטין אלה באלה.
פניתי לשתיהן וכמעט לחשתי " זהו סיפור ישראלי אופייני."
וכאילו הן ערכו חזרות יחדיו שתיהן אמרו בבת אחת " לא, זהו סיפור יהודי."
הן צודקות, בוודאי, זהו בתמצית הסיפור היהודי. זהו סיפור של גורל משותף.
וכמו שפעמים רבות בארצנו, זו שאנו מכנים אותה ביתנו, קשה לפעמים להחליט מה החלק הניסי בסיפור ומה החלק שהוא המעשי שנעשה בידי אנשים יוצאי דופן. בסופו של דבר זה לא באמת חשוב. כאשר אדליק השנה את נרות החנוכה אהרהר בוודאי בדליה, בשירי, בדביר ובדביר.
אני בוודאי אחשוב על ההקרבה שלהן, על האמונה שלהן ועל ההגינות והטוב שלהן.
כאשר אעביר את השמש מנר לנר אדע כי שירי צדקה. אלה הן עיתים שאנו זקוקים בהן לנס או שניים. כך שאולי זה לא מיקרי, שעתה שאנו זקוקים לכך כל כך, דביר שולח לכולנו חיבוק חם מהשמים מעל.
בס"ד ישעיהו גלינסקי
בתגובה על כמו אויר לנשימה- ישעיהו גלינסקי
דורון טל
בתגובה על ציטוטים מצחיקים-ישעיהו גלינסקי
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יום שישי הגיע
