קראתי כתבה משכילה וחשובה על הבוקר. הרב ברג אומר שבאנו לעולם לעזור דווקא ל"שונא" אותנו קודם כל ואח"כ לחבר אהוב.קראו את סיפורו: המקובל והאיש המטורף המחשבה על תכלית החיים, כתהליך של שינוי וצמצום האגו מזכירה לי סיפור קצר אך חשוב.
המקובל הגדול, הבעל שם טוב, ביקר תלמיד שלו, זאב מהעיירה זבריץ. בבוקר, כשעמדו להיכנס לבית הכנסת, אדם משוגע אחד נעמד לפני תלמידו של הבעל שם טוב, והחל מקלל אותו וגוער בו במשך עשר דקות ברציפות. מעליב אותו, מספר עד כמה נוראית ההתנהגות שלו, איך הוא משקר, איך הוא גונב, דברים גרועים יותר ויותר במשך עשר דקות תמימות. לאחר שסיים את דברי התוכחה, שבמשך הזמן משכה קהל של צופים, האיש המטורף המשיך לדרכו.
הבעל שם טוב ביקש מתלמידו הסבר, מה בדיוק קרה פה? התלמיד שיתף עם המורה שלו, שבכל בוקר אותו אדם מחכה לו בכניסה לבית הכנסת, צועק לעברו ונוזף בו למשך כמה זמן ואז עוזב. הבעל שם טוב אמר לתלמיד שלו: "אני מקנא בך, זאב. אתה עובר נקיון בכל בוקר, בדרך שאני יכול רק לקוות לה. הלוואי שהיה מישהו שיצעק עלי באותה דרך כל בוקר."
הסיפור הזה עלול להישמע מוזר לחלקנו, אבל הם הבינו רעיון שאנו נהייה ברי מזל אם נבין אותו ונחיה על פיו. המטרה שלנו בחיים היא להשתנות.
מתוך ההשפלה, חוסר הנוחות, והמצבים הקשים, אנחנו משתנים הכי הרבה. מה דעתכם? |