כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרשנות לשורה 14

    ארכיון

    מזימה לפורים

    16 תגובות   יום שלישי, 23/2/10, 12:59


    מזימת פורים

     כמו בכל שנה, התחילה ההתרגשות לקראת מסיבת הפורים של כיתות ד'-ח' לפחות חודש לפניה.

    "הפעם," אמר גיל  לדלית, "אנחנו חייבים לנצח. אם איל, המשרת הנצחי של עומר, לא היה לוקח אותך לטיול רומנטי בדיוק בזמן התחרות בשנה שעברה, היינו זוכים. הרי ברור שתחפושת מרדכי ואסתר ככוכבי רוק שלנו הייתה טובה בהרבה מכל השאר."

     " עוד פעם אתה מאשים אותי? אתה הרי יודע שעומר הודיע ברמקולים שהתחרות נדחית בחצי שעה. חזרתי בדיוק בזמן, וגיליתי שהכל כבר נגמר. וחוץ מזה, הגיע הזמן שתתגבר כבר על הקנאה שלך באיל" ענתה דלית.

    "זה שמאז אותו טיול את רק מחכה שהוא ישים לב לקיומך, ולא ישנה בלילה בכל פעם שהוא מואיל לחייך אליך, ממש לא גורם לי לקנא"

    "אה, אז לא בגלל זה אתה לועג לו בכל פעם שהוא לא מבין משהו בשיעור? כבר אמרתי לך מה אני חושבת על זה"

    "ומה אמרת לי אחרי שסיימת לצעוק, לבכות ולנסות לשנות את ההחלטה? שבשנה הבאה תתנקמי בו." דלית שתקה לרגע, וכשעל פניה מבט מבויש ועיניה כבושות ברצפת מגרש הכדורסל עליה ישבו, אמרה: "אז לא ידעתי מה יתפתח מטיול קצר אחד. הרי בכלל הלכתי אתו רק כי הוא הבטיח, וגם קיים, שנכנס למסיבה של הגדולים.

    "למשך דקות אחדות שתקו שניהם, כל אחד שקוע בהרהורים משלו.לא פשוט היה לדלית, שגיל היה חברה הטוב ביותר מאז גן הילדים, לאכזב אותו וגיל חייב היה להודות שהוא כן מקנא באיל. הוא לא הבין מה דלית מוצאת בו, וחרה לו שהוא נכנס בין שניהם.

    "אז זהו?" שאל. "הרי כבר יש לנו תכנית. נוותר להם?"

    לאחר רגע נוסף קפצה דלית על רגליה, וכשחיוך גדול על פניה, אמרה: "לוותר? מה פתאום? שני התככנים האלה ילמדו לקח, ואיל יצטרך להחליט את מי הוא מעדיף, אותי או את עומר."
    "כשאנחת רווחה נפלטת מפיו, קם גם גיל על רגליו, ומבלי לומר מילה נוספת הושיטו שניהם את ידם הימנית לפנים כשקצות אצבעותיהם נוגעות זו בזו, אגרופה הימני מכה בתוך כף ידו השמאלית, הוא מחזיר בתנועה דומה ולבסוף הם נוגחים זה בזו במצחיהם ונסוגים תוך השמעת זזזזזזט קולני- הטקס הסודי שלהם. 

     מכיוון שבמסיבת השנה שעברה לא השתמשו בתחפושות שהכינו, שנשמרו בסוד מוחלט ממש עד הרגע בו היו אמורים לעלות לבמה, היה להם זמן רב לתכנן ולבצע את מזימת התגמול. דלית ידעה כי השנה יהיה איל זה שילבש בעזרת עומר תחפושת יוצאת דופן, ושלא יהיה קשה לשכנע אותו לקבל את עזרתה. שבוע לפני המסיבה פנתה אליו:

     " נו, איך אתם מתקדמים בהכנת התחפושת?"

     איל, שזכר היטב את שאירע בשנה שעברה שאל בחשדנות: "למה את שואלת? את רוצה לספר לגיל מה אנחנו מתכננים? את חושבת שאנחנו לא יודעים שהוא רוצה לנקום בנו?

    דלית, שידעה היטב מה יענה, השיבה: "זה מה שאתה חושב עלי אחרי כל השנה הזאת? דע לך, שנמאס לי מהנקמנות הילדותית שלו, ואני אפילו לא בטוחה שאהיה בת זוגו בתחרות התחפושות." כשהיא מביטה בעיניו מקרוב ומלטפת בעדינות את כתפו הוסיפה בטון נעלב: " אתה לא רוצה את עזרתי?"

    גיל ודלית ידעו היטב כי רעיונותיו של עומר לתחפושות יצירתיים מאד, והוא תמיד משיג כל מיני חמרים מיוחדים. עוד ידעו, כי השנה אחותו הגדולה שהתגייסה לצבא לא תוכל לעזור לו, ושבלעדיה יתקשה מאד להוציא אותם לפועל לשביעות רצונו. איל, שקרבתה של דלית גרמה לליבו להאיץ את פעימותיו, ניסה, ללא הצלחה יתרה, לשמור על הבעה חשדנית. הוא ידע שהשילוב בין רעיונותיו של עומר לעינה הבוחנת של דלית חייב להצליח.

    "טוב בואי".

     כשראתה דלית את תחפושת המכשף שתכנן עומר, התקשתה להסתיר את התפעלותה. לשמחתה, ראתה גם כי ישנם פרטים קטנים רבים שיש עוד לשפר, וכי לא יחסרו לה הזדמנויות לבצע את תכניתה. במשך ימים אחדים המשיכו שלושתם להכין את התחפושת, ובכל יום לקחה אותה  דלית לביתה, לתיקונים והתאמות לאחר המדידה. גיל דאג בינתיים לשפר ולהתאים את התחפושות שלהם מהשנה שעברה.

    יום לפני מסיבת הפורים הייתה ההתרגשות בשיאה. רבים מילדי ביה"ס ידעו מה קרה בתחרות הקודמת, ושמעו את גיל מצהיר שוב ושוב כי ינקום בעומר. סקרנותם לגבי התחרות הסמויה ביניהם גברה מרגע לרגע, והאפילה אפילו על הזכייה בתחרות. הרגע הגדול הגיע. בחדר ההלבשה עזר עומר לאיל ללבוש את התחפושת המסובכת, וכשניסה להכניס את ידו לשרוול, נשמע לפתע קול קריעה והוא נשר לרצפה.

    " אוף, למה אתה לא נזהר? תלבש בינתיים אתהמכנסיים, ואני אטפל בשרוול"

    איל לבש את המכנסיים, אבל ברגע שניסה לזוז, נשמע שוב הקול המוכר, והתפר מאחור נקרע לכל אורכו.

    "אוף, מה קורה כאן לכל ה....."לפני שהשלים איל את המשפט פנו הוא ועומר בבת אחת זה אל זה ואמרו כאיש אחד "הם סידרו אותנו!"

     כשהסתובב עומר לדלת כדי לרוץ לחדר ההלבשה השני ולכלות בשניים את זעמו, הניח חברו  את ידו על כתפו, חייך ולאחר שניות אחדות פרצו שניהם בצחוק אדיר. זה לצד זה יצאו מחדר ההלבשה, התיישבו בקהל וצפו בתחרות התחפושות, בה זכו גיל ודלית ברוב גדול. במסיבת הריקודים שאחרי התחרות רקדו דלית ואיל זה עם זו כל הערב. וגיל? הוא הסתפק בפרס הראשון- יציאה לסרט ומסעדה עם בת זוג לפי בחירתו.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/4/10 13:19:


      סיפור חמוד חמוד חמוד

      קיבלת ירוק ממני

       

       

      אשמח אם תיכנס ותקרא את הסיפורים הקצרים שלי

       

      תודה

       

      אוסי

      חיוך

        30/3/10 17:10:
      אצלנו ההתרגשות של הבנות לפני פורים מתחילה כבר ביום שפורים הנוכחי מסתיים. משפחה מתרגשת שכזו. כנראה (-:!
        28/3/10 16:21:


      ליהודית, תודה רבה מאד על המחמאות. ממך, הן שוות הרבה.

      ספר לבני הנעורים? יש לי סיפורים נוספים שיכולים להתאים ומן הסתם יכולתי לכתוב עוד, אבל מדובר בהרפתקה יקרה שקשה לי לראותא יך, במיוחד לאור המצב הנוכחי בשוק הספרים, היא יכולה להשתלם. יש שיאמרו שהוצאת ספר היא תשוקה שיש לספק בלי קשר לרווח שבעקבותיה;מי שיכול להרשות לעצמו- שיבושם לו.

      כפי שאת אולי יודעת, יצא לאור ספר ילדים שלי ואני ממשיך לנסות לשווק אותו.

      חג שמח.


      מרגשת מאוד כתיבתך נדב יקר,

      האמת באתי קרוא על פסח ויצאתי מחוייכת מפורים. אתה כותב נהדר, חשבת להוציא ספר לבני הנעורים?*חג שמח

        21/3/10 16:07:


      טימפי,

       

      איך שאתה רוקח את משובות הנעורים, האהבות והקנאות והמזימות...

       

      כאילו אתה משמר את גיל הנעורים עימך.

       

      בלשי-פורימי ובלשי-רומנטי

      הקיצר, בלשי-נעורים יפיפה!

        11/3/10 11:48:


      תודה, איציק, תודה.

      אתה מאמין שהערב אשיר את "לא יכול להוריד ממך את העיניים" סולו בלווי תזמורת, בפני אולם שאני מקווה שיהיה מלא?

        9/3/10 23:40:

      המזימה שלך, טימפ ידידי,

      העיפה אותי שלושים שנה אחורנית.

      איזה תענוג...

       

        4/3/10 18:21:

      מחמאה ממך לאה? עשית לי את השבוע.
        25/2/10 17:29:

      נדב חבר חדשדש שלי. הסיפור אכן מתאים למילה עליו נכתב, מזכיר נשכחות, אותי, כובן גררת הרבה יותר שנים אחורה, אל שמות אחרים ותחפושות אחרות אבל הצלחת לרתק אותי מאוד יפה.

      תודה חבר חדש ו*

      לאה  

        25/2/10 11:23:


      תודה מקרב לב לכל המגיבים. אין כיף גדול מזה.

      לאסנת: אולי בעלך יכול גם לעבור על מה שכתבת ולעזור לך עם סימני הפיסוק? ואם לא הוא, אולי מישהו אחר?

      עוד סיפור יפיפה שלך נדב על משובות הגיל הזה,

      שכל כך היינו רוצים לחזור אליו לפעמים (אולי תמיד)

      כייף לשתות איתך קפה,

      לא אגלה לך למה אני מתחפש, רק למען הבטחון...

      בני


      מקווה שעוד כוכבי עימי, אם לא נפגש שוב בקרוב.

        24/2/10 19:51:


      נדב יקר,

      רקחת כאן עלילת מתח

      מבית מדרשה של

      אגאתה כריסטי.

      כל הכבוד אהבתי.

       

       

      העלאת תמונות - סיז

        24/2/10 10:38:

      אהבתי מאד. סיפור יפה.
      ולהערותיך לגביי. אני חדשה פה ואם תקרא את הסיפור הראשון תבין שאני לא מבינה כלום במחשב ובעלי מסדר פה את הכל

      אני רק כותבת. אין לי מושג בכתיבה , לא למדתי ואני לא יודעת מימיני ומשמאלי גם לגביי פסיקים ונקודות.

      אני מאד מודה על הערותיך אנסה מאד להתיחס אליהם. אבל אם תקרא את כל מה שכתבתי תבין שאני גם היפר אקטיבית.

      כך שחכמה גדולה לא תפסת לך פה. מבין.

       

       

      הסיפור שלך יכול לתת דוגמא  להרבה ילדים בבתי ספר.   אתה מקבל ממני כוכב ירוק אני רק אחפש איפה הוא

        24/2/10 09:07:

      תודה מקרב לב לכן, ידידותי. אין יותר כיף מלשלוח את פרי רוחי על פני מי הקפה ולקבל תגובות כאלה.
        23/2/10 21:38:


      היה נחמד לשוב אל ההמולה הזאת

      להשתטות

      הנעורים המשכרים

      שתמיד זוכרים

       

      חג שמח ידידי

      לאה

        23/2/10 17:20:


      כל כך מקסים. מעורר חיוך ודמעה של התרגשות.

      מקנאה ביכולת שלך ליצור דמויות יש מאין. דמויות אנושיות

      מרגשות.

      תודה רבה נדב יקר

      נורית

      פרופיל

      טימפי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין