משיכת קולמוס
0
ילדוּת הצנע
נכתב ב-2003. |
תגובות אחרונות
-
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
-
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
-
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
-
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
-
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
-
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אחות
תודה
הרווח הראשון שעולה במוחי מהילדות הזאת הוא
"השכוּנה" עם כל מה שגלום בה.
הרווח השני - לימים מאוחרים יותר-
למדתי ב"הפוך על הפוך" שיש
להזין את הנפש של הילד
להיות קשובה לה
וכן, לקנות לו גם "פרח".
(ולא, לבני לא היה שפע אינסופי..קראי שוב את שאמר לי בילדותו
אבל הצרכים שלו, החומריים והנפשיים, עמדו אצלי, בניגוד למקום שאני תפסתי אצל הורי, בראש סולם העדיפויות).
* נוסטלגי לך
אשוב כמובן,,
,,,
נוסטאלגיה מיוחדת,,
תודה נשמונת,,,,
נפלא שמוצאים את ההנאה והנחת מהדברים האמיתיים.....
♥
נשמע לא קל. אבל בטח יש בילדות כזו גם רווחים. מהם הדברים הטובים שלקחת?
מהתגובות נשמע שהפכת לנדיבה.
השפע האינסופי של הדור היום יוצר בעיות- אולי זילות.
פעם המעט בנה ציפיות - ליום הולדת, למתנת אפיקומן.
לילדים של היום יש הכל וקשה למצוא דרך להפתיע או לשמח - בטח גם על זה יכתבו פעם פוסטים...
קיבינימט עם הפלסטיק של המילוי של הרולקס...
את אחי במסווה?
כמה מוכר...
אצלנו הייתה תוספת : משעמם לך? דפקי ת'ראש בקיר ...
היו זמנים...
חן חן נירצ'וּק
פעם,לפני הרבה שנים ,בארץ רחוקה
חיו אחרת.
פעם.
ואין כמו החוכמה של איך לחלק את 2 השקלים.
ככה צריך.
נהנייתי לקרוא גם את התגובה.
ולא, זאת לא המגילה המקורית
איריס,
אני מזה מקווה שאת לא צינית.
כן, עכשו, חיי הנפש מושלמים
ולא מעכשו.
כשרעב פיסי מציף אדם
הוא לא יכול להתפנות למילוי הנפש.
ספר קריאה בעיני לא פחות חשוב מספר לימוד.
אפ'פם לא הבנתי את אבא שלי
שנהג לומר "ספר שרוצים לקרוא קונים" ופוצץ ת'ספריה שלו בספרים שקנה וקרא,
כן, גם בתקופת הצנע,
(ראי ת'פוסט שלי "ריח של ספר צהוב מיושן")
אומר לי, באותה הנשימה, כשבקשתי שיקנה לי ספר,
"בשביל מה? זה לא ספר לימוד.."
ודוקא הבן שלי, שראה שאני חיה חיי סגפנית,
("אמא, אני לבוש כמו מלך ולעצמך את לא קונה כלום")
הוא זה שהביא לידיעתי את המשל המפורסם, לאמור:-
כשיש לך שני שקלים
קנה באחד פרוסת לחם
ובשקל השני קנה פרח".
באמת? אני טועה? אז עכשיו חיי הנפש מושלמים?
למה מחקת את המגילה, רוצה שתשחזרי.
את טועה חברה.
החסכים, לא רק שהתמלאו, הם מתמלאים כעת כפליים עם הנכדה
(פשששששששששי כמה בובות יש לה)
כתבתי עוד מגילה שלמה
אבל מחקתי :)
שיו, איזו ילדה זו, תמיד חפצה במה שאין היד משגת.:)
אני יודעת איך זה התפתח. נולדה לה ילד/ה - היא הפגיזה אותו/ה בצעצועים, בגדים חדשים, קרמבו
ושלגוני שוקולד. כל זה - בבחינת פיצוי, אבל הנפש נותרה גלמודה והחסכים לא נתמלאו, ואז היא הבינה
ש"בגדי המלך החדשים" הם כסות חיצונית והדשא של השכן לא באמת ירוק יותר. טוב, לקח לה זמן להגיע לתובנות האלה.