זכות ההתבכיינות וירון לונדון

17 תגובות   יום שלישי, 23/2/10, 15:33
 

 

 

עשו לי לקחו לי - אתה נדרש להתאפק. ובעיקר את נדרשת. מותר להתלונן במשטרה או לבכות לכרית, אבל בשום אופן לא להתבכיין. כלומר להתראיין בתקשורת, להכפיש, לפרט ולאלץ את האנשים ההגונים להיחשף ל ק ר ב ן.

כך עולה למשל ממאמרו של ירון לונדון השבוע בידיעות אחרונות. הוא, אושיה גברית שכמותו, התמודד עם ההשמצות על יצחק לאור, ובתבונתו המוסרית היוקדת לא נכנס (או שמא בהקשר זה לא חדר) לעבי הקורה, והניח ליצחק האמור. את האינטשים שיש לו בעיתון הנקרא ביותר בישראל הקדיש למיגור התופעה המגונה של נשים מטרידות. הן מטרידות אותנו בבכיינות. בסדר, אז הטרידו אותך, אולי אפילו בגסות. אז מה? ירון לא סובל את הגרסה המתבכיינת של מוטרדת. אצלו היא תקבל שיעור באיך להיות קורבן.

אחרי הכל, מחמיא להן ירון, מדובר בנשים אינטליגנטיות, חזקות, ולדעתו שומה עליהן להתלונן במשטרה, או לתת לו בעיטה בביצים. בקיצור, שיתמודדו(!) (או שתתמודדנה) אבל שלא יזכירו לנו את מעשינו, או מעשי חברינו, בעלי עמדה וכוח אף הם.

ירון לא מפרט אם זה בסדר לתת בעיטה במקום אחר, או לנקוט בריאליזציה של המטאפורה "למשוך אותו באף" כפי שהדגים דוסטוייבסקי ב"שדים", נראה כי ירון אינו מקפיד באלו, אבל מקפיד על הסרת הקורבן מן המסך, סליחה, מסדר היום. ועוד הואיל ירון להכנס לויכוחים מה יותר גרוע, אונס או דקירה בצלעות. אני לא זוכרת בוודאות האם הוזכרה הצלע המסויימת שהוצעה כאלטרנטיבה, אבל כדאי להזכיר בהקשר זה שהאשה בכלל היא רק צלע, אז ברור שהדבר אכן דומה.

ובכל זאת הייתי מצפה מיָרון, אדם אינטליגנטי גם הוא, לא להסתפק באמירה דידקטית. הרי הוא וודאי מבין את חשיבותה של הדוגמא האישית. יתכבד ויוטרד מינית ע"י גבר גדול וחזק ממנו, לבחירתו (זה לא מוכרח להיות לאור, אפשר גם הקצב בשכונה שלי או כל אחד לפי טעמו), ואז, אחרי שהמטריד יכנס לחדרו של ירון, ינעל את הדלת, יעשה בו מעשה סדום ואף במעשה עמורה לא יבחל, מרגע זה צריך לצלם למען תלמדנה כולן: האם יקום מיד ויאוץ למשטרה, או יקום כארי ויניף רגלו הישר ללול הביצים של התוקף? או שמא יתכווץ על הרצפה ויחפש את המילים המדוייקות בכל רבדי הלשון לתיאור ההתרחשות?

למען ההגינות יש לומר שיָרון לא ראשון. הוא עוד חוליה בשרשרת מפוארת של גברים שרוצים למחות את עקבות התועבה. יש בהם מרחיקי לכת הטוענים "אילו זה היה קורה לאשתי/לבתי/לאחותי" אבל אף פעם לא "אילו זה היה קורה לי". כנראה שזה נורא כל-כך שגם המוח האנליטי ביותר מסרב להחדיר לתוכו.



 


 



 



 

דרג את התוכן: