לקראת הקיץ שהגיע באופן מפתיע והאופוריה בשוק ההון, נזכרתי לי במעשיה המוכרת משכבר – הנמלה והצרצר. אז מעבר למשל המוסרני שמטיף לנו לעבודה קשה וחסכון, בואו ניזכר שוב בדמויות הפועלות, או יותר נכון נחשוב עליהן כעל שתי גישות לכסף והתנהלות עימו. הצרצרים – אלו שאוהבים סיכון, "קיצורי דרך" ודואגים ל"צרצר" באוזנינו על נפלאותיהם ב"מכות" שעשו (והס מלהזכיר את מספר הפעמים שבהם הפסידו את אותו הסכום שעליו התרברבו). ישנם גם אותם אנשי ההווה - הצרצרים שאוהבים לשיר ולרקוד ולהתעורר פעם בחודש בערך...כשפקיד הבנק מתקשר בעקבות המינוס. אחרי הלחץ הקטן – ממשיכים לזמר ולחגוג בתשלומים, הלוואות ומינוסים וש"הבנק ידאג". לעומתם, הנמלים, או האנשים "הנמלוליים", מונעים בעיקר מן הפחד מחובות ומהמחסור בכסף. עובדים קשה, מצטמצמים בהווה, נרגעים מלהביט בפקדונות בבנק - שכמותם – ביזע כפיים מניבים תשואה צנועה. אנשים שחיים כעת במחשבה מתמדת על העתיד. נכון הם מודעים לאפשרויות השונות, אך לעצמם הם אינם מכירים דרך אחרת שתבטיח להם שקט נפשי והדחקת העניין המסובך והמפחיד של הכסף. כולנו יודעים שלא טוב להגיע לגיל פרישה ללא חסכונות, מצד שני, גם חשוב ליהנות – הרי חיים פעם אחת, מצד שלישי – יגעת ומצאת תאמין, מצד רביעי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, מצד חמישי – "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם..." אוקי, לא נכריע בשאלה איזו דרך חיים היא הרצויה וגם אין איזו דוֹגמה שניתן לגזור באופן שווה על האנושות כולה. אולם, נוכל להסתכל על הצרצרים והנמלים כשני קטבים של אותה הסקאלה. כיצד ניתן לפשר ביניהם? הנה מספר קווים מנחים: פקדונות וחסכונות אינם הדרך להתעשר, הם אמצעי, או יותר נכון אפיק מסוים של השקעה, המיועד לטווח מוגדר ולצרכים פיננסיים מסוימים. איש אינו יודע מה צופן העתיד – לטוב או לרע. לכן יש לחשוב על התמונה הגדולה ולשקלל בתכנון הפיננסי מספר רב של גורמים אישיים וכלכליים. הצרכים הפיננסים מושפעים מגורמים רבים – מצב תעסוקתי, גיל ושלב בחיים, בסיס כלכלי, סדרי עדיפויות, מצב משפחתי, חלומות ושאיפות. אתרו מהם צרכיכם הפיננסיים. בשל אי היכולת לנבא, או אף ל"תזמן" את השוק יש צורך בפיזור השקעת הכסף על פני מספר אפיקים (ואף מטבעות ושווקים), במינון המתאים לרמת הסיכון שלכם בלבד, על מנת להפחית סיכון ו"לחיות בשלום" עם הכסף שלכם כעת ובעתיד. יש להתבונן על מכלול הצרכים האישיים שלכם על מנת לאבחן את מטרת ההשקעה, טווח ההשקעה ומידת הסיכון שאתם מעוניינים ("אם אינך יכול לשאת את החום – צא מן המטבח !" – אמר הצרצר) או צריכים לקבל ("נהגו באחריות!" – אמרה הנמלה). ולבסוף - אינכם אמורים להבין בהכל; על אף שהידע מצוי, אין זה אומר שיש בידכם את הכלים והזמן, ניתן ורצוי להתייעץ באנשי מקצוע (אף אני אינני מתקן את הרכב שלי בעצמי, או מקבל החלטת רכישה לדוגמא – מבלי להיוועץ עם חברים ואנשי מכירות ולאחר מכן, משווה מוצרים ומחירים). ובכן, נראה שהחורף מסתיים וניתן לצאת במחולות ושירה...ולמי שמעוניין להזכר במשל, הנה תרגום יפה ומחורז של אוריאל אופק: הצרצר והנמלה/ איוון קרילוב גרסה עברית/ אוריאל אופק ידידנו הצרצר
כל ימי הקיץ שר.
אך פתאום הקור הופיע,
חורף אל הגן הגיע.
השמים - עננים,
ועצבת בגנים...
בשדות אין עוד מזון
והגיעה עת רזון.
לשירה, ניגון וזמר
בא הקץ, הסוף, הגמר.
ואיך אפשר לשיר שיר-ערש
אם ריקה, ריקה הכרס?
מתבונן סביב צרצר
ומרגיש כי צר לו. צר,
אז קרב הוא בזחילה
אל ביתה של נמלה:
- אוי שכנה טובת הלב...
זה אני... צרצר רעב...
המותר להיכנס
וקצת אוכל לחפש?
אנא, תני לי פת דקה
פן אמות בעוד דקה...
- זה מוזר, צרצר חבר,
מה קרה לך ? ספר!
מה עשית כל הקיץ
עת מילאתי את הבית?
האם לא הכנת מלאי
כמו כל חרק בגיא?
- מה את סחה, נמלה?
מה במוחך עלה?
כל הקיץ – שבועות!!
לי היו רק הופעות:
שימי לב - אני אמן !
לא היה לי רגע זמן...
- נו. אם כן... - הרי הסברתי:
כל עונת הקיץ שרתי...
- שרת? אז במקום לאכול
קום וצא נא במחול.
|