"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן׃ ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת"  [שמות כח/א-ב].

ה' נותן לכהנים סמכות ומבקש לתפור להם "בגדי כהונה", סמל הסמכות. סיבת היותם כהנים היא לידה ומוצא ולא איכויות אישיות כלשהן. עבודתם היא קדושה ונעשית בקודש אך הם עצמם אינם קדושים. תחום עבודתם הוא המשכן, התגלמות פיזית של המרחב המקודש. בגדיהם מסמנים משרה ותפקיד כמו שנאמר בסנהדרין פג ע"ב "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם". ["פרי צדיק" פרשת ויגש] .

בפרשת עגל הזהב למדנו על המשבר הנשקף מהעלמות של הכריזמה, כשמשה לא חזר בזמן, ובזה החולשה של סמכות כריזמטית: גורמת עוצמה בנוכחותה אבל מתישה ומחלישה בהיעדרותה.

לא במקרה לא מופיע בפרשתנו משה. היעדרותו מלמדת על תחילת מגמה של מיסוד המנהיגות כאשר המנהיג הכריזמטי אינו מצוי. כעת מתחיל עידן של ממסדיות. גם לאחר מותו של משה, עם ישראל יצטרך  להמשיך ולשרת את הקב"ה. לשם כך יש משכן. המשכן, כליו והכהנים הם האמצעים לעבודת ה' ולא איש זה או אחר שהיום הוא בעל כריזמה ומחר לא, שהיום הוא מושלם ומחר יכול למעוד.  

בניו של אהרון אולי הרגישו שהם האריסטוקרטיה של הרוח, אך למעשה הם משרתי ה' מתוקף לידתם למשפחת כהונה. עבודת הכהן כשרה רק כשהכהן לובש את בגדיו (ראה: רש"ר הירש על שמות כח/ג). ללא הבגדים הוא הופך לבשר ודם "רגיל" דוגמת אותו מלך מאגדת הילדים המפורסמת שכאשר שמע על שני חייטים המסוגלים לתפור בגד מיוחד, אשר לעיני אנשים טיפשים ובעלי מעמד נחות יהיה בלתי נראה, ציווה עליהם לתפור לו בגד כזה בתקציב בלתי מוגבל. לאחר שבועות רבים של "עמל" החייטים וציפייה מצד המלך והממלכה כולה, היה הבגד מוכן. המלך כינס את העם כדי שיחזו בו בתפארת בגדו החדש, וכאשר עלה על הבמה והציג את בגדו המיוחד, הפגינו כולם התפעלות כדי שלא ייחשבו חלילה לטיפשים או כבעלי מעמד נמוך. רק ילד אחד צעק "המלך הוא עירום!"   

מדוע יש צורך בבגדים מיוחדים עבור הכוהנים? למה הקדיש הכתוב מספר כה רב של פסוקים ופירוט כה מדוקדק לבגדי הכוהנים?

הרב יונתן זקס מביא את הסוציולוג מקס ובר (המאה הי"ט) כדי לענות על שאלה. ובר היה מוקסם משאלת המנהיגות. מהו הדבר שמעניק סמכות ליחיד על אחרים? התובנה המפורסמת ביותר שלו – שנהפכה לחלק משפת הדיבור היומיומית – היא מה שהוא כינה "כריזמה". מנהיגים כריזמטיים, בכוח אישיותם, יכולים להשפיע על אחרים, לטוב ורע, וגם להשתמש בהם לצרכיהם האישיים. הם יודעים, אם הם חכמים ורגישים, להתחבר לפחדים של האחר, לחששות שלו, לתקוותיו וחלומותיו. הם רהוטים, הם יודעים לשרטט או במקרה של הנביאים, מקבלים חזון שמניע ומרגש. הם לא עוזבים קבוצה או אומה כפי שהיו לפניהם, לא עוברים בלי להותיר רושם. המנהיגים האלה משנים את האנשים שאיתם הם באים במגע. הם המיילדים של מישהו חדש.

אבל כריזמה מתחילה למות כמעט ברגע שהיא נולדת. סמכות כריזמטית היא בהחלט אישית, לא ניתנת להעברה לאחר. זה ייחודו של הפרט ולעולם לא תישאר לאורך זמן. אכן, זה יכול להיות חיוני להישרדותה של הקבוצה לתקופה קצרה. המנהיג הכריזמטי הוא סוכן של שינוי, אבל הקבוצה, כדי לשרוד, צריכה סוג של מנהיגות אחרת וחייבת להפטר ממנו.לאחר הופעתו של מנהיג כריזמטי, הקבוצה חייבת לעבור תהליך של שחרור מהתלות. לקבל מסורת מסודרת, לעצב כללים המסדירים את התנהגותם של המנהיגות החדשה ושל הקבוצה כולה. היום אין לנו לא משכן ולא בית מקדש והכהונה עברה שינוים רבים. אך העם נקראה "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", וזו לא קביעה אלא האתגר האמיתי, המשימה המכרעת. ולפי זה טוב להתרחק מאלה שמשתמשים בכריזמה לנהל את היחיד ואת הציבור, וטוב לנו לא לראות בגדי כהונה היכן שאין. ואם כן נראה, נראה שהם רק תחפושת. בסך הכול "המלך הוא ערום" כמו כל אחד מאתנו, בשר ודם. מעשיו יביאו עליו תפארת וכבוד ולא בגדיו או ותאריו.