כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    מי הרשה לך למות לבד? / ניצה צמרת

    88 תגובות   יום רביעי, 19/9/07, 01:21

    כשרחל התאלמנה, השבר היה גדול ונורא, הצער על אובדן בעלה, אבי ילדיה הפך למשא כבד וכואב. היא ידעה שאין בכך שמץ של היגיון, אבל היא נעלבה ממותו הפתאומי. כי מוות הוא תמיד פתאומי.   

    והיא לא סלחה לו. היא כעסה עליו מאוד. 

    - איך העז לנטוש את המשפחה הקטנה ולוותר במאבק על החיים?

     

    בבוקר שאחרי ההלוויה, טמנה את הבגדים הצבעוניים עמוק בארון, מערכת האיפור נקברה בקרקעית המגירה, ואת התכשיטים שלה השליכה אל המדפים הרחוקים מן העין.

    היא בכתה בלילות, היא בכתה בחלומות. היא התאבלה עד כלות. היא ליטפה את בגדיו והריחה את זיעתו המתפוגגת מן הבד, לפעמים הזליפה את הבושם שלו על קצות אצבעותיה וטפחה שאריות ניחוח על פניה, רק כדי לחוש אותו קרוב כמו פעם. לפעמים לא התאפקה, היא ספקה ידיים אל השמיים,  ושאלה בזעם, "תגיד, מי הרשה לך למות לבד?" 

    ---------

    את הסיפור הזה שמעתי מזמן, ואין לי מושג אם הוא אמיתי או שאולי מישהו המציא אותו הערב לכבודכם.

     

    לאחר השלושים זומנה המשפחה אל עורך דין ידוע לעניין קריאת הצוואה.

    אף אחד לא הכין אותם למה שהם שמעו שם.

    את הבית  הוא השאיר בידיה עד יומה האחרון, ואת כל חסכונותיו השאיר בנאמנות אצל עורך הדין עד שתצא לפנסיה. הילדים קיבלו חזקה על מספר נכסים לא משמעותיים, ויותר מזה לא נאמר ולא הובא לידיעתם.  

     

    הם עזבו את המשרד בהלם, לא היה להם מושג מתי נכתבה הצוואה ולמה אימא צריכה להמשיך לעבוד קשה, כשהייתה יכולה לפרוש מעבודה, ולהינות מפירות הרכוש שאבא צבר.

     

    חלפה שנה, רחל התמודדה עם שברון הלב ועם הצוואה המשפילה, היא המשיכה לצאת לעבודה מדי יום וגעגועיה אל האיש המת שלה, נמהלו לא פעם בכעס ובתמיהה על התנהלותו המוזרה.

    באחד הימים פגשה גבר בן גילה ומי שהכיר אותה, שמח לגלות בעיניה אור חדש ובפניה חיוך של דבש. 

    כשהשניים החליטו למסד את יחסיהם ולעבור למגורים משותפים, היא עשתה מסיבה קטנה לחברים, ובאותו ערב ביקש הגבר את ידה והציע לה נישואים.

    כעבור מספר חודשים עמדו השניים זה בצד זה ברבנות, ונשבעו אמונים האחד לשני.

    היא כתבה לעורך הדין על השינוי במעמדה האישי וקיבלה ממנו הזמנה לבוא לפגישה.

    אבל היא לא הלכה. היא הייתה עסוקה בבניית הקן מחדש, טיפוח הזוגיות והבית, בייביסיטר לנכדים ומפגשים עם חברים. הימים חלפו ועורך הדין כתב לה שוב.

    הפעם נעתרה וקבעה מועד.

     

    גם הפעם איש לא הכין אותה למה שיקרה. לא היו לה ציפיות למאום וכך הלכה לשם, חפה מכל רגשי אשמה, ועם זאת, הופתעה לגלות שוב ושוב, כיצד הכעס מפעפע בה כלפי בעלה המת שהותיר אותה עם סימן שאלה מעיב ומציק.

     

    עורך הדין פתח ואמר שיש בידו מסמך שמהווה נספח לצוואה הראשונה ועליו לקרוא אותו בפניה.

    "אשתי היקרה," היה כתוב שם, "אני מבקש ממך סליחה. אני אוהב אותך מאוד ויודע כמה את אוהבת אותי. כשחליתי, ידעתי שמרגע זה זמני קצוב ועלי לעשות הכל באופן הכי נכון כדי לדאוג לך לעתיד. התלבטתי, האם להשאיר בידייך את החסכונות המשותפים שלנו ולאפשר לך חיי נוחות והכרת תודה על החיים הטובים שקנית בזכות היותך רעיה נהדרת ושותפה אמיתית בחיי. בזמנו, פנית לעבוד מחוץ לבית כדי למצוא עניין בחיים, אתגר מקצועי וסיפוק. רציתי שתמשיכי בכך כדי שתמשיכי להיות בעלת ערך עצמי משלך.

    החלטתי לא להוריש לך מיידית את נכסיי כדי שתכעסי עלי. ידעתי שרק אם תכעסי, תבני לעצמך חיים חדשים. ידעתי שרק הכעס יוציא אותך מהאבל.

    עכשיו, הגיע הזמן להודות בעובדה הפשוטה. אכן צדקתי.

    אני שמח בשבילך. אני שמח שצדקתי.

    אני מיטיב להכיר אותך יותר משאת מסוגלת לתאר לעצמך.

    אם זומנת לכאן היום, הרי זה מפני שבנית לעצמך חיים חדשים, מפני שהיית מסוגלת להתאהב שוב, מפני שהמשכת בעבודה וכבר הבנת שהיא סם חיים בדיוק כמו אהבה.

    מרגע זה, אני מפקיד בידייך את יתרת רכושי בעודי סמוך ובטוח כי סלחת לי וחייך נמצאים בשליטה ובדרך הנכונה. "

     

    ------------- 

     

    הוא המשיך לקרוא את המסמך אבל היא כבר לא הקשיבה. היא קינחה את עיניה המצועפות ויצאה את החדר בדממה.

     

    משם נסעה אל בית הקברות העירוני, ושם ליד האבן הקרה, אמרה לאיש שגופו כוסה בפריחה ססגונית, "אהוב יקר שלי, אני מבקשת ממך סליחה. "

     

    -------------

    כל הזכויות שמורות

    לניצה צמרת - עט להשכיר

    www.words4u.co.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (81)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

       

      צטט: מעופפת 2007-09-22 02:17:34

      סיפור מדהים....

       

      אז למה אני עכשיו בוכה??

       

       

      כי את יודעת כמה זה דק ועל הקרום הזה כולנו מהלכים כל החיים.

      תודה.

       

        22/9/07 02:17:

      סיפור מדהים....

       

      אז למה אני עכשיו בוכה??

       

       

       

      צטט: ronitronen 2007-09-21 03:13:00

      מעורר מחשבות..

      אהבתי,

      ובעיקר בגלל התובנה שהרגש מפעיל אותנו

      ולא הכסף.

      לכאן ולכאן.

      תפיסת עולם.

      כל אחד והרגישות שלו.

      תודה רבה

        21/9/07 03:13:

      מעורר מחשבות..

      אהבתי,

      ובעיקר בגלל התובנה שהרגש מפעיל אותנו

      ולא הכסף.

      היי לאון, אני שמחה שביקרת וקראת ויותר מכל, שאהבת.

      תודה רבה וגמר חתימה טובה,

      שתהיה לך שנה מצוינת ומליאת סיפוק.

      ממני

        20/9/07 14:28:

      סיפור מקסים, בהתחלה חשבתי שמדובר על משהו אישי, אבל אז הגיעה השורה עם : אולי הסיפור כלל לא קרה, ואז הבנתי שאת עושה לנו פה בית ספר לתסריטאות. זה היה ממש כמו סרט קצר, יכולתי לראות את הדמויות שלך חיות.

      כל הכבוד, חתימה טובה. לאון

      תודה דפדפ, אני מבינה שאהבת. שימחת אותי.

      גמר חתימה טובה טובה

        20/9/07 13:46:

      מצמרר. נוגע ללב. ושוב המסקנה המתבקשת: להרגיש, לחוות, לחייך, לאהוב. 

       

      תודה לך על הפוסט הנפלא. חג שמח ושנה נפלאה.

       

       

      שולם עם המתים. אכן. חשוב לזכור גם לעשות זאת , אני יודעת , גם אצלי. אשמח אם תקראי מה חגי אורדן ויורם מרכוס כתבו על גיבורי הפוסט הזה. תודה שחזרת.

      וגם לך

      גמח"ט

      ממני

        20/9/07 10:47:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-19 21:35:15

       

      צטט: הסמויה 2007-09-19 20:58:38

      אנשים צריכים לדעת להרפות והוא לא הירפה גם על ערש דווי. אני לא הייתי סולחת!

      כעסתי...

       

      אני מבינה. לא היית סולחת. האם היית מוותרת על ניסיון להבין אותו? ובמיוחד לאור העובדה שהסביר והתנצל? ובעיקר, רצה את טובתך בדרכו שלו? האם היית כועסת עד כדי כך?

      האם בשל אי-נכונותך לסלוח היית  דוחה את האפשרות לפתוח את חשבון הבנק לאלתר?

       

      כנראה שאת צודקת, כעסתי על השתלטנות, להבין, הבנתי, ומן הסתם גם הייתי סולחת, כבר עשיתי שולם בעבר עם אנשים מתים!

      חתימה טובה.....

       

      צטט: r-ditza 2007-09-20 09:27:42

      רק מקווה, שאהבה כזו, גדלות נפש כזו, יש לא רק בסיפורים...

      בטוח.

      על זה אין ויכוח וכל שכן גם אם על השאר יש השגות, הרי אנחנו יודעות שהכל מאהבה.

      תודה דיצה

       

      צטט: casiopea_s 2007-09-20 00:37:38

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-19 21:28:30

       

      צטט: casiopea_s 2007-09-19 18:16:06

      אז תראי....

      קראתי.

      וקראתי שוב.

      ואפילו שוב.

       

      ולמרות שזה סיפור כל כך יפה ורומנטי ומיוחד, אני לא הייתי שמחה אם זה היה קורה לי. יש פה משהו פטרוני מאוד מצד הבעל המת. סוג של שליטה בחיים שלה גם כשהוא כבר לא איתה. סוג של ניסיון לחנך אותה, להתוות לה את הדרך, לדחוף אותה לעשייה ולא לחידלון, וכל זה בצורה של שכר ועונש, תגמול וכו'.

       

      אני לא אהבתי את זה.

      לא הייתי אוהבת את האיש הזה ולא הייתי רוצה שיהיה בן הזוג שלי ואהובי.

       

      אבל סיפרת את זה יפה וזה מעורר להרבה מחשבה.

       

      תודה, ניצה יקרה.

      חתימה טובה טובה.

      מעניין שברגע שהצבת את התגובה שלך נוספו עוד מספר תגובות שמתייחסות להיבט הפטרוניזם. עד עכשיו , הדבר לא הוזכר כאן.

      אני מרגישה היטב על מה את חושבת לגביו, הוא הגיבור שלה, הוא הכיר אותה ועשה מה שעשה ממקום של  אהבה והיכרות אתה. אין ספק, הוא לקח סיכון .

      מה זה אומר, שאחרי שהצבתי את התגובה שלי נוספו תגובות נוספות בהיבט הפטרוניזם? שהעתיקו ממני? :)

       

      סתם סתם.

       

      תראי, אני לא אוהבת את זה. נקודה. את היחס הזה של גבר לאישה. גם מהקבר הוא שולט בה. זה מרעיל בעיניי.

      אבל אולי זו הרגישות שלי. לא יודעת.

       

      ועדיין, את מספרת נהדרת. לא משנה מה תספרי, את יודעת לספר נפלא.

       

      }{

      אני אספר בדיחה והיא תצא יבשה כמו צנון. זה מה שיהיה. את עוד תתחרטי על המשפט הזה.

      וסליחה מראש.

      תקשיבי,

      אמרתי שזה מעניין. לא יותר. לא הייתי לוקחת ומסיקה מסקנות או מניחה הנחות.

      התגובות נחלקו לשתיים- אלה שאהבו את הסיפור ונכבשו בסיפור האהבה והסילחה ואלה שלא

      אהבו את הגיבור המת ואהבו את הסיפור.

      חגי אודן ויורם מרכוס הביאו לתגובות את הפן הנפשי בהיבט מקצועי יותר.

      אשמח אם תקראי אותם.

      תודה וגם לך בפומבי ובהערכה

      } {

       

      צטט: yoram marcus 2007-09-20 00:32:57

      קראתי את התגובות, ואגע בנקודה שלא שמו לב אליה, החמיצו אותה כליל וחשוב להעלותה: מדוע חלק מהאנשים, משאירים הוראות לאחר מותם במתכונת של 'ביצוע בשלבים'? יש לי בסיס להניח, שלו השארתי את השאלה פתוחה איש לא היה עונה את התשובה הנכונה.

      התשובה בסיסית ביותר: הפחד למות. הסימן שאדם הוא מת: כאשר הוא לא מייצר חדשות. פעם ניגשתי למשרד הפנים לברר כתובת עדכנית של זוג מסוים ששנים לא הייתי איתו בקשר. כשבדקו במחשב, אמרו לי: מצטערים, אין ביכולתנו. והוסיפו הסבר: אין שום רישום, עליהם, כבר שנים. לא ייתכן שלא יהיה רשום שום עדכון, אלא באפשרות אחת: שהם לא כאן - שהם לא בארץ. כשאדם הולך לעולמו, שום עדכון ושום חדש אין ממנו. אפשר לקרוא בספר קוהלת - זה כתוב בצורה כל כך מפוקחת וכל כך יפה ובראייה מודרנית למרבה הפלא, ועם זאת 'מפחידה' ומייאשת - על הכלום, שנשאר מאדם לאחר מותו כאשר הוא כבר לא משפיע יותר ולא מזיז דברים בפסיק. הפחד הקמאי למות, ושלא יישאר ממך כלום, הוא שמביא אנשים לכתוב תכניות לביצוע בשלבים, כדי שהאירוע של מותם לא יהיה סופי והם ימשיכו להיות מקור שמייצר חדשות על 'אפה וחמתה' של הסופיות הארורה הזו שאין ממנה חזרה.

      לא כדי שתשכח אותו ותחיה חיים אחרים חופשיים ממנו, הוא עשה מה שעשה בסיפור שאותו תיארת, ניצה - לא המעשה האלטרואיסטי הזה, היה העניין המהותי. הנחה אותו הרצון להוסיף לחיות - כי רק מי שמייצר חדשות חי - גם לאחר לכתו לבלי שוב.

       זה כל כך נכון ואפילו בר סליחה, בגלל האנושיות שטמונה בבסיס הרעיון.

      ואני חושבת שכתבתי כך מתוך היכרות נפש האדם וללא מחשבה מעמיקה. דברים כאלה נובעים מתוך אינטואיציה ואינטלגנציה רגשית. כך בכתיבה ובדיוק כך גם אצל ההולך למות. אין כאן כוונת מתכנן בזדון, ואת זה היה לי חשוב לומר לך, גם כמי שכתבה את הסיפור כאן וגם בהתייחסות לאופיו של הגיבור המת.

      כמובן שמגיע לך, ולו רק בשל הנושא שעוררת ובתבונה ובכישרון שכאלה, כוכב שהוא המעט שבמעט שמגיב כמוני יכול לבטא ובאופן סמלי...

      תודה על הדרמה עם הסוף המפתיע, והנושא הכה חשוב.

      בברכה, יורם

      נ.ב. הורדוס - הבנאי הגדול והרוצח המטורף (הוציאו להורג על פי הוראתו גם את אשתו מרים החשמונאית וגם את אמה אלכסנדרה) - השאיר פקודה למלא את האצטדיון ביריחו במאות אנשים, ולרצוח אותם לאחר שיקבעו את מותו - זאת, כך הסביר, כדי שדבר משמעותי יעיב על השמחה וישבית אותה... הנה, עוד צוואה עם הוראות-ביצוע... אגב: פקודתו זו לא הוצאה לפועל.

      הורדוס? אצלי בפוסט? ב"ז שאפילו בכיפור לא ייסלחו עוונותיו

      יורם,

      תודה לך.

      אני מאחלת לך גמח"ט מכל הלב

        20/9/07 09:27:
      רק מקווה, שאהבה כזו, גדלות נפש כזו, יש לא רק בסיפורים...
        20/9/07 00:37:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-19 21:28:30

       

      צטט: casiopea_s 2007-09-19 18:16:06

      אז תראי....

      קראתי.

      וקראתי שוב.

      ואפילו שוב.

       

      ולמרות שזה סיפור כל כך יפה ורומנטי ומיוחד, אני לא הייתי שמחה אם זה היה קורה לי. יש פה משהו פטרוני מאוד מצד הבעל המת. סוג של שליטה בחיים שלה גם כשהוא כבר לא איתה. סוג של ניסיון לחנך אותה, להתוות לה את הדרך, לדחוף אותה לעשייה ולא לחידלון, וכל זה בצורה של שכר ועונש, תגמול וכו'.

       

      אני לא אהבתי את זה.

      לא הייתי אוהבת את האיש הזה ולא הייתי רוצה שיהיה בן הזוג שלי ואהובי.

       

      אבל סיפרת את זה יפה וזה מעורר להרבה מחשבה.

       

      תודה, ניצה יקרה.

      חתימה טובה טובה.

      מעניין שברגע שהצבת את התגובה שלך נוספו עוד מספר תגובות שמתייחסות להיבט הפטרוניזם. עדעכשיו , הדבר לא הוזכר כאן.

      אני מרגישה היטב על מה את חושבת לגביו, הוא הגיבור שלה, הוא הכיר אותה ועשה מה שעשה ממקום של  אהבה והיכרות אתה. אין ספק, הוא לקח סיכון .

      מה זה אומר, שאחרי שהצבתי את התגובה שלי נוספו תגובות נוספות בהיבט הפטרוניזם? שהעתיקו ממני? :)

       

      סתם סתם.

       

      תראי, אני לא אוהבת את זה. נקודה. את היחס הזה של גבר לאישה. גם מהקבר הוא שולט בה. זה מרעיל בעיניי.

      אבל אולי זו הרגישות שלי. לא יודעת.

       

      ועדיין, את מספרת נהדרת. לא משנה מה תספרי, את יודעת לספר נפלא.

       

      }{

        20/9/07 00:32:

      קראתי את התגובות, ואגע בנקודה שלא שמו לב אליה, החמיצו אותה כליל וחשוב להעלותה: מדוע חלק מהאנשים, משאירים הוראות לאחר מותם במתכונת של 'ביצוע בשלבים'? יש לי בסיס להניח, שלו השארתי את השאלה פתוחה איש לא היה עונה את התשובה הנכונה.

      התשובה בסיסית ביותר: הפחד למות. הסימן שאדם הוא מת: כאשר הוא לא מייצר חדשות. פעם ניגשתי למשרד הפנים לברר כתובת עדכנית של זוג מסוים ששנים לא הייתי איתו בקשר. כשבדקו במחשב, אמרו לי: מצטערים, אין ביכולתנו. והוסיפו הסבר: אין שום רישום, עליהם, כבר שנים. לא ייתכן שלא יהיה רשום שום עדכון, אלא באפשרות אחת: שהם לא כאן - שהם לא בארץ. כשאדם הולך לעולמו, שום עדכון ושום חדש אין ממנו. אפשר לקרוא בספר קוהלת - זה כתוב בצורה כל כך מפוקחת וכל כך יפה ובראייה מודרנית למרבה הפלא, ועם זאת 'מפחידה' ומייאשת - על הכלום, שנשאר מאדם לאחר מותו כאשר הוא כבר לא משפיע יותר ולא מזיז דברים בפסיק. הפחד הקמאי למות, ושלא יישאר ממך כלום, הוא שמביא אנשים לכתוב תכניות לביצוע בשלבים, כדי שהאירוע של מותם לא יהיה סופי והם ימשיכו להיות מקור שמייצר חדשות על 'אפה וחמתה' של הסופיות הארורה הזו שאין ממנה חזרה.

      לא כדי שתשכח אותו ותחיה חיים אחרים חופשיים ממנו, הוא עשה מה שעשה בסיפור שאותו תיארת, ניצה - לא המעשה האלטרואיסטי הזה, היה העניין המהותי. הנחה אותו הרצון להוסיף לחיות - כי רק מי שמייצר חדשות חי - גם לאחר לכתו לבלי שוב.

      כמובן שמגיע לך, ולו רק בשל הנושא שעוררת ובתבונה ובכישרון שכאלה, כוכב שהוא המעט שבמעט שמגיב כמוני יכול לבטא ובאופן סמלי...

      תודה על הדרמה עם הסוף המפתיע, והנושא הכה חשוב.

      בברכה, יורם

      נ.ב. הורדוס - הבנאי הגדול והרוצח המטורף (הוציאו להורג על פי הוראתו גם את אשתו מרים החשמונאית וגם את אמה אלכסנדרה) - השאיר פקודה למלא את האצטדיון ביריחו במאות אנשים, ולרצוח אותם לאחר שיקבעו את מותו - זאת, כך הסביר, כדי שדבר משמעותי יעיב על השמחה וישבית אותה... הנה, עוד צוואה עם הוראות-ביצוע... אגב: פקודתו זו לא הוצאה לפועל.

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-20 00:06:45

      סליחה

       

       טוב, נו, רק בגלל שיום כיפור וכל זה

       

       :) 

      סליחה

       

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-19 23:46:11

      בינגו!

      תגידי

      יש צדק בעולם?

      אני כותב, מתאמץ מילים על מילים ואת מה?

       מילה אחת?

       

      זה יחס זה?     :) 

      בינגו!

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-19 23:13:43

      שלום חגי, מה שלומך?

      נו?

      ומה אתה חושב?

      אל תהיה שאלתן כמוני, אשמח אם תהיה משיבן לצורך העניין.

      אני מחכה בסבלנות.

      ת - ו - ד - ה

       שאלתיני

      אענה.

      לדעתי קשר בין אנשים הוא סבוך. יש אהבה , יש תלות, יש כעס, ועוד רגשות.

      הוא מת. יש במוות משהו מעורר חוסר אונים ובעקבותיו כעס.

      אבל אם היא היתה מעט שתלטנית, ובחייו היה מבקש אישור להתנהגויות מסוימות

      הרי הכעס כאן הוא גם כתוצאה מכך שהעז למות ללא אישורה.

      כאשר יש יחסי שליטה נשלט כאלה, אזי בקטעים מסוימים בחיים האחד שולט והשני נשלט, ובאחרים התפקידים מתהפכים.

      את כותבת איך כשהוא מת הוא הפר את הדפוס שבו היא שולטת והוא נשלט. פתאום עשה משהו ללא רשות.

      אבל בפתיחת הצוואה הוא השולט והיא הנשלטת. הוא קובי ללא רצונה מתי תקבל הרכוש.

      הכעס דומיננטי בכל הספור.

      לדעתו רק על ידי כעס היא מסוגלת לצאת לחיים. כאילו שאם לא היה כעס היא היתה דועכת.

      כאילו שאם לא היה דואג לה מקברו היא לא היתה מסתדרת וממשיכה עם הדפוס התלותי.

      כאילו שאין אנשים שכאשר מת  מישהו שקרוב להם, הם מתאבלים עליו, ואחר כך ממשיכים בחייהם  בגלל שהחיים נמשכים ויש להם חיוניות, חיוניות שאינה ניזונה מכעס אלא מהחיוניות עצמה.מהדחף לחיות.

      לכתוב את הצוואה כפי שכתב זה לשים את עצמו במרכז גם במותו. דווקא כאילו הוא פוחד להישכח ולא כאחד שרוצה לאפשר המשך החיים.

      גם כשהיא מצאה זוגיות פתאום הוא שוב מדבר אליה מהקבר.

      נודניק !  תמות כבר !

       

      שלום חגי, מה שלומך?

      נו?

      ומה אתה חושב?

      אל תהיה שאלתן כמוני, אשמח אם תהיה משיבן לצורך העניין.

      אני מחכה בסבלנות.

      ת - ו -   ד - ה

      צטט ניצה

       

       אני מוכרחה לשאול אותך שאלה, אתה בעדו או בעדה? האם אתה חושב שהוא פטרון שתלטן או איש- בעל - אוהב ודאגן? האם זה לגיטימי בעיניך לעשות כפי שכתבתי שעשה?

       

      ניצה ניצה ניצה ניצה

      שום ניואנס היא לא החמיצה 

       

      איזה יופי 

       

       

      צטט: לוטרה 2007-09-19 22:16:59

      היי ניצה מתוקה

      גמר חתימה טובה.

      היי, תודה. גם לך. חמסה חמסה. נשיקות וגמר חתימה מצויינת .

       

      צטט: 1noga 2007-09-19 22:14:24

      ניצתי,

      באתי, קראתי, התרגשתי

      באין אומר ומילה

      כל סיפור שלך עולה מדרגה

      והמתח מגיע לשיא..

      כל סיפור שלך, הוא הפתעה ענוגה

      של מערכת יחסים אנושית,

      לאורך סיפורך את פורשת

      יריעת רגשות ותחושות

      ובנפש האדם את נוגעת

      כבר אמרו קודמי הקוראים

      סליחה ומחילה לפני הימים הנוראים..

      ואני באה לומר תודה

      על עוד הנאה צרופה

      ברוכה הבאה בביתי ובסיפורי, בלבי ובמחשבותיי. איזה כיף להיות מהעבר השני של הצג, לראות את התלתלים שלך פורצים לפוסט שלי ואומרים שירה. הנה עלו כאן שאלות ואת דווקא קיבלת את הדברים כפשוטם למרות מורכבותם. תודה נוגה

       

      צטט: אליה הדרורי 2007-09-19 21:58:04

       

      ניצה,

      מקסים,מרגש ונפלא - כרגיל.

      גמר חתימה טובה.

      ורק בשורות טובות.

      אליה.

      היי  אליה, אני מוכרחה לשאול אותך שאלה, אתה בעדו או בעדה? האם אתה חושב שהוא פטרון שתלטן או איש- בעל - אוהב ודאגן? האם זה לגיטימי בעיניך לעשות כפי שכתבתי שעשה?

       

        19/9/07 22:16:

      היי ניצה מתוקה

      גמר חתימה טובה.

        19/9/07 22:14:

      ניצתי,

      באתי, קראתי, התרגשתי

      באין אומר ומילה

      כל סיפור שלך עולה מדרגה

      והמתח מגיע לשיא..

      כל סיפור שלך, הוא הפתעה ענוגה

      של מערכת יחסים אנושית,

      לאורך סיפורך את פורשת

      יריעת רגשות ותחושות

      ובנפש האדם את נוגעת

      כבר אמרו קודמי הקוראים

      סליחה ומחילה לפני הימים הנוראים..

      ואני באה לומר תודה

      על עוד הנאה צרופה

        19/9/07 21:58:

       

      ניצה,

      מקסים,מרגש ונפלא - כרגיל.

      גמר חתימה טובה.

      ורק בשורות טובות.

      אליה.

       

      צטט: heleni 2007-09-19 21:10:57

      כוכב צמרת!

      כוכב מנצנץ על הסיפור הרגיש

      והאקטואלי שהבאת לנו בעיתוי

      מושלם כל כך לזמן סליחות,

      ובכ"ז בהרהור שני

      אני תוהה האיש הזה קצת

      רכושני,

       הוא אכן שולט

      ברגשותיה של

      האשה החיה!

      ואם היא לא היתה

      מוצאת זיווג שני

      משמים?

      אז היה משאיר

      אותה דלה ומסכנה?

      לאלוהים פתרונים!

      וגמר חתימה טובה

      לך,

      הלני

      או. קי. אנחנו מסכימות בעניין הסליחות ההדדי. אבל לגבי המשך התגובה שלך, זה לא מדוייק. הוא עשה כמיטב הבנתו. היא לא יצאה מהעניין מסכנה, אלא מרירה ומתוסכלת, ובעיקר בשל אי הבהירות. הבית שלה עד יומה האחרון וזה כשיש לה מקום עבודה והבטחה לפדיום הרכוש שנצבר כשתגיע לגיל פנסיה. כתבתי זאת בפירוש. אני לא רמזתי בשום מקום שהיא דלה ואביונה. אבל, אני מכבדת את השאלות שהעלית ותודה רבה לך הלני היקרה.

       

      צטט: הסמויה 2007-09-19 20:58:38

      אנשים צריכים לדעת להרפות והוא לא הירפה גם על ערש דווי. אני לא הייתי סולחת!

      כעסתי...

       

      אני מבינה. לא היית סולחת. האם היית מוותרת על ניסיון להבין אותו? ובמיוחד לאור העובדה שהסביר והתנצל? ובעיקר, רצה את טובתך בדרכו שלו? האם היית כועסת עד כדי כך?

      האם בשל אי-נכונותך לסלוח היית  דוחה את האפשרות לפתוח את חשבון הבנק לאלתר?

       

      צטט: casiopea_s 2007-09-19 18:16:06

      אז תראי....

      קראתי.

      וקראתי שוב.

      ואפילו שוב.

       

      ולמרות שזה סיפור כל כך יפה ורומנטי ומיוחד, אני לא הייתי שמחה אם זה היה קורה לי. יש פה משהו פטרוני מאוד מצד הבעל המת. סוג של שליטה בחיים שלה גם כשהוא כבר לא איתה. סוג של ניסיון לחנך אותה, להתוות לה את הדרך, לדחוף אותה לעשייה ולא לחידלון, וכל זה בצורה של שכר ועונש, תגמול וכו'.

       

      אני לא אהבתי את זה.

      לא הייתי אוהבת את האיש הזה ולא הייתי רוצה שיהיה בן הזוג שלי ואהובי.

       

      אבל סיפרת את זה יפה וזה מעורר להרבה מחשבה.

       

      תודה, ניצה יקרה.

      חתימה טובה טובה.

      מעניין שברגע שהצבת את התגובה שלך נוספו עוד מספר תגובות שמתייחסות להיבט הפטרוניזם. עדעכשיו , הדבר לא הוזכר כאן.

      אני מרגישה היטב על מה את חושבת לגביו, הוא הגיבור שלה, הוא הכיר אותה ועשה מה שעשה ממקום של  אהבה והיכרות אתה. אין ספק, הוא לקח סיכון .

        19/9/07 21:10:

      כוכב צמרת!

      כוכב מנצנץ על הסיפור הרגיש

      והאקטואלי שהבאת לנו בעיתוי

      מושלם כל כך לזמן סליחות,

      ובכ"ז בהרהור שני

      אני תוהה האיש הזה קצת

      רכושני,

       הוא אכן שולט

      ברגשותיה של

      האשה החיה!

      ואם היא לא היתה

      מוצאת זיווג שני

      משמים?

      אז היה משאיר

      אותה דלה ומסכנה?

      לאלוהים פתרונים!

      וגמר חתימה טובה

      לך,

      הלני

        19/9/07 20:58:

      אנשים צריכים לדעת להרפות והוא לא הירפה גם על ערש דווי. אני לא הייתי סולחת!

      כעסתי...

       

        19/9/07 18:16:

      אז תראי....

      קראתי.

      וקראתי שוב.

      ואפילו שוב.

       

      ולמרות שזה סיפור כל כך יפה ורומנטי ומיוחד, אני לא הייתי שמחה אם זה היה קורה לי. יש פה משהו פטרוני מאוד מצד הבעל המת. סוג של שליטה בחיים שלה גם כשהוא כבר לא איתה. סוג של ניסיון לחנך אותה, להתוות לה את הדרך, לדחוף אותה לעשייה ולא לחידלון, וכל זה בצורה של שכר ועונש, תגמול וכו'.

       

      אני לא אהבתי את זה.

      לא הייתי אוהבת את האיש הזה ולא הייתי רוצה שיהיה בן הזוג שלי ואהובי.

       

      אבל סיפרת את זה יפה וזה מעורר להרבה מחשבה.

       

      תודה, ניצה יקרה.

      חתימה טובה טובה.

      אהה. אז הפרעתי לך בעבודה?

      ברוך השם שהוא אשם ולא אני. (:-

      לא. אל תבכי אהובה. תיארתי לעצמי שתאהבי. את הרי כל כך רגישה.

      נשיקות.

      בינתיים רק וירטואליות.

      תודה.

        19/9/07 17:57:

      Do you want to make me cry?

      or what?

      so beautifull

      and yes I was working this morning if you r asking?....

       

      ronit

       

      צטט: dubi roman 2007-09-19 17:31:45

      איזה סיפור חכם ומלא תוכן,

      גם מרגש וגם עם מוסר השכל,

      אכן אהבתי מאד,

      דובי

       

      אין עליך.

      אתה רומנטיקן חסר תקנה.

      תודה דובי.

      גמר חתימה טובה

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-09-19 17:29:05

      הפתעת אותי. מצויין.

      טל היקרה, זו מחמאה, זה סיפור שנולד מסיפור שנולד מ... ככה לפעמים גם אני קצת מופתעת. תודה רבה

        19/9/07 17:31:

      איזה סיפור חכם ומלא תוכן,

      גם מרגש וגם עם מוסר השכל,

      אכן אהבתי מאד,

      דובי

       

      הפתעת אותי. מצויין.
      מעניין. לסיפור הזה יש המון כוח, כמו שאורית גפני כתבה. הוא נוגע בהרבה מישורים של רגש במעגל החיים והמוות. דווקא השתדלתי להיות מהודקת בכתיבה ולא להיות דביקה ורגשנית מדיי. כנראה שכך צריך לכתוב, כי אם אתה אומר שזה טוב, אני מסמיקה מנחת. תודה ירונצמח האחד. 
        19/9/07 17:13:

      ניצה!!!!!  אחד הטובים שלך ולא משנה בכל אם הוא אמיתי או לא או שחיברו אותו במיוחד בשבילנו. תודה על הסיפורים האלה. זה סיפור שמצריך דמעות.

      נו. לא תאמין אבל אני לא זזתי מכאן. חיכיתי לכוכב הזה ברצינות רבה כי הוא מגיע מירושלים האהובה. יפה שזכרת. אכן יום חדש ומה שלומך היום?
        19/9/07 16:58:

      יום חדש, כוכבים חדשים.

      ועוד תודה אחת מכל הלב לא תעשה התקף לב לאף אחד...

      אז תודה, תודה, תודה.

       

      צטט: אמביולנטית 2007-09-19 16:11:30

       

      איזה סיפור מדהים!

       מתחבר לי לפוסט שכתבתי על לוויות ואני אפילו לא כל כך יודעת איך

      אני מניחה שבגלל הקשר למוות.

      כבר אמרתי שאת כותבת ניפלא? פשוט כיף לקרוא

      כיכבתי

      מתוקה. כשאת מחליטה אני תמיד שואלת את עצמי אם לא התחרטת בגלל האמביוולנטיות. את יודעת, זה קצת מלחיץ (:-

      המוני תודות וברכות, כן יירבו גם כוכבייך על פני השמים ועל לוויות יש לי המון סיפורים, יותר נכון אנקדוטות שצריך לעבד לסיפורים. עוד יבואו ימים וגם בכך נעסוק. נשיקות

       

      צטט: לוטרה 2007-09-19 15:48:26

      מקסים ניצה.

      את הכוכב קיבלת בבוקר.

      מס' 5 הוא ממני.

      טוב שאת כאן. כוכב 5 יביא לנו מזל. חמסה - חמסה... תודה לילי. שמחתי לשמח. גמר חתימה טובה טובה, ממני

       

      צטט: dee-dee 2007-09-19 15:02:07

      ואו, ניצה, איזה סיפור יפה!

      מתוקה,

      תודה. אני שמחה שאהבת.

      נשיקות

       

      צטט: itay_m 2007-09-19 14:42:22

      איזה סיפור יפה. את כבר בפעם השניה (לפחות שאני זוכר, אולי היו יותר) מצליחה להעביר בי צמרמורות (מהסוג הטוב) בעזרת הכתיבה שלך. זה סימן שאת באמת משהו מיוחד!

       

      גמר חתימה טובה.

      איתי?

      ואני חושבת שהמיוחד הוא אתה. להספיג סיפור כזה לבחור צעיר ולשמוע ממנו על התרגשות זה לא דבר יומיומי או פשוט.

      חיבוק ענק ותודה רבה.

      ממני באהבה.

       

      צטט: איירבוס-max 2007-09-19 13:27:55

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-19 08:40:03

       

      צטט: איירבוס-max 2007-09-19 08:13:24

      מאיפה אנשים שואבים כוחות נפש כאלה לפני מותם?

      האם המחלה המחסלת שתלה בו גם תבונה מיוחדת

      ותובנה על החיים שאחריו?

       

      אני יודע, ניצה, שאין תשובות לשאלות האלה,

      אבל אני נפעם כל פעם מחדש

      מרוחב הראייה של הנפש האנושית.

       

      ולך תודה שהבאת זאת כאן!

       

      פעם סיפר ד"ר רפי קראסו על שני אנשים שקיבלו הודעה על מותם. האחד ארגן צוואה ומת. השני, שלח את אשתו לבנק להוציא את כל מה שהיה שם, פשט את הפיג'אמה, עשה נא למלאך המוות ויצא לטיול סביב העולם. שניהם מתו. אבל האחד מהר מדיי ועצוב מדי והשני שמח על ערש דווי. רציתי להגיד משהו על כוחות נפש. הצלחתי?

      ראית שהבנתי במה מדובר, נכון?

      ואת עוד שואלת אם הצלחת?

       

      הצלחת ועוד איך!

       

      או. קי. איש. אם הסברתי והבנת , אני רגועה וגם, כלומר, אני מסבירה היטב ואתה מבין מצוין, ולהשומע ינעם (:-

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-09-19 12:27:27

       

      צטט: taya1 2007-09-19 08:23:30

      מקסים ומרגש ניצה. פשוט כך.

       

      עוד יותר פשוט מזה, פשוט מקסים ומרגש.

      איזה אורח, וואלה. אתה הנמרוד שאני מכירה או האמיתי שטרם פגשתי?

      תודה חמוד. בכייף.

        19/9/07 16:11:

       

      איזה סיפור מדהים!

       מתחבר לי לפוסט שכתבתי על לוויות ואני אפילו לא כל כך יודעת איך

      אני מניחה שבגלל הקשר למוות.

      כבר אמרתי שאת כותבת ניפלא? פשוט כיף לקרוא

      כיכבתי

       

      צטט: sher36 2007-09-19 10:43:13

      הי ניצה,

      כמה יפה,

      חכמת חיים...

      ולי הסיפורים הללו תמיד מזכירים לי את אבא שלי...

       

      תודה לך

       

      ולמה את אבא?מעניין. הוא היה מספר לך סיפורי חיים?

      אבוא לבקר ואשמח לקרוא אם כתבת ובכל מקרה אשמח לשתות מהקפה שלך.

      תודה על הביקור אצלי, ברוכה הנמצאת

       

      צטט: מאיולה34 2007-09-19 09:45:16

      יו איזה יופי. למי בכלל אכפת אם זה אמיתי או לא. העיקר שיש סוף טוב. אני אוהבת סופים טובים. כרגיל התחלת לי את הבוקר נעים. את מוזמנת לבלוג שלי להכיר את ירון (-:

      בטח שזה אמיתי. הכל בעיני הקורא.

      כמו תמונה סוראליסטית.

      אף אחד לא יתווכח אתך על מה שאת רואה.

      איך סיפור נכתב?

      הוא משתרג בין דמיון למציאות, שמועות ועובדות, חלומות ורכילות. ענף הופך לעץ, ציפור למטוס,  צריף לארמון, שלוילת לים.....

      תיכף אני באה לפגוש את ירון וגם רציתי לדעת מה עם הביצה, כי אף אחד לא מספר לי  (:-

       

      צטט: אורית גפני 2007-09-19 09:29:57

      ניצה - רעיון מבריק, ויחד עם זאת כל אנושי!

       

      כל קשת הרגשות נמצאת בסיפור המיוחד הזה - אהבה, אובדן, עצב, כעס, תהיה, התחדשות, השלמה, סליחה...

       

      תודה, זו היתה חוויה. 

      דארלינג, גם אני עוד מתרגשת מהסיפור. שמחה שאהבת.

      אכן סליחה. סליחה כפולה.

      הוא לה.

      היא לו.

      כל אחד בתורו.

      ולקבל סליחה ממישהו שכבר אינו, זו באמת חוויה.

        19/9/07 15:48:

      מקסים ניצה.

      את הכוכב קיבלת בבוקר.

      מס' 5 הוא ממני.

        19/9/07 15:02:
      ואו, ניצה, איזה סיפור יפה!
        19/9/07 14:42:

      איזה סיפור יפה. את כבר בפעם השניה (לפחות שאני זוכר, אולי היו יותר) מצליחה להעביר בי צמרמורות (מהסוג הטוב) בעזרת הכתיבה שלך. זה סימן שאת באמת משהו מיוחד!

       

      גמר חתימה טובה.

        19/9/07 13:27:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-19 08:40:03

       

      צטט: איירבוס-max 2007-09-19 08:13:24

      מאיפה אנשים שואבים כוחות נפש כאלה לפני מותם?

      האם המחלה המחסלת שתלה בו גם תבונה מיוחדת

      ותובנה על החיים שאחריו?

       

      אני יודע, ניצה, שאין תשובות לשאלות האלה,

      אבל אני נפעם כל פעם מחדש

      מרוחב הראייה של הנפש האנושית.

       

      ולך תודה שהבאת זאת כאן!

       

      פעם סיפר ד"ר רפי קראסו על שני אנשים שקיבלו הודעה על מותם. האחד ארגן צוואה ומת. השני, שלח את אשתו לבנק להוציא את כל מה שהיה שם, פשט את הפיג'אמה, עשה נא למלאך המוות ויצא לטיול סביב העולם. שניהם מתו. אבל האחד מהר מדיי ועצוב מדי והשני שמח על ערש דווי. רציתי להגיד משהו על כוחות נפש. הצלחתי?

      ראית שהבנתי במה מדובר, נכון?

      ואת עוד שואלת אם הצלחת?

       

      הצלחת ועוד איך!

       

        19/9/07 12:27:

       

      צטט: taya1 2007-09-19 08:23:30

      מקסים ומרגש ניצה. פשוט כך.

       

      עוד יותר פשוט מזה, פשוט מקסים ומרגש.

        19/9/07 10:43:

      הי ניצה,

      כמה יפה,

      חכמת חיים...

      ולי הסיפורים הללו תמיד מזכירים לי את אבא שלי...

       

      תודה לך

       

        19/9/07 09:45:
      יו איזה יופי. למי בכלל אכפת אם זה אמיתי או לא. העיקר שיש סוף טוב. אני אוהבת סופים טובים. כרגיל התחלת לי את הבוקר נעים. את מוזמנת לבלוג שלי להכיר את ירון (-:
        19/9/07 09:29:

      ניצה - רעיון מבריק, ויחד עם זאת כל אנושי!

       

      כל קשת הרגשות נמצאת בסיפור המיוחד הזה - אהבה, אובדן, עצב, כעס, תהיה, התחדשות, השלמה, סליחה...

       

      תודה, זו היתה חוויה. 

      את יודעת שהדרך חכמה יותר מחוכמתו של ההולך בה ????
        19/9/07 09:22:

      גם עיני הפכו למצועפות, וצמרמורת אחזה בגופי..

      איך לעיתים, גם אחרי שנפרדים, אנחנו "מובילים" את היקירים שלנו להמשיך לחיות בדרך שלהם..

       

      צטט: taya1 2007-09-19 08:23:30

      מקסים ומרגש ניצה. פשוט כך.

      תודה יקירתי.

      לעונג לי.

      איזה שמחה את גורמת לי. אינך יודעת. הנה אמרתי זאת.

       

      צטט: ili - ili 2007-09-19 08:15:41

      ניצה,

      אמיתי לא אמיתי - כתוב יפה.

      אפילו שלא קונה את הסיפור (שבסיפור) :-)

      את באמת לא חייבת. תאמיני רק במה שאת חושבת שהוא אמיתי. אני דווקא גם בעד דברים כאלה.

      למה?

      כי נשאר לי , את יודעת, טעם טוב בנשמה.

       

      צטט: איירבוס-max 2007-09-19 08:13:24

      מאיפה אנשים שואבים כוחות נפש כאלה לפני מותם?

      האם המחלה המחסלת שתלה בו גם תבונה מיוחדת

      ותובנה על החיים שאחריו?

       

      אני יודע, ניצה, שאין תשובות לשאלות האלה,

      אבל אני נפעם כל פעם מחדש

      מרוחב הראייה של הנפש האנושית.

       

      ולך תודה שהבאת זאת כאן!

       

      פעם סיפר ד"ר רפי קראסו על שני אנשים שקיבלו הודעה על מותם. האחד ארגן צוואה ומת. השני, שלח את אשתו לבנק להוציא את כל מה שהיה שם, פשט את הפיג'אמה, עשה נא למלאך המוות ויצא לטיול סביב העולם. שניהם מתו. אבל האחד מהר מדיי ועצוב מדי והשני שמח על ערש דווי. רציתי להגיד משהו על כוחות נפש. הצלחתי?

       

      צטט: levana feldman 2007-09-19 07:59:00

      ניצה יקרה,

      איזה איש יפה נפש. אהבה אמיתית ונדירה.

      סיפור מרגש ביותר.

      הזכיר לי את הספר המאהב של. א.ב.יהושע.

      בוקר טוב

      גמר חתימה טובה !

      לטעמי זה סיפור שלא דומה לשום דבר שאני מכירה. הוא יכול להיות אמיתי כי כבר סוכם בינך לביני שהמציאות עולה על כל סיפור. תודה לבנתי.

       

      צטט: תעלומה ושמה אישה 2007-09-19 07:40:28

      מה יהיה ניצה?

      עד כמה תוכלי עוד להפתיע אותי...

      סיפור מקסים, מרגש ועצוב...

      חשיבה נכונה ופרקטית של בעלה

      עזרה לה לבנות את חייה מחדש.

      תודה שענגת לי את שעות הבוקר המוקדמות. 

      בוקר טוב . שמחה שאהבת. כן. גם אני חושבת שהסיפור הוא סיפור.

        19/9/07 08:23:
      מקסים ומרגש ניצה. פשוט כך.
        19/9/07 08:15:

      ניצה,

      אמיתי לא אמיתי - כתוב יפה.

      אפילו שלא קונה את הסיפור (שבסיפור) :-)

        19/9/07 08:13:

      מאיפה אנשים שואבים כוחות נפש כאלה לפני מותם?

      האם המחלה המחסלת שתלה בו גם תבונה מיוחדת

      ותובנה על החיים שאחריו?

       

      אני יודע, ניצה, שאין תשובות לשאלות האלה,

      אבל אני נפעם כל פעם מחדש

      מרוחב הראייה של הנפש האנושית.

       

      ולך תודה שהבאת זאת כאן!

       

        19/9/07 07:59:

      ניצה יקרה,

      איזה איש יפה נפש. אהבה אמיתית ונדירה.

      סיפור מרגש ביותר.

      הזכיר לי את הספר המאהב של. א.ב.יהושע.

      בוקר טוב

      גמר חתימה טובה !

      מה יהיה ניצה?

      עד כמה תוכלי עוד להפתיע אותי...

      סיפור מקסים, מרגש ועצוב...

      חשיבה נכונה ופרקטית של בעלה

      עזרה לה לבנות את חייה מחדש.

      תודה שענגת לי את שעות הבוקר המוקדמות. 

       

      צטט: מר אמסטל-י"ם! 2007-09-19 03:57:27

      היי ניצה, אני לא יודע אם זה בגלל שאני טו מאץ' רגיש בתקופה האחרונה, אבל הסיפור הזה שלך העביר בי צמרמורת. ממש. בסוף שלו הכוונה. וגם כיוונון מחשבות והרהורים מרענן הוא העביר בי כבר מהשורה השנייה. חבל באמת שנגמרו לי הכוכבים, ומזל שמחר יום חדש עם כוכבים חדשים. והיי, אני באמת מתכוון לשניהם. יום חדש. כוכבים חדשים. אבל בעיקר ליום חדש, ועל זה, ניצה, ולא רק על זה שכאן, תודה לך. המון המון תודה. מחייך 

      אמסטל היקר

      אני יודעת.

      אני מרגישה עד כמה אתה נסער .

      האם אתה יודע למה באנו לעולם? כדי ללומ וללמד על רגשות. תכונה אנושית בלעדית.

      אז גם אם אנחנו לא נוכל לשנות את העולם, להרגיש האחד את השני נוכל תמיד. בכך אנחנו לא שונים איש מרעותו. אתה ואני.

      ותודה לך על המילים החמות הללו. אזכור אותן ואנצור בלבי.

       

      צטט: איתזז 2007-09-19 04:57:30

      צמרת,

      רשמת  קורות  אדם המעצב  לעצמו  סיטואציה  אחת, 

      ללא  הוראות שימוש,  ללא הגדרות  פסיכולוגיות  אין  סופיות,

      רושמת  מהגורל את  רושמת  ונותנת  סיכוי

      ויודעת  להחיות  את  חופש  הבחירה.

      אכן,  צמרת.

      לפעמים החירות נותנת והיד רושמת.

      לפעמים זה חבוי ולא מתאפשר.

      יש בסליחה הזו משהו מעצים.

      אני אוהבת את הסיפור, הוא נוגע במקומות הכי חשופים.

      תודה

        19/9/07 04:57:

      צמרת,

      רשמת  קורות  אדם המעצב  לעצמו  סיטואציה  אחת, 

      ללא  הוראות שימוש,  ללא הגדרות  פסיכולוגיות  אין  סופיות,

      רושמת  מהגורל את  רושמת  ונותנת  סיכוי

      ויודעת  להחיות  את  חופש  הבחירה.

      אכן,  צמרת.

      מ' יקרה,

      היטבת לקרוא בין המילים והצלחת להוציא מהם את כוונת הכוונות לסליחה המתעכבת הדו- משמעית שנשארת לעיתים חבויה במחשכי הנפש.

      כולנו מורכבים כל כך ואין בכך כל רע כל עוד נדע לא להיות שיפוטיים. לעיתים הסליחה היא השופטת הגדול על המדוכה והוא הנ"צ לחיים.

      תודה על נשמתך הרגישה והחומלת, על המילים הטובות ועל האור שהן מפציעות סביב.

        19/9/07 03:57:

      היי ניצה, אני לא יודע אם זה בגלל שאני טו מאץ' רגיש בתקופה האחרונה, אבל הסיפור הזה שלך העביר בי צמרמורת. ממש. בסוף שלו הכוונה. וגם כיוונון מחשבות והרהורים מרענן הוא העביר בי כבר מהשורה השנייה. חבל באמת שנגמרו לי הכוכבים, ומזל שמחר יום חדש עם כוכבים חדשים. והיי, אני באמת מתכוון לשניהם. יום חדש. כוכבים חדשים. אבל בעיקר ליום חדש, ועל זה, ניצה, ולא רק על זה שכאן, תודה לך. המון המון תודה. מחייך 

        19/9/07 01:52:

      נצנוץ,

      את ודאי יודעת כי עלו פה מחשבות וטקסטים לא מועטים

      בחומרי הסליחה.

      שלך - אינו מחשבה וטקסט

      זו יצירה.

      וזו יצירה משובחת,

      ב-רגיל אצלך, אך בכל פעם מחדש.

      ההתהלכות בין אובדן להתחדשות

      בין אינות לבין חיוּת

      היא הדרך אותה את פורשת לפנינו

      והיא נעגלת במעבריה דרך דפי עורך הדין

      אין תמה...

      יש 'משהו' ב- חשבון נפש

      שהוגה בנו את המילים - דין ודיין.

      חשבון הנפש הזה -

      כל כך מרובד בסיפורך

      כי זהו גם חשבון ה-יעיל -

      החשבון - של הכסף

      שתי הדרכים המקבילות הללו, יושבות בסיפורך במארג יפהפה.

      חשבון הנפש עוד דוקר

      חשבון המעות - עודו נספר לפרוטות

      רק עם החתימה הסופית (גמר חתימה טובה)

      הדרכים נמזגות זו לזו -

      כדי כך שעל האבן ישנה צמיחה של תפרחת-

      וכעת - נח הדין ונח הדיין.

      כי בתוככי ההתרחשות-

      כשהלב פעם את הרוגז והכעס

      והחיים נאחזו בעמל היומיום

      חשבון הבנק היה שליו

      אך חשבון הנפש רחק מן הרוגֵעַ

      ועת באה אהבה

      ונבנה בית

      העט יכולה הייתה לחתום בטוב-

      את אשר פעם בלב - מחילה.

      וכעת גם הנפש תשקוט.

      כשפורטים לפרוטות את העצב

      מתקשים כאבן

      אך כאשר מתהלכים בו בפיקחון

      הרכות ממלאה את חדרי הבית והלב

      החשבון הפרוס - נסגר

      ונפרשת סליחה

      ובאו פרחים על האבנים שהם לב אדם.

      ...

      תודה...תודה שאת...

      ...

      תהא חתימה שתואיל בטוּבָה.