נראה כי העיסוק בעופרה חזה, במחלה שניסתה להסתיר, ביחסיה עם בעלה ובירושה שנעלמה, אינו פוסק גם כעשור לאחר פטירתה. אולם מעבר לסקרנות לגבי סיפורה הטראגי, קיימת השאלה הפשוטה, מי זכאי לרשת את עופרה חזה?

במידה ולא תמצא צוואתה, והסיכויים לכך נראים קלושים, האם אפשר להסתמך על עדויות העדים ועורך דינה? אם לא ניתן להסתמך על עדותם, האם החוק קובע מי יירש אותה? 

הסרט שהוקרן אמש לא התעמק בשאלות אלו, אבל אני אנסה:

על פניו, כל עוד לא נמצאה צוואה, הרי שעיזבונה אמור להיות מחולק בהתאם לדיני הירושה החלים במדינת ישראל, היינו בין בעלה (המנוח) למשפחתה ועל כך ניטש הקרב במשך עשר השנים האחרונות.אחיותיה ואחיה של עופרה חזה (ז"ל) ניצפו לקראת סוף הסרט, כמחפשים אחר הצוואה הנעלמה, אך הם לא מצאו אותה.
כדי שצוואה תהיה בתוקף עליה למלא אחר הוראות החוק, היינו:

צוואה בעדים -  המדובר בצוואה מודפסת בה המצווה מציין את תאריך עריכת הצוואה וחותם עליה בנוכחות שני עדים המאשרים על גבי הצוואה, שהמצווה הצהיר בפניהם כי זוהי צוואתו וכי נחתמה בפניהם.

חשוב להקפיד, כי העדים לא יהיו יורשים ו/או בעלי אינטרס בירושה. ויודגש, כי אין כל הכרח חוקי שצוואה זו תיערך על ידי עו"ד. 

צוואה בכתב יד -  המדובר בצוואה שנכתבה בכתב ידו של המצווה והיא נושאת תאריך הצוואה וחתימת המצווה. במקרה זה אין צורך בעדים. זוהי הדרך הפחות מומלצת לערוך צוואה ולו מהטעם שעורך הצוואה אינו מיומן ולרוב אינו יודע לערוך צוואה, דבר המעמיד את צוואתו חשופה לטענות פסלות כאלה ואחרות.

ניתן להפקיד צוואה זו בפני הרשם לענייני ירושה.

צוואה בפני רשות - המדובר בצוואה הנעשית בפני שופט, נוטריון או הרשם לענייני ירושה. את הצוואה ניתן לעשות בע"פ או בכתב.

צוואה בעל פה- דרך זו שמורה לאדם המשוכנע, בנסיבות המצדיקות זאת, כי הוא גוסס ועומד למות תוך זמן קצר. כדי שאדם יחשב כמי שרואה עצמו בפני מוות יש צורך בשני מרכיבים: סכנה ממשית למוות, כאשר מדובר בסכנה אובייקטיבית, וכן תחושה של אדם כי הוא עומד למות, שזהו המרכיב הסובייקטיבי.

אדם שכזה יכול למסור דברי צוואתו בעל פיה בפני שני עדים. צוואה כזאת מתבטלת בתום חודש ימים בהנחה שהמצווה לא נפטר.

מי שנעשתה בפניו צוואה בעל פה מחויב להפקיד את זכרון הדברים אצל הרשם לענייני הירושה והפקדה כזאת הינה מרכיב חיוני.

העיזבון, הכולל גם נכסים בלתי מוחשיים כמו מוניטין וזכויות יוצרים, מייצר הכנסות גם במותה של הזמרת כמו בחייה, באמצעות תמלוגים מהשמעות וביצועים של שיריה. מעבר לכך, קיים גם האלבום שטרם פורסם והרכוש הרב שהושאר על ידה לאחר מותה, אשר סגור ונעול במכולה.

לקראת סוף הסרט עלתה האפשרות כי במקום שחפציה המפורסמים כמו תכשיטים ובגדים מהופעותיה, תקליטי זהב ופרסים שזכתה בהם במהלך הקריירה הבינלאומית שלה, יעלו אבק במכולה, הרי שיוצגו לציבור במוזיאון שיוקדש לה. האם הדבר מצוי באחריות המשפחה או שמין הראוי כי המדינה תכבד אותה בכך, כאייקון תרבותי ישראלי?