אני ממש אוהבת מוזיקה של פעם. זה נותן תחושת של נוסטלגיה ואופטימיות. המילים מצד אחד מאוד נוגעות בנפש, מרטיטות את הנשמה, ומצד שני מעבר לרגשנות הם מייצרות מעין סוג של אנרגיה שגורם לך לרצות לקום ולרקוד. הגוף כאילו מעצמו מתנועע, ולא ניתן לעצור אותו. מתחילים לשיר עם המוזיקה בצורה כמעט לא מודעת. אני כמובן מתייחסת לכל הגדולים: פרנק סינטרה, דין מרטין, ג'ולי לונדון, אלה פיצ'רלד, ארמסטרונג, נינה סימון ועוד. כל אלה  היו Swingers מהמעלה הראשונה. כמובן שאיני מתייחסת למשמעות הפשטנית של סווינגרס כאקט של  חילופי זוגות , אלא יכולת לעשות swinging  שזה סוג של אלתור עם הקול. את האהבה שלי לקולות המדהימים האלה רחשתי מבית אמא. היינו נוהגות כל יום שישי לנקות את הבית עם מוזיקה ברקע. אז עוד היו קלטות, ולא היו דיסקים או יכולת להוריד שירים בתוכנות מחשב. היינו דבוקות לקלטות ומנקות את הבית בכלל בלי לשים לב. הצלילים מקיפים אותנו ועוטפים אותנו, משכיחים מאיתנו את הסבל הכרוך בניקיון הבית. במחשבה לאחור יכול להיות שזו היתה המזימה של אמי- שאהנה בזמן שאני עוזרת לנקות את הבית, ועם הזמן לא אקשר ניקיון רק למטלה, אלא למשהו נעים וכיפי. מזימה או לא מזימה היא לא ממש הצליחה- אני מאוד אוהבת את השירים המדהימים שחלקנו יחד, אך לא אוהבת לנקות את הבית.