זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
"זיוף חתימה של ערב"
ענין השטר והערבים שהעלה רמניק בדיון, הזכיר לי סיפור בן כעשרים שנה. בהיותי דיין בבית הדין המשמעתי, הובאה בפנינו מורה, אשר חתמה חתימת ערבות על שטר חוב גם בשמה וגם כחברתה. כמו תמיד, כשקוראים רק את כתב האישום, מדובר לפחות בנסיון הונאה/תרמית רבתי/שוד קופת המדינה. אבל אז מגיעות גם העובדות. תחילתו של סיפור במורה שהיתה אמורה לקבל הלוואה מקרן הדדית כלשהי. תנאי לקבלת ההלוואה הוא חתימת שני ערבים על שטר חוב. הנאשמת הסכימה להיות ערבה לחוב. היא מספרת שכאשר ישבה מול מנהל בית הספר, האמור לאמת את חתימת הערבות, אמרה לה חברתה, ששהתה מחוץ לחדר, "תקשקשי גם בשבילי". לכן חתמה הנאשמת גם את החתימה השניה. אני, כמובן, מתעניין אצל התובע, כיצד זה לא הואשם מנהל בית הספר, אשר אימת ביודעין חתימה לא נכונה - ולא מקבל תשובה עניינית. יש בפני הודאה, גם אם ברור לי שהמורה נעדרה כוונה פלילית בשעת מעשה. אבל לחתום בשם מישהו אחר כערב – זה משהו בסיסי למדי, זה לפחות זלזול בחוק. התובע מבקש נזיפה חמורה וקנס של 250 ₪ (משהו כמו 835 ₪ היום). המורה, יצור תמים שזו לה הסתבכותה היחידה עם הדין, מתבקשת לטעון לחומרת העונש, ואומרת שאם זה מה שצריך, אז היא מוכנה לשלם. היום, כמובן, הייתי מזכה עקב אכיפה בררנית, בשל העדר אישום נגד ה"מעוול" העיקרי, מנהל בית הספר, או אולי זוטי דברים או כל כיו"ב, אלא שב-1990, לא הוכרה אכיפה בררנית בבתי המשפט (ואם הוכרה, ודאי לא ידעתי עליה), וזוטי דברים לא הוכרו בבית הדין המשמעתי. במצבי אז, הרשעתי, אבל הסתפקתי בנזיפה רגילה, ובחמישים ₪ (כ-157 ₪ דהיום) בחמישה תשלומים חדשיים. - רק לאחר שניתן גזר הדין, עודכנתי ברקע הסיפור. בראשות הכפר התחלפה החמולה השלטת - ומורה זו השתייכה לחמולה שהפכה לפתע לחמולה הלא נכונה. ככה זה, הרחתי משהו, אבל לא ידעתי מה, ולא עלה בדעתי לחשוד בכיוון הנכון. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני איתך,
למדתי מן הנסיון, ובפעם אחרת שעשו לי "תרגיל" כזה (למעשה, חמור מזה בהרבה), אכן עיכבתי את ההליכים עד שהעמידו לדין את הבכיר.
מאז שמצאתי עצמי במקומם של שופטים, איני דן אותם בחומרה יתרה.
סיפור מעניין,
אין ספק שמי שהיה צריך לעמוד למשפט הוא מנהל בית הספר.
אחד כזה שיענש יתן דוגמא וירתיע.
מתן קנס לחותמת הוא בהתאם לחוק אבל לא עושה צדק.
הרבה דברים עלו בדעתי מאז, וחלק מהם גם היה נכון כבר אז,
אלא שהם לא עלו על דעתי בזמן אמת.
עם הנסיון שיש לי היום - הייתי ודאי נוהג אחרת.
האם המורה שאמרה "תקשקשי גם בשמי"- כופרת בעובדה שיפתה את כוחה?
אם היא לא כופרת בעובדה שבקשה שיחתמו בשמה - הרי שהעובדה שאין כתב- אינה רלבנטית כלל לדעתי [אלא לשאלת הקושי הראייתי, שכאמור מתבטל במקרה כזה].
מה העבירה כאן במקרה זה? [פרט למנהל שאישר שהזאת שלא חתמה בפניו חתמה בפניו - ולא- נחתם עפ"י יפיוי כח].
בדיוק,
לכן יש ליועץ המשפטי לממשלה סמכות שלא להגיש כתב אישום גם כשיש עברה, או לבטל הליכים גם משהחלו.
וכשזה לא הספיק, נתן המחוקק לבתי המשפט סמכות שלא להרשיע כאשר מדובר בזוטי דברים.
וכשהתרבו המקרים, הוסיף לעצמו בית המשפט סמכות שלא להרשיע מטעמים של צדק, ובתוכם גם טעם של אכיפה בררנית
(זו אופיינית בעיקר ברשויות מקומיות, המסוגלות להגיש תביעה נגד משפחה אחת על סגירת מרפסת, בעוד שכל הרחוב מתהדר במרפסות סגורות ולא ננקטים נגד השכנים הליכים כלשהם - אם ניקח דוגמא מן החדשים האחרונים).
כאן, בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, צריך היה התובע, לדעתי, להחליט שאין טעם להתעסק בשטויות. ואת זאת רשאי היה לעשות, גם לפני עשרים שנה.
מצחיק....150 שקל...היו ימים...
לכולם יש מניעים, אבל היא עשתה שלא כדין...אלו הם סוג המקרים,, שללא תובע צריך להתעלם, אבל מרגע שתבעו אסור להתעלם...
תודה רבה.
מרתק...
פיני
תודה רבה,
גבריאל גרסיה מרקס כותב ב"מאה שנים של בדידות" - "העולם אינו מתקדם כלל, הוא רק נע במעגלים".
אדם יכול להסמיך אדם אחר לחתום בשמו, אבל בד"כ אמורה הרשאה זו להופיע בכתב, לא באמירה בעל פה, ובכל מקרה, אמורה עובדה זו להשתקף בחתימה ובכיתוב שלידה.
למשל: (-) "נחתם על ידי א. בשם ב. על פי הרשאה/יפוי כח מיום _____ ."
לא יודע על "אמורים", אבל מנסיוני כדיין, ביותר ממקרה אחד, מניעים לא ענייניים שיחקו תפקיד מכריע בהחלטה אם להגיש כתב אישום בענייני משמעת או לא.
שתי שאלות:
1. האם המנהל היה מהכת השלטת?
2. האם אין רשות לאדם להסמיך אחר לחתום בשמו כידו הארוכה, כך שחתימתו של אותו אחר לא תהיה זיוף? [ואם כן - האם אין זה המקרה?]
מניעי כתב האישום אמורים להשפיע על האישום עצמו?
ממילא כל דבר ואשמה צריך להיבחן לגופו. לא?