| בעיר ללא שם, חי אדם ללא כבוד. אדם זה התעורר כל בוקר וחשב על כך שאין לו כבוד. כל בוקר התפלל לאלוהים וביקש שיתן לו זרע של כבוד. במהלך היום, אדם זה הלך שפוף מכיוון שחשב על כך שאין לו כבוד ועד כמה היה רוצה שיהיה לו כבוד. בכל רגע ביומו האדם ללא הכבוד חשב על כך שאין לו כבוד. בזמן שעבד במשרדו, עיצב פרוספקטים והדפיס אותם ב מדפסת צבע , בזמן שצילם את הפרוספקטים ב מכונת צילום ובכל רגע פנוי אחר, חשב על כך שאין לו כבוד. אדם זה חזר לביתו כל יום וקיווה שאולי יקבל בדואר משהו שייתן לו כבוד, כשהלך לים ב בגד ים , חלם שיפגוש מישהו שיתן לו כבוד. אדם זה אפילו ניסה לעזוב את משפחתו ולמצוא משפחה חדשה שתיתן לו כבוד. אך שום דבר לא עבד. האדם נשאר ללא כבוד במהלך מרבית חייו. אף אחד לא הצליח לעזור לאותו אדם למצוא כבוד והוא בעצמו לא הצליח להשיג תחושה זו. יום אחד, התעורר האיש והלך למשרד המתמחה ב יחסי ציבור . הוא ניגש למנהל המשרד ואמר לו: "שלום אדוני, אני מחפש דרך להשיג כבוד, תוכל לעזור לי?" איש יחסי הציבור הופתע מבקשתו המוזרה של האדם ללא הכבוד, אך הוא האמין כי אין דבר העומד בפני הרצון, ולכן החליט שינסה לעזור לו. "מתי איבדת את הכבוד?" שאל איש היח"צ – "נולדתי ללא כבוד" ענה חסר הכבוד". "ואיך גילית שאין לך כבוד?" שאל היחצן. האדם ללא הכבוד שתק, הוא לא היה בטוח בדרך שעליו לענות על שאלה זו: "אני חושב שזה קרה אחרי שהיה לי משבר, משבר נוראי" היחצן אמר: "משבר? משברים זה מעולה? אני מתמחה ב ניהול משברים !". חסר הכבוד אמר: "אתה מתמחה גם בניהול משברים שקרו בעבר?" |