יאללה, איזה מעצבנים אלה?? (ד"ר פיל ואישתו!!) ועוד על מיכאל ברג הנפלא מהקבלה (מערער לי את המושג "משלוחי מנות איש לרעהו")

9 תגובות   יום רביעי, 24/2/10, 20:29


 

תכירו זה דוקטור פיל,

ככה נראה גם כל גבר פרסי ממוצע- שמן, קרח ועם שפם.

הכי לא מושך.

וזאת אשתו.    איזו   י- פ- ה!

כל סוף תכנית שלו (מומלץ!) היא לוקחת אותו, אוחזת בידיו, מלאת אהבה וחיוכי טופי, אחרי שצפתה בו במבטי מרשמלו ורוד.

גם יש להם משפחה- שני  בנים למופת. גידלו אותם כמו שצריך. הם מספרים על זה המון בתכנית.

משפחה של מרציפן ורוד עם תות וקצפת.

יאללה, איזה מעצבנים אלה??

גם באה להם כלה בלונדינית מדהימה,

הילדה הכי טובה בעולם, עם מבט של ברבי ורודה ומלמלה.

יאללה, איזה מעצבנים אלה?

מה זה???

אין להם איזה שלד בארון?

איזה כעס מהעבר?

איזה דוד משוגע במשפחה?

איזו סבתא סרוטה??

מה זה??!!

עכשיו אשתו של ד"ר פיל הכירה אותו והתחתנה איתו כששניהם היו כלומניקים. (מסתבר שהיא גדלה בעוני ועם אבא אלכוהוליסט אלים)

 עכשיו אתמול הם חילקו בתכנית שלהם איזה מיליון מתנות,

א-י – ז- ה מתנות, לכל הקהל שהיה שם,

איזה מעצבנים אלה??

היה להם חיוך של שוקולד מתוק עטוף בסרט עם לבבות.

("רוצה נסדר לך ללכת בתור קהל לאחת מתכניות האירוח כאן? יש פה הרבה משוגעים!" – קרובי המשפחה שלי מאמריקה.

"אבל למה לא הצעתם שאלך לצפות בתכנית של ד"ר פיל??")

ד"ר פיל ואישתו מזכירים לי שהיינו קטנים

צפינו בתכנית המתוקה אלפ. זוכרים?

ואני כל הזמן אמרתי אשתו כזאת יפה,

והוא נראה כזה טמבל.

לא מבינים מה הם עושים יחד?

(בינגו!! זאת זוגיות אמיתית!!)

 

 

וזה מה שכותבת גברת פיל בספרה:

"נחשו מה? שום דבר אינו מושלם. לא אני, לא נישואי, לא פיליפ, לא ילדינו ולא הבית שלנו. גם אחרי ש'הניו יורק טיימס' כינה אותו 'המומחה הבולט ביותר ליחסים ועזרה עצמית', אני יכולה להעיד שהוא לא תמיד מבין אותי. וכשהוא מגיע הביתה רעב ועייף אחרי הקלטת התוכנית ושואל מה יש לארוחת ערב, הוא בטח לא דומה לד"ר פיל. 
יום אחד ישבנו במכונית וחיכינו לבן שלנו. היו שם אמהות נוספות, ואמרתי לפיליפ: 'אני תוהה למה אני לא רוצה להצטרף לאמהות האחרות לשיחה. אתה חושב שזה רע?'. רציתי שהוא יאמר לי: 'הו לא, מותק, זה בסדר גמור, את מושלמת!', אבל הוא אמר: 'המשמעות היא שיש לך נטיות לא חברתיות ושאת מנסה להימנע ממגע בינאישי עם בנות קבוצתך'. חשבתי לעצמי: 'הו, אלוהים, האם הוא באמת כל כך כבד? איך הוא יכול לומר לי דברים כאלה אחרי 23 שנות נישואים?'. כעסתי עליו שעות, ואז החלטתי לבקש ממנו לעולם לא לנתח אותי יותר". 

----------


 

גם המשנה היפה של ד"ר פיל מאד מתחברת לקבלה.

על מיכאל ברג מהקבלה, שמדונה המלכה ישבה כורעת על ברכיה כדי להקשיב בצמאון לדבריו,

וסיפרה שכל העיניים בקהל דומעות כשמאזינים לו,

אני מציעה שתקראו בעצמכם:

http://www.michaelberg.co.il/

 

(אין פה שום חזרה בתשובה, תרגעו, אלא חומר מאלף בנושא שיפור עצמי, שלא תצליחו ליישם עשירית ממנו!)

 

פעם הייתי מעבירה את המיילים שלו לחברה.

הרגשתי שהיא לא הצליחה להבין מאיפה נחתתי עליה עם הדברים האלה.

הזכרתי את אלוהים פה ושם.

היא חשבה שאני קוקו. היא התעלמה.

אמרתי לה, תראי איזה יופי. תכנתו אותך להתנהג בצורה מסוימת מלמעלה. (והיא מתכנתת מחשבים בעצמה. האמת, לא הצלחתי להבין במה היא עובדת. קראתי גם בגוגל ולא הבנתי. גם האתר שלה זה סינית.

לי קשה להבין את העולם הריאלי, ולה היה קשה להבין את עולם הרוח.

אני מבקשת עזרה בתמיכה טכנית פה, כותבים לי "תנקי קוקיס מהמחשב"

אחותי, מה זה קוקיס?

אני למדתי ספרות. דברי עברית.

תזמיני אותי לקפה עם קוקיס. )

היא לא הבינה. סיפרתי לה על צפת והאר"י הקדוש. 

הקשר בינינו מת!!

L

אז מיכאל ברג אומר- הכי קל להעניק ולתת ולעשות מעשה טוב כלפי אלו שאנו אוהבים, שקרובים אלינו.

אבל אין למעשה כזה שום משמעות כמו להעניק ולתת למי שאתם שונאים   למי שהוא אויבכם, למי שהתכסחתם איתו, למי שאינכם בקשר איתו.

המאמר שלו גרם לי לחשוב על השמאל הישראלי.

אמנם אנחנו חלוקים על הדרך, אבל הצלחתי לרגע להבין את כוונתם שהיא אכן טובה, אמנם תמימה לעיתים (חושבים כמו ג'ון לנון, וודסטוק ושאנטי),

אבל מסתבר הולכת יד ביד עם התורה.

(עם זאת התורה היא מקור לקושיות סותרות רבות- כתוב גם "הבא להרגך, השכם להרגו")

חשבתי לעומק על דבריו של מיכאל ברג, ואינני יכולה, פשוט אינני מסוגלת להכין משלוחי מנות לאלו ששונאים אותי,

(איך אפשר להכין משלוח מנות למישהו ששונאים, לשים לו תפוצ'יפס ולאחל לו הלוואי שתחנק מהתפוצ'יפס הזה J

או כמו ששואלים- איך באמת הופכים אויב לאוהב??)

בעיה...

כי אני לא רוצה לגרום להם למצב מאולץ, בו אולי הם יצטרכו להתקשר ולהודות לי, כאילו הכרחתי אותם לעשות משהו שאולי סלדו ממנו ולא רצו לעשות,

ומצד שני אם הם לא יתקשרו, אז אני אעלב, כי בכל זאת אם יש משהו ששובר ומרסק, זה שאתה שולח/כותב משהו למישהו

 והוא לא עונה בחזרה...

זה רק מעמיק יותר את הפער, מלבה את הריחוק ומאבן את הלב.

כבר כתבתי פוסט "סליחה או צליחה?" – שנושאו  האם בקשת סליחה לא גורמת לך להרגיש מעוך ומושפל??

כי אם ביקשו מכם סליחה וסלחתם, אז תסלחו באמת ומכל הלב, ולא רק כדי לצאת ידי חובה. (פלסטינאים!!)

כי הייתם לא פחות דבילים, רק מישהו בא והקדים אתכם בבקשת הסליחה.

אם אתם מתחילים בקשר חדש, שאינו קורקטי או וירטואלי, תשאלו את עצמכם טוב טוב קודם לכן- מה יקרה אם האדם הזה ייקשר אליכם?? פתאום ירצה לבוא אליכם הביתה, פתאום ישלח לכם המון מיילים,

פתאום ירצה להתקשר כל יומיים,

פתאום להזמין אתכם לשמחות ולארועים שלו, וגם לעדכן אתכם ברגעים הקשים שלו ובמחלות שלו- האם תוכלו להיות שם בשבילו?? תוכלו לעמוד בזה?? לשמוע את כל הסיפורים האלה??

או שתמציאו כל מיני תירוצים, שסבא רבא שלכם מת ושלכלב שלכם יש פרקינסון...  

קצת מחשבה. אנשים הם לא גרוטאות.

גם בנושא זה מסביר מיכאל ברג, שחבר אמיתי הוא כזה שמוכן לצאת מגדרו למענך, ואתה לא צריך להתחנן ולבקש ולחכות כל הזמן...

לדעתי, בכל תחילת קשר  זה מאד קריטי להמשך הקשר, ולא מדובר על מערכת יחסים של שנים ארוכות, בה לפעמים אחד מהצדדים לא מתפקד מאה אחוז. 

(סתם המצאתי לעצמי תורה חדשה J

הקבלה אומרת שאסור בכל מצב – אסור לשפוט ואסור להיות עם ספק, כי אז נתתם למרפי להכנס ולהרוס לכם את החיים) 

אז למי תעניקו משלוחי מנות עם קוקיס השנה??

דרג את התוכן: