ההתמודדות עם אלימות מינית של ילדים צריכה להתחיל בחינוך ומניעה ולא באכיפה בשעה שכותרות העיתונים חושפות דיווחים מצמררים על ניצול מיני, אונס ומין קבוצתי בקרב תלמידים, כשמחקרים מצביעים על עלייה מתמדת באלימות מינית בגילאי בית-הספר, וכשההתמודדות עם התופעה מתרחשת בעיקר בבתי המשפט, עלינו לבחון מחדש את המערכות האמונות על מניעת האלימות המינית בקרב ילדים. כמדי שנה, החל השבוע "שבוע מערכת החינוך נגד אלימות מינית", ונוכח המציאות הנשקפת מכותרות העיתונים ומהמחקר בתחום, יש מקום לתהות על המענה שהוא נותן לאלימות המינית המשתוללת בקרב תלמידי בית הספר. האם המציאות מוכיחה לנו כי שבוע אחד המוקצה למניעת אלימות מינית אינו נותן מענה מספק כנגד הלחצים החברתיים, הבורות והמידע המסולף, אליהם נחשפים התלמידים במשך כל השנה? מהי הסבירות שפעילויות למניעת אלימות מינית שילוו את התלמידים במשך כל השנה יעניקו מענה אמיתי ואפקטיבי יותר? מגרו את הבורותבני נוער רבים מבצעים עבירות מין מתוך בורות. הם לא שמעו, למשל, על החוק האוסר קיום יחסי מין בין בני נוער שטרם מלאו להם 16 שנים. הם אינם מכירים את המגבלות המחמירות לקיום יחסי מין בין הגילאים 16 עד 18. כתוצאה מכך, הם מאמצים נורמות ומושגים מעולם המבוגרים, כגון 'יחסי מין בהסכמה', ללא קשר לגילם, או לשלב ההתפתחותי שלהם ולמצבם הרגשי. לעומת זאת, רבים מהם כבר נחשפו למידע מסולף על יחסי מין, באמצעות אתרי אינטרנט פורנוגרפיים ובלוגים מפוקפקים. זהו ה"מטען" שעליו הם מבססים את יחסי הזוגיות שלהם, תוך ניסיון ליישם את המודלים המסולפים אליהם נחשפו. הפיתרון לבורות הוא כמובן, מידע. ולא רק פעם בשנה. אם השיח המיני יעבור מאתרי האינטרנט לכיתה, וינוהל על-ידי אנשי מקצוע שאינם נרתעים מסוגיות מביכות וקשות, נוכל למתן את ההשפעות של המידע המיני המסולף אליו נחשפים כיום בני הנוער. ספקו כלים להתמודדות עם לחץ חברתיבעולם רווי מיניות, כשפרסומות לדגני בוקר משדרות מסרים פורנוגרפיים, כל נער הופך ל"גבר" רק כשהוא מפגין את ביצועיו המיניים, וכל נערה קונה את מעמדה רק באמצעות שיתוף פעולה (גם אם טרם הגיעה לבשלות הרגשית הדרושה). רק לפני שבוע, טענה אמו של אחד הנערים המעורבים בפרשת המין הקבוצתי, ש"הנערה כפתה את עצמה על הנערים" ובנה שיתף עמה פעולה רק מתוך חשש שאם ייסרב ייחשב כ"הומו" בעיני חבריו. מקרה זה רק מחדד את האמביוולנטיות של המושג "בהסכמה" כשמדובר בבני נוער. האם באמת ניתן לפרש את כניעתם ללחץ החברתי כהסכמה, או כהפעלת שיקול דעת? גם כאן הפיתרון טמון בליווי והנחייה לטווח ארוך. בני הנוער נתונים ללחץ חברתי במשך כל השנה ולא די בהדרכה בת שבוע אחד כנגד הלחצים המופעלים עליהם במשך השנה. פיתרון אמיתי מחייב הדרכה שוטפת של בני הנוער תוך הקניית כלים ומיומנויות להתמודדות עם אלימות בכלל ועם לחץ חברתי בפרט. היפכו את השבוע לשנהנראה שהפיתרון לאלימות המינית בגילאי בית הספר צריך להתמקד במניעה המתבצעת במישור החינוכי-טיפולי, ולכן ראוי שמערכת החינוך היא שתישא ותוביל באחריות ליישומו. הקריאה המופנית כיום למערכת החינוך היא פשוטה: היפכו את השבוע לשנה ותנו מענה אמיתי לצורך של בני הנוער במידע ובכלים להתמודדות עם האלימות המינית המשתוללת בין תלמידי בתי הספר. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה