ובהמשך לפורים, סיפור קטן מתוך הספר המקסים, מקסים של יונתן גפן "יום אחד... כך מתחילים כל הספורים שענת אוהבת במיוחד"
...פתאום שמעתי מישהו שר בקול של חתול: זה יפה וזה עצום להיות אריה בארץ כלום. בוקר בא, ברוך הבא, ברוך הבא לארץ כלום. כמה טוב להיות אריה בום בום בום מיאו מיאו מיאו. זה היה אריק. האריה, מלך החיות. הוא אהב להשמיע קולות של חיות אחרות, כדי לבלבל. הוא ידע לחקות כמעט כל חיה בארץ כלום. הוא לא היה רע לב. הוא פשוט השתעמם כאשר קם בבוקר ולא היה לו שום דבר לעשות. "שלום המלך אריק", אמרתי לו, "בוקר טוב לך, המלך. מה שלומך?" "כרגיל, שומדי, מחקה חיות ומחכה שיהיו דברים כדי שלא אשתעמם." "בסדר", אמרתי לו, "בוא נשחק." אריק התרכז קצת. אחר כך פער את פיו. השמיע נחירה קלה ואמר: מו...מווו...מוווואה...מוווו... לא ידעתי איזו חיה היתה זאת. אריק נעלב קצת ואמר: "מה אתה לא יודע שרק פרה עושה מו...?" "לא חשוב", ויתר לי המלך אריק, "תגיד לי שם של חיה ואני אחקה לך אותה כמו כלום." "רק רגע", אמרתי לו. "מצאתי", אמרתי לו, "אולי תחקה לי את הקול של עצמך?" "של עצמי?", שאל אריק "כן, תנסה פעם לעשות את הקול של עצמך." "רגע" אמר המלך, "אני צריך להתרכז קצת." המלך אריק התרכז קצת. אחר כך פער את פיו, השמיע נחירה קלה. אבל שום קול לא יצא מפיו. הוא התרכז שוב. ניסה פעם ופעמים. אבל שום קול לא יצא מפיו. "אתה רואה המלך אריק" - אמרתי לו, "מרוב שאתה מחקה חיות - אתה לא יודע לחקות את עצמך." "שכחתי", אמר המלך, "אני פשוט שכחתי." ופתאום היה עצוב ואמר שהוא הולך לחפש את החתולה הדסה שגרה עם ענת. אני אמרתי לו "שלום" יפה וחזרתי אל אחי נחום, שאולי כבר התעורר. רציתי להגיד לו שבפעם הבאה, כשיחזור מתל-אביב, שיביא משהו גם לאריק מלך החיות. אבל מה אפשר להביא לאריה שאינו יודע את הקול של עצמו?
אז בואו לא נשכח את הקול של עצמנו... |