יוצרי המציאות החדשים

גילינו שאנו יכולים ליצור את מציאותנו, שהבחירה בידינו, שאנחנו יכולים לחיות את החיים שאנו רוצים וכו'. גילינו שאם נאמין, נשנה דפוסי חשיבה, תפיסות והרגלים זה באמת יקרה,  אך משהו שם דורש התבוננות עמוקה.

האני הגבוה/האלוהי לא שואף ליצור מציאות, הוא חלק מהבריאה, הוא לא חווה נפרדות, הוא לא מחליט מה ליצור הוא נוצר ויוצר, בורא ונברא יחד. אם כל אחד יכול ליצור את מציאותו וכל אחד בכל רגע יכול לשנות את גישתו, את עמדתו, את נקודת מבטו, את דעתו, את אמונותיו, סימן שכל רגע המציאות כבר משתנה, ואם המציאות כל רגע משתנה אז איזו מציאות היא זו? והאם היא בכלל מתקיימת? והאם אנחנו לא הפכנו לרודפי מציאויות?

 לפני כן רדפנו אחרי משהו אחד והיום אחרי משהו אחר, עלינו לרמה גבוהה, למוח ולתודעה, הבנו שהכל מתחיל מאור התודעה ועכשיו רתמנו את המחשבה לרדיפת המציאות הבאה, איך נדע שזו לא רק עוד חוויה? עוד שינוי?אם המציאות כל רגע ורגע משתנה איך אני בכלל נאחזת בה? איך אנו לא קולטים שהמציאות היא עוד צורה ועוד צורה שמשתנה כל הזמן כמו המים, שהופכים מנוזל לקרח, לאדים לגשם וכו'..

אם כל הצורות משתנות כל רגע, מה הוא הדבר שלא משתנה? מה הבסיס, הרקע לכל זה? מהו הדבר שאנו צריכים לראות מעבר ומתחת לצורות המשתנות? והאם אנו כמאמנים לא מחויבים לעבוד על המציאויות המשתנות בו בזמן שאנו עובדים על האחד ועל המהות שהיא מעל הזמן ומעל המקום?

בתור חברה צרכנית, עברנו מצריכה אחת לצריכה אחרת, עברנו דרך צריכת חפצים, ודרך צריכה של חוויות וריגושים והגענו לרמה גבוהה יותר הפכנו לצרכני מציאויות. בהחלט זו הבנה גבוהה שהכל נמצא בתודעה ושיש לנו העוצמה והיכולת להיות חלק פעיל ביצירת מציאותנו. אבל עכשיו מה הלאה?

נמצא את עצמנו בגיל 90 מסתכלים אחורה ואומרים התחתנתי, הבאתי ילדים, קניתי בית, טיילתי, חוויתי, קפצתי מחוויה לחויה, ואז התחלתי ליצור מציאויות, ולקפוץ מאחת לשניה?

 תפסנו את "השיטה" (ואני אומרת בגסות "שיטה" כי אני רואה את הצד הפרגמטי שחלקנו שבויים בו), קיבלנו ואנו שותפים לחוכמה גבוהה, אך כעת השאלה נסובה סביב שאלת המהות. מהי המהות שלנו בתוך כל השינוים שמתרחשים בחיינו, מהות שרואה את העצמי כנפרד? מהות שלא רואה את האחדות? מהות שלא רואה את האחד בכל, בתוכי ומחוצה לי, איזו היא מהות זו? עד כמה אני נוגעת במהות?

עד כמה אנו מונעים מהמקום הטהור המהותי הראשוני והבלתי נפרד הזה שבתוכנו ומחוצה לנו, או רצים מאשלית מציאות אחת לאשלית מציאות אחרת. עד כמה אנו ערים נוכחים ומודעים להתערבות של האגו שלנו, לדימוי העצמי ולנגיעות אישיות של אינטרסים וגדלות, של ריגושים, של בריחות, גם אם נראות כבחירות. 

השאלה שאנו צריכים כל הזמן לשאול זה "בשם מה" ו"לשם מה", מה מניע אותנו ולמען מה אנו עושים את מה שאנו עושים, ושם כל הזמן להעמיק את שניהם, עד שנבין שהם אחד.

העליה מהמקום בו אנו נמצאים כיוצרי מציאות לעבר מעמד של בוראים, להיות באחדות, להבין בכל הרמות (מנטלית ריגשית ופיזית) מאיפה הכל נובע ולאן הכל זורם, הוא התממשות של האלוהים בבריאה שלו, בנו איתנו ודרכנו.

 מכוונת למהות, להיות חלק מהבריאה, בוראים ונבראים בהוה הפועם בתוך ליבנו.

אני כותבת את זה מתוך ידיעה ואמונה שכולנו בעבודתנו רוצים לגעת ונוגעים במהות, וכל אחד בדרכו וברמת מודעותו,  וככל שיש בנו יותר ישות כך אנו פחות נוגעים במהות. ככל שאנחנו יותר ישות ו"מציאות" אנחנו מפריעים ליצירת המציאות.