גישתנו הפנימית אל המציאות היא זאת שקובעת את התמודדותנו.

נכון הדבר לכל אדם, נכון הדבר לאנושות כולה.

תודעת הנבדלות גורמת לתחושה של פירוד. זוהי תודעת האגו, אשר מבדיל עצמו מהכלל.

אשר ברצונו לדאוג לעצמו, גם על חשבון הזולת. תודעה זו, שנקראת גם "הדואליות",

גורמת לכל המלחמות. הן הפנימיות,והן בין העמים.

  כדי להביא שלום עולמי, ולפני כן שלום פנימי לכל אדם ואדם, יש לבדוק

האם אנו מפרשים את המציאות בעיניים של הקורבן ("עשו לי", פגעו בי", "לקחו לי"....)

או מתוך האחדות של הנשמה.

   המאמר שלפנינו הינו תקשור עם רבי עקיבא, שלקוח מספרי:

"תודעת האחד - שיחות עם רבי עקיבא".

"פרק 27" כבר הפך למטבע לשון הומוריסטי אצלי ובקרב תלמידי האמת שלי.

אני מתכוונת ברצינות וגם צוחקת, כדרכי. זאת כשאני "שולחת" "לקרוא פרק 27",

מתוך רמז עבה (כפילה בהריון) שמדובר בפרשנות קורבנית.

בשיא הרצינות, אני חושבת שהפרק הזה חשוב ביותר לכל האנושות. כל אחד מכם

מוזמן לקרוא ולבדוק האם יש בו את הדפוס, או שמא הוא נטול דפוס קורבן (ואשריו!).

ואם מצאנו בעצמנו את הדפוס - לשחרר, לשחרר ולשחרר!

      מוזמנים לקרוא ולעשות ולהפיץ, עם שם המקור.

באהבה גדולה,

אילנה בהט

על הקשר העמוק והמדויק לחג הפורים - כתבתי באחת

התגובות. מוזמנים לקרוא. חשוב.

שיעור 27

" דפוס קורבן".

(אני קצת מצנזרת מה שלא הכי רלוונטי...ברשותכם....)

רבי עקיבא: אילנה יקרה ואהובה עלי עד מאוד,

.....

      את שואלת מי הכתיב לך את הפרק הזה. תשובתי תהיה מורכבת: את כתבת אותו.

את הינך אפיק תקשורתי רם מעלה וערוץ שממנו זורם מידע מהירארכיות רמות מעלה.

ברבדים העליונים הרי אין כל הפרדה מלאכותית, אין כל נבדלות כשם שקיימת היא במישורי המציאות

שאת כלולה אף בהם. בממד "ארץ".

הידע הגיע מאלוהים.

הידע הגיע ממדריכים בכירים.

הידע הגיע אף באמצעותי.

הידע הגיע ממועצות הקארמות העליונות, משום שעת השינוי וההתמרה הגיעה!

   על המין האנושי לקחת אחריות על עצמו, על בחירותיו, על מערכות האמונה שלו.

על המין האנושי ליטול אחריות לגבי חלקו ביצירת המציאות והשפעתו על כלל החיים בפלנטת ארץ!

       ***

    אנשים יקרים ונפלאים,

ברצוננו להזכיר לכם, כי אתם בוראים רבי- עוצמה שנותקו ממקור הידע שלהם,

מטעמים אינטרסנטיים של גורמים מניפולטיביים חיצוניים.

גורמים אלה הם ישויות רבות עוצמה, שביקשו לשלוט בבני האדם, לצרכיהן שלהן.

אחת הסיבות היא - הפקת אנרגיה רגשית עזה באמצעות גרימת סבל, כאב וקושי.

קיימות גם סיבות של צבירת כוח, תחרותיות, הנאה ועוד.

   כדי לנטרל אתכם ממקור כוחכם, שהוא הזיכרון כיצד לברוא במודע, תכנתו אתכם,

כמשחק מחשב וכרובוט משוכלל, והשתילו בכם שתלים שונים.

שתל אחד משמעותי הינו: "דפוס קורבן"!

   הקורבן הינו חסר יכולת וניתן לשליטה על-ידי מניפולציות שונות, מצד אחד - איומים, פחדים,

ומצד שני - הבטחות ופיתויים.

באמצעות נוסחא מתוחכמת של "הפרד ומשול", זרעו בכם ספקות, חשדות, פחדים.

הכניסו אתכם למצב של התגוננות, שיוצר נבדלות זה מזה.

   הקורבן זקוק להגנה מצד גורם חיצוני. אין הוא סומך על עצמו. אין הוא מבין,על-פי-רוב,

כי ביכולתו לשנות את המציאות בה הוא חי.

אין הוא מודע כלל, כי מלכתחילה, הוא זה שיצר את המציאות הזאת, בין אם היא נעימה, ובין אם קשה ואף בלתי נסבלת.

     דפוס זה מתאפיין באי-נטילת אחריות על מה שקורה. הוא טומן בחובו חוסר ידיעה והבנה, כי לבני אדם יכולת ליצור את המציאות שלהם, וכי האנרגיה שלהם המורכבת מדפוסי מחשבות ורגשות, ממגנטת אליהם תרחישים שונים.

הם אינם מודעים לכך, בדרך-כלל, כי התרחישים מזמנים להם מטעם 'האני העליון' שלהם

שיעורים, אשר שמטרתם צמיחה והתפתחות.

אין אותם בני אדם מוּדעים, כי הכול קורה לטובתם העליונה. הם שקועים במעמקי הדרמה שלהם, מבוססים בה ואף טובעים בה.

   מתוך כך, נוצרת האשמה, הן של הזולת והן עצמית, צורך להתגונן, צורך להתקיף,

או, חוסר יכולת לפעול כלל ולהיות באוזלת יד.

הקורבן מתאפיין ברגשות של: רחמים עצמיים, דיכאון (=דיכא און), חוסר אונים, רגשות אשם - מחד, ומאידך - רגשות תוקפניים של כעס, זעם, רצון לנקום, שנאה, חשדנות, מלחמה.

   הקורבן מחובר ל"אגו" שלו. אין הוא רואה את התמונה מההיבט הרחב והגבוה יותר שלה.

הקורבן שקוע בתוך הדרמה. הדרמה, בהיפוך אותיות = הרדמה. הוא מתפקד כשחקן במחזה, ששכח כי הוא רק שחקן במחזה.

הוא מזדהה עם הדמות אותה הוא מגלם, מזדהה עם רגשותיה, מחשבותיה ומעשיה.

הוא מופעל על-ידי התסריט של המחזאי שכתב את ההצגה.

הוא שוכח שהוא אדם בעל מקצוע של שחקן.

קוראים לזאת, על משקל המושג "שיכרון המעמקים" בו נתקלים צוללנים, "שיכרון המימדים".

אינכם חד-ממדיים, כפי שאתם נוטים לחשוב, בטעות. אתם, למעשה, רב-ממדיים,

נמצאים במקביל במספר מקומות, כולל ברובד הנשמה ו"האני העליון".

ברובד העליון הינכם מודעים לכך, כי אתם מגלמים כעת תפקיד של שחקן במחזה.

אתם גם יודעים מהי מטרת המחזה ומה הוא מנסה ללמד אתכם.

המטרה קשורה תמיד בהתפתחות הנשמה ובהתעלות מעל צרכי ה"אגו"

על-ידי חיבור להבנת הנשמה ותוך כדי כך, לקיחת אחריות על המחזה.

   כשפוגעים בכם, הדבר הראשון שקורה הוא - הפגיעה עצמה. אתם חשים נפגעים.

בשלב השני - אפשר שמתפתחים בכם רחמים עצמיים ושקיעה לתוך סבל, ששב וממחזר את עצמו על סמך ניסיונות עבר של פגיעות דומות.

יתכן גם ותגיבו מייד מתוך כעס רב ורצון לפגוע בחזרה.

שתי הדרכים קשורות ליצר ההישרדות שלכם. יצר המכונה 'הילחם או ברח',

שטבוע בכם עוד מקדמת-דנא, משחר ההיסטוריה האנושית, מזיכרונות "האדם הקדמון".

     "האדם הקדמון" היה חי בתקופה בה איתני הטבע וחיות הבר סיכנו את חייו.

הוא נצרך לזריזות, למעשיות, לכוח פיסי, ליכולת תושייה ולערמומיות בכדי לשרוד.

היה עליו להתקיף ולצוד את חיות הבר למחייתו.

בזמנים אחרים, היה עליו לברוח ולהתחבא במערה, או בכל מקום מסתור אחר.

הוא היה חשוף כל הזמן לאיומים של חוסר וודאות.

אינסטינקטים אלו של הישרדות, עדיין טבועים בכם ומניעים אתכם באופן הפעולה שלכם.

   כדי להתחבר אל רובד הנשמה, עליכם לדעת להתמיר את ה"אגו" שלכם, דבר שהוא מטרת כל הנשמות, החפצות בהתפתחות ובהתעלות. אל לכם לדכא את ה"אגו", לכעוס עליו, להתכחש לו, אלא להבין, כי הוא מכיל את "תמצית שיעורי הנשמה שלכם". עליכם ללמוד לזהות תבניות שמפעילות אתכם.

   למשל, כעס. כעס נוצר כתוצאה מחוסר הבנה רוחנית, מהרגשה של קיפוח,תחושת עוול, ממקום של פגיעה בלתי מוצדקת, כאב.

כעס הינו מנוע רב ערך לשינוי מצבכם מקורבן חסר- אונים שמרחם על עצמו ואינו עושה מאום

כדי לשנות את מצבו, לאדם ששולט על חייו ונמצא בעוצמה.

כעס הינו בהחלט גורם מדרבן שאומר: "עד כאן. כאן עובר הגבול האדום שלי!".

עשוי להיות בכם כעס על הזולת ובאותה מידה, ואולי גם בו-זמנית, כעס על עצמכם.

   עליכם ללמוד לזהות את אנרגיית הכעס ולבקש להתמירה לדרגה הגבוהה, שקשורה לחיבור אל הנשמה: הסליחה.

אם יש בכם כעס, עליכם לשאוף לשחרר אותו ולסלוח לעצמכם, למי שנראה לכם כי פגע בכם,

לבקש סליחה ממי שפגעתם אתם בו, במודע, או שלא במודע.

אנשים בוחרים להיפגע גם מדברים שלא נעשו כפי שהם ציפו.

   למשל, חברה מתקשרת אליכם ומשאירה לכם הודעה לחזור אליה.

מסיבות אישיות שלכם, הייתם עסוקים, עייפים, וכדומה - שכחתם להתקשר ואף מחקתם את ההודעה.

עברו ימים ולא נוצר קשר ביניכם. בהחלט אפשרי כי אותה חברה תפרש את התנהגותכם כהתעלמות,

כחוסר אכפתיות, כפגיעה ועוד, ואף תפתח כעס כלפיכם.

אנשים נוטים לפרש דברים שנעשים, בדיוק כמו דברים שאינם  נעשים, בהתאם לעולמם הפנימי,

הסובייקטיבי בתכלית.

יש שיר שבו שורה שמסבירה זאת: "כתבו עליו בעיתון הרבה דברים. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה..."

   אנרגיה אחרת היא "רחמים עצמיים".

כאשר תחושו שאתם מסכנים, אומללים, כוחכם ניטל מכם, "עשו" לכם, "קרה" לכם משהו,

אתם בעמדה של פסיביים, אזי אתם נמצאים בחוסר הבנה רוחני מוחלט.

   כאשר אתם מזהים בעצמכם אנרגיה זו, בקשו להתמירהּ קודם - כל להבנה רוחנית.

אחר- כך בקשו להתחבר ללקיחת אחריות, על כך שאתם זימנתם לעצמכם את ההתנסות,

תהיה אשר תהיה.

הבינו, כי כאשר אתם חשים כך, אתם למעשה בעיצומו של שיעור נשמתי חשוב.

אתם בתוך הדרמה, בתוך גל רגשי שמערפל את חושיכם, ומשכיח מכם את תכלית השיעור.

   כיצד לצאת מהדרמה ולראות את השיעור:

   דמיינו עצמכם בתוך גל גדול, נחשול סוער ועכור. כעת הרגישו כיצד אתם מזנקים ממנו החוצה,

כמו דולפינים שיוצאים ממעמקי הים.

נשמו את האוויר הצח והביטו בגל, מלמעלה.

   כעת בקשו להיות כמו נשר שעף למעלה, בתוך אור לבן ומביט בתמונה מלמעלה.

בקשו להגביה עוד ועוד, עד שתגלו בתוך עצמכם את התשובה.

התשובה תהיה נושא השיעור בו אתם מתמודדים.

   לדוגמא:

   אישה אחת איבדה את הטלפון הסלולארי שלה בביתה.

היא ידעה שהוא בבית משום שלא יצאה באותו יום ממפתן ביתה וזכרה כי המכשיר היה בידיה בבוקר.

היא הפכה את כל ביתה בניסיון למצוא את האבידה.

היא ביקשה גם מחברים שלה שניחנים ביכולות של ראית-הנסתר לעזור לה.

למרות ניסיונותיהם ולמרות חיפושיה החוזרים ונשנים, הטלפון לא נמצא.

האישה שידעה כי לכל דבר יש פירוש וכי היא נמצאת בשיעור,

הדליקה נר וקטורת והתיישבה לנוח בכורסא החביבה עליה.

היא נרגעה, עצמה את עיניה וביקשה להבין את נושא השיעור.

מייד עלתה בה התשובה: "תקשורת". למעשה "חוסר תקשורת".

היא שילבה זאת עם נושאים שונים, "בעיות", בהן התעסקה באותו יום.

למרות שהאבידה טרם נמצאה, חשה מסופקת ושמחה.

   להבין כי אתה בשיעור, לראות את השיעור, הדבר מחבר אותך לעוצמה.

אין אתה מרחם על עצמך, אין אתה סובל, אתה פשוט מנסה לפתור את הנושא מזוויות שונות.

   אותה אישה חשבה לעצמה, כי אם לא תמצא את המכשיר האבוד, למרות שהוא בין כתלי ביתה,

  תפעיל את הביטוח של הסלולארי ותרכוש מכשיר חדש.

יש לציין כי שתל "דפוס קורבן" הוצא ממנה, לבקשתה מזה זמן רב.

אישה אחרת, במצבה, עם שתל של "דפוס קורבן", הייתה יכולה לשקוע ברחמים עצמיים,

לרטון ולהתלונן, לכעוס על עצמה ולא להבין כלל את השיעור.

   השיעורים הם אותם שיעורים, בין אם אתה בעל "דפוס קורבן" ובין אם לאו.

ההבדל הוא ביכולת ההתמודדות.

האם תתמודד ממקום של איזון פנימי, קור-רוח ותושייה ותפתור את ה"בעיה" שנוצרה בקלות,

ואף בהנאה, או שמא תשקע בתוך רחמים עצמיים ותאבד אנרגיה על-ידי כך.

בכל מקרה, אפשר שה"בעיה" שנוצרה תיפתר, אך אם לא הבנת את השיעור,

היא תחזור על עצמה במועד מאוחר יותר, בצורה זו, או אחרת.

   כדי לחזור לעוצמה שלכם, כדי להיות בוראים מודעים שיוצרים מתוך מקום נקי של אור, אהבה,

אמונה ושמחה, עליכם לבקש להשתחרר מ"דפוס הקורבן".

למעשה, נדגיש ונחדד את העניין - אין עליכם לבקש כלל וכלל,

כי בבקשה יש מקום פנימי של חולשה וחוסר יכולת לבצע לבד. עליכם להכריז ולעשות!

   היות שהינכם חיים בכוכב בחירה חופשי וביכולתכם לבחור לעבור להיות באור או בחושך,

היות שאתם בוראים רבי- עוצמה ואינכם רק הגוף שכעת בלוח משחק - החיים, בחרו!

   "פעלו - אל תהיו מופעלים!"

   הצהירו כך:

"אני בוחר לשחרר "דפוס קורבן" ולהוציאו ממני - בכל הגופים, בכל הרבדים, בכל הממדים,

בכל הגלגולים, כאן ועכשיו ובכל ההוויה שלי. תודה".

   יש להצהיר זאת בנחישות ומתוך עוצמה שלוש פעמים.

נשמו עמוק דרך האף. עצרו את הנשימה. הכילו אותה בגוף הרגש שלכם. נשפו דרך הפה בחוזקה!

   הצהירו גם:

"אני בוחר להתחבר להדרכת הנשמה שלי במלואה!"

 גם כאן עשו זאת כך  שלוש פעמים.

   בקשו ובחרו להתמיר את האגו שלכם ולהתעלות מעליו.

   דפוס קורבן הוא נוח לשליטה, כאמור, ולפיכך גורמים שולטים מעוניינים כי הדפוס יישאר בכם.

פתגמים כמו "טוב למות בעד ארצנו", מאפיינים את ההקרבה שלמדתם את חשיבותה.

אתם לומדים להקריב עצמכם למען הזולת, למען אידיאלים נישאים.

הדבר הוא נאצל ובעל ערך כשלעצמו. עם זאת, דעו לחשוב בשביל עצמכם.

דעו להתחבר לאמת שלכם, דעו להתחבר ולהיות קשובים לצו מצפונכם.

דעו להיות בעוצמה שלכם ולא להיות קורבנות שחווים את המציאות מתוך ענני הערפל

של הרגשות העכורים.

   נקו את המשקעים, נקו את הרגשות, הצהירו על ניקיון כל הגופים - פיסי, אתרי, רגשי, מנטאלי ורוחני.

   הצהירו על בחירתכם לשחרר את כל הקארמה שלכם.

   היו בהווה. כאן ועכשיו. רב ממדיים. בתוך עוצמה.

   אמרו לעצמכם:

"הנני אשר הנני", ואני לא רק הגוף הזה.

   דעו ליצור מתוך אחריות, ללא אשם, ללא כעס, ללא פחד.

   דעו לסלוח, דעו לאהוב, דעו לחייך ולהבין כי אתם שחקנים במשחק החיים.

דעו שלא להזדהות עם הדרמות, בייחוד אלו מה"עבר".

   התחברו אל הנשמה ומשם ראו את התמונה בכללותה בהיבט הנרחב שלה.

   דפוס הקורבן מחבר אתכם אל "מסלול הכאב".

כאשר אתם נפתרים ממנו, ביכולתכם לבקש ולהצהיר על מעברכם אל "מסלול הלב".

רבי עקיבא: חשיבותו של התהליך משמעותית ביותר להתפתחותו האישית של כל פרט ופרט.

חשיבותו עצומה לאין ערוך כאשר מדובר בהתפתחות החברה האנושית כולה!

תהליך זה מקרב אל ההבנה ברובד העמוק ביותר של הפסוק" "ואהבת לרעך כמוך".

אין כל קורבנות, אין כל אשמים, אין כל דרמות.

הכול הייתה הצגה אחת גדולה שנועדה לצורך הלימוד של כל השחקנים ולהתעוררותם המושלמת!

   כאשר תעשו את התהליך של שחרור דפוס קורבן בהתכוונות גדולה, ממישור הנשמה, תזכו לאחד את אישיות-הגוף (אגו,) שלכם עם הנשמה שלכם.תוכלו לראות את כל השיעורים שלכם, כפרט וכעם

, כבני מין אנושי בכללותו - דרך עיני הנשמה, דרך עיני האלוהים.

לא תהיה עוד נפרדות, לא יישאר מקום לנבדלות. גבולות יוסרו, הן פנימיים והן חיצוניים

והשלום ישרור בעולם.

והשלום יהיה מנת חלקו של כל אחד מכם, אשר יצעד בדרך הזו של מסלול הלב.

   ברוכים תהיו בהווייתכם הנצחית ואך טוב וחסד יהיו מנת חלקכם לעולם ועד.

כאן אנוכי, רבי עקיבא, בשם כל מדריכי האור, המלאכים, שליח האלוהים הרם והנישא, בורא העולם.  ו

תודה לך אילנה יקרה על שהינך קשובה להדרכה הפנימית שלך ומתמסרת לה בעת הצורך.

תבורכי.

ודרך מילותיי מקרין אנוכי את התדר של האחדות,

מקרין אנוכי את אנרגיית האהבה הטהורה שהיא נתינה-קבלה -נתינה.

 ***