10 דקות ל 12.

10 דקות למכת החשמל.

מכת המוות שתיצלה לי את התחת, ותשלח אותי ישר לגיהנום.

נגמר הסיכוי.

כל הערעורים נדחו.

גם המושל דחה הבוקר את הבקשה.

זהו. עכשיו זה באמת הסוף.

הכומר ערך לי את הווידוי.

אפילו הביאו לי כדורי גלידה לקינוח.

אמא ואחותי מביטים בי לקיר הזכוכית.

אמא לא מפסיקה לבכות.

אחותי מנסה לתמוך בה, אבל גם היא רועדת לגמרי

אבא בכלל לא הגיע.

טוב...הוא אף פעם לא באמת הגיע

עוד 8 דקות.

שיווו..איך שהשעון רץ לו פתאום.

אני רוצה לחשוב עכשיו על משהו נכון.

אני רוצה לעזוב את העולם אמיתי, עם מחשבות אמיתיות.

נו..אלוהים..תעזור לי...אני רוצה מחשבות נכונות.