אני לא יודעת בדיוק להסביר את זה , אבל כנראה שאפילו בחוסר התמימות שלי יש עוד המון תמימות מה שבאמת מעצבן אותי זה שבחיים , אני מרגישה פאתטית פי כמה וכמה בסוף, למה?! מה אני עושה לא נכון,מה דפוק בי!? למה אני כ"כ בוגרת, אקטיבית ,חסינת מניפלוציות כלפי חוץ, בל כלפי פנים כ"כ מלאת תמימות ורף השפעה גבוה? לפני כשבוע סיימתי את המערכת יחסים הכי ארוכה שהייתה לי בחיים. מערכת יחסים שהתחילה מהיום שנולדתי, נעלמה בשנות ההתבגרות שלי וחזרה לחיי לפני כ5 שנים זו הייתה מערכת יחסים שונה מיוחדת ואם זה מוזרה ולא הגיונית זו הייתה החברה הכי טובה שלי היא גדולה ממני ביותר מעשור, למעשה כמעט בשני עשורים (אבל מי סופר?!) הייתה שכנה שלי מהיום בו נולדתי, והקשר בינינו הפך לחברי לפני כ-5 שנים שנפגשנו שוב זה היה כמעט סיפור של נפשות תאומות כמעט מיד הרגשנו את החיבה ,הקרבה ,ואת המשיכה של כל נפש לחבר אמת כזה שיבין את הנפש התאומה כמו שמעולם לא הבינו אותה. בתחילה החברות בינינו נרקמה די לאט כיוון שעוד הייתי באמת צעירה בשנים, למרות שתמיד הרגשנו נפשית בגיל זהה, לפני כשנתיים החברות התעצמה עד מאוד. כנראה שבגרות בשנים בכל זאת משנה משהו... זה היה נפלא לדעת שיש מישהו שהוא זהה לכל בן משפחה אחר בנאמנותו ,בלויאליות שלו כלפי באהבה האמיתית והדאגה הלא אינטרנסטית כמעט פאתטי לגמרי להאמין שדבר כזה באמת יכול לקרות... בארבעת החודשים האחרונים הקירבה בינינו הגיעה לשיאה , בילנו כל יום יחדיו ,גרנו יחד, ואז התחילו ניצנים ולבטים לגבי האופי האמיתי של הנפש התאומה שלי. אני יודעת שמכלול ההשפעות החיצוניות אינן אמורות לשנות ואם במעט את תחושותי , ואכן מעולם לא נתתי להן להשפיע , אך ההתנהגות שלה בסיטואציות משפחתיות עם ילדיה וההתמכרות שלה לסמים הן אלו כנראה שגרמו לי אט אט לראות בדמות האידאל שהצטיירה במוחי שנים כה רבות להסדק... אני לא יודעת איפה , אני לא יודעת איך אבל היום אני אחרי אותה מערכת יחסים. יש לכך המון סיבות, ישנם המון סימני שאלה ובעיקר עצב, עצב שנובע לא מעצם הפרדה אלא מעצם שבירת המודל שהיה חרוט במוחי המון זמן אני לא יודעת איך אני ממשיכה מפה , החיים שלי התהפכו לגמרי אני רק יודעת שמפה יש לי רק לאן לעלות.
|