השבוע לפני X שנים ראיתי אותו לראשונה:The Thin White Duke
לא, לא את דיויד בואי.
אותו כבר ראיתי הרבה לפני כן
(לצערי, אף פעם לא במרחק נגיעה).
את האדם היפה הזה,
שקסם מראהו הדק והאצילי פעל עלי מיד,
ושלא נזקקתי לזמן רב כדי לגלות את קסמיו האחרים.
כושר ההקשבה המופלא שלו.
יכולתו לקלוט ולהבין ברגישות קיצונית
גם את הנאמר במילים
וגם את מה שלא נאמר במילים.
עדינותו. הצחוק שלו והעצב שלו.
בהמשך גילינו אהבות משותפות והנאות קטנות וגדולות,
וגילינו ששנינו אנשים
שהנטיה לאכפתיות ולנתינה טבועה בהם.
The Thin White Duke
הוא אביר שבא לעזרה
בכל סוג ובכל גודל של בעיה,
ומגייס לשם כך את כישוריו הרבים
ואת מחשבתו המקורית והיצירתית.
אני מאמינה ומקוה שאני זוכה לתת לו
לא פחות משאני זוכה לקבל.
למדתי ממנו הרבה, ועדיין לומדת.
לאשה שתכבוש את לב האביר הזה
מחכה אהבה גדולה שעצורה בו.
בואו נרים בסופשבוע גשום זה כוסית (אחת לפחות, אפשר יותר)
לחייה של חברות מיוחדת זו
ולחיי חברויות אמיצות ואמיתיות באשר הן
שמה היינו בלעדיהן.
לד זפלין FRIENDS
So anytime somebody needs you, don't let them down, although it grieves you,
דיויד בואי שר בהופעה חיה בסוף שנות השבעים בברלין בתוך הסרט הגרמני הנפלא "אני כריסטיאן פ" שהוא עצמו סרט על חברויות אמיצות מאוד במצבים הקשים ביותר.
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמה איכויות בפוסט אחד - מה זה שמחתי לראות לקרוא
לחיי חברות אמת! כתבת מאוד יפה והיטבת לתאר יחסים מיוחדים מאוד בין שני אנשים מיוחדים ונדירים!
בואי, פלאנט, פייג' ענקים.
השיר של זפלין מהאלבום השלישי יחד עם הסרט על כריסטיאן פ. החזרת אותי גם לתיכון.
נוסטלגיה, האמת לא זוכר יותר מידי מהסרט מעבר לסיפור העצוב על ההתמכרות לסמים וההתדרדרות שלה.
בואי הוא זיקית מוזיקלית במובן הטוב של המילה.
ראיתי לאחרונה את הסרט על הגיטרות עם פייג', ואייט ו-דה אדג' הוא היום עם שיער ארוך יפה ולבן כולו.
השנים לא עשו טוב לקול של פלאנט שבצעירותו היה גדול מהחיים.
שיהיה חג שמח ושבת שלום!
אני מאוד שמחה אם הצלחתי לגעת בצורה כזו ואחרת
ולרגש בנקודה כזו או אחרת.
מאוד!
ותודה ששיתפתם אותי!
הסרט כריסטיאן פ:
ראיתי אותו לראשונה בכתה י"א. והוא השפיע עלי מאוד חזק, לכוונים שונים.
אני לא זוכרת את הגיל המדויק של ילדתך, אורית, אבל ברגע שהיא מספיק חזקה לכך,
כדאי שתראה.
עם הזמן נוספו לו מימדים, אחרי שבינתיים הכרתי בעצמי את ברלין,
ומבינה את השפה, ומכירה את החיים שם.
הספור הוא אמיתי, וכריסטיאן (כריסטיאנה בעצם)
היא אשה בגילי בערך, ונכון ללפני כמה שנים היתה עדיין בחיים,
ולמרבה הצער עדיין מכורה לסמים.
ברלין:
הגעתי לשם ממש בעצם ארוע נפילת החומה וחייתי שם חודש,
חוית-ענק בחיי.
אבל זה נושא לפוסט אחר.
דיויד וברלין:
בכתה י"א כבר הייתי מאוהבת בדיויד אבל לא ידעתי כלום על חייו, לכן לא ידעתי אז שההופעה היא אמיתית, ושהוא חי בברלין. אבל אהבתי את כריסטיאן פ גם בגלל אהבתה לדיויד.
דיויד ברח לברלין ב1975 אחרי כמה שנים לא קלות בארה"ב, וחי בה שלוש-ארבע שנים מאוד מענינות: הוא חלק דירה עם איגי פופ, אכן הוציא שלושה אלבומים בהפקת בריאן אינו, שחק בסרטים (הסרט הבריטי "האיש שנפל מכוכב אחר", הסרט הגרמני "ג'יגולו" עם מרלן דיטריך!), צרך הרבה סמים...
פלאנט ופייג':
לי קצת קשה עם ביצועים שלהם לשירי לד זפלין, האיכות הקולית של פלאנט ממש לא כפי שהיתה, והרבה חסר. עם זאת, לקחת את זה לכוון מזרחי-ערבי-הודי בהחלט עושה דבר חדש בעל איכויות משל עצמו.
חברות אמת:
מצרך נדיר, אויר לנשימה.
פורים שמח, שבת שלום!!
מרגש
יפה כתבת
תקופה טובה של בואי, בברלין, עם בריאן אינו
סרט חזק כריסטיאן אף
הייתי רוצה לכתוב "מסכים עם כל מילה", אבל קשה לי. באמת.
מסכים לגבי הסרט.
עכשיו אחזור לווילי נלסון, המתנגן לו כאן על רקע החורף הפוקד אותנו לרגע שוב הערב.
שבת שלום וחג פורים שמח.
פורים שמח לדיתי ולדיויד בואי.
כתבת נהדר, וכל כך אמיתי.
חולה על השיר הזה של לד זפלין, ומקנא בך שראית.
2 אבירים בפוסט אחד?:-))))
מקסים.
קודם כל כריסטיאן F , אחד הסרטים הכי משפיעים וחזקים שראיתי.
יש לי אותו בבית ואני עדיין מתלבטת אם מתאים שהמתבגרת שלי תצפה בו.
בעקבות הסרט היה לי חלום של שנים לבקר בברלין, הספקתי להיות שם
בטרם נפלה החומה.
את דיויד בואי לא זכיתי לראות מקרוב , את רוברט פלאנט וג'ימי פייג' , כן.
בעניין חברויות, מוקירה ומשמרת וחושבת שחברות היא ערך עליון שיש לכבד
ולטפח. כותבים על כך שירים , לא רק על אהבה:-)
}{
לחיים!!!
(כוסית שלישית היום...)
הוא כנראה העניק לך המון אם זכה לפוסט מרגש כל כך
ואת בורכת ביכולת להוקיר ממש מהלב -
יקירתי, ריגשת אותי
מרימה איתך כוסית לחיי חברויות שכאלה
סופשבוע נפלא ופורים שמח
מונה.