| בהשראת מבנה טוריו של יאיר לפיד, החלטתי לדבר היום על שני נושאים.
הנושא הראשון הוא למעשה שיתוף המחשבות שעלו בי בעקבות פרשת המשפט של גוגל באיטליה. למי שאינו בקיא בפרטי המקרה: בשנת 2006 הועלה לשירות Google Video סרטון, שצולם בטלפון סלולרי ואורכו כשלוש דקות - ובו נראים ארבעה תלמידי תיכון מתעללים בנער הסובל מתסמונת דאון. במשפט נטען כי שוב ושוב הובא לידיעת גוגל דבר הסרטון, אולם היא הסירה אותו רק כעבור שלושה שבועות. החברה טענה כי הסירה אותו מיד עם היוודע לה על פירסומו וכי אין לחברה אחריות על תכני המשתמשים. מי שהתריע ופנה לשלטונות באיטליה היה ארגון Vivi Down, הפועל למען הלוקים בתסמונת דאון. הנערים הפוגעים זוהו באמצעות הווידאו, נתפסו ונשלחו לבצע עבודות למען הקהילה. ב-2008 לאחר חקירה בעניין, הוגשה באיטליה תביעה נגד בכירה גוגל - סגן נשיא בגוגל איטליה והיועץ המשפטי, דיוויד דרומונד, מנהל הכספים לשעבר של החברה, ג'ורג' רייז, והאחראי על הפרטיות בחברה, פיטר פליישר.
בכירי גוגל הורשעו, למעט אחד. מעבר לשאלת חופש הביטוי ועוד כהנה וכהנה שאלות משפטיות וחברתיות סבוכות שידונו בערעור שמגישה גוגל כנגד ההרשעה, השאלה שלימגיעה מאזור אחר לגמרי, אזור שאולי אף אחד לא נתן עליו את דעתו. האם המתעלליםשנשלחו לבצע עבודות שירות, לא מסמנים בעצמם את הפחד הגדול ביותר שלנו מפני השונה, החריג, האחר? האם לא בכל אחד מאיתנו מסתתר מתעלל קטן שמוכן לשלוח לכלא את כל מי שנותן חופש לקטן, אבל בעצם הפחד הגדול ביותר שלנו הוא מהחריגות שלנו עצמנו? ואם כך, מה הפלא שכולנו רוצים להיות יפיםוריזם? וגם מוכשרים, מצליחים, עשירים, מצחיקים ומקובלים? עד כמה באמת אנחנו מסוגלים לשאת את החריגות שלנו עצמנו, והאם אין בכך משום תנאי הכרחי ובל יעבור כדי לקבל את האחר?
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- הנושא השני הוא ליין ההרצאות שלי, המגיעות איתי לכל מקום בארץ. ההרצאות נשענות על העיסוק היומיומי שלי בקליניקה, שממנו גם נולד ספרי "כמה שוקל האושר", ועל כל החומרים שאני מעלה פה מדי שבוע - הדיאלוג שאנו מנהלים עם האכילה, נשען על הצורך בהזנה פיסית ורגשית, שראשיתו כבר בהגיענו לעולם וסיומו עם עזיבתנו אותו. דיאלוג זה הנו שפה – "שפת אכילה". האוכל שאנחנו אוכלים – מילותיה.
מדוע, אם כן אנו אוכלים, או נמנעים מאכילה? כיצד אנו בוחרים מה נאכל וממה נמנע? אלו דפוסי מחשבה מנהלים את האכילה שלנו? בהרצאות אני מרחיבה את הסתכלות על האוכל, האכילה ובעיית ההשמנה מהקונקרטי אל המטפורי ונבחן אותה על רקע תהליכים חברתיים ופסיכולוגיים.
בין נושאי ההרצאה:
* האיסור כפיתוי - בחזקת מים גנובים ימתקו – משפת הדיאטה לשפת האכילה האינטואיטיבית. * כיצד נולד קמפיין ההשמנה? תהליכי מדיקליציה ומיתוג בתעשיית ההשמנה והדיאטה. * על רעב על שובע ומה שביניהם (חלק א) - עולם האוכל הוא ריקוד עדין בין צורכי הגוף וצורכי הנפש. איפה אם כן מסתיים הרעב הפיסי ומתחיל הרעב הרגשי? * על רעב על שובע ומה שביניהם (חלק ב) – mindfulness כדרך לרכישת רעב ושובע. * "האריה שאהב תות" – השמנת ילדים - משליטה באוכל לאמון בגוף. * "מעל העמק מתנשאת ודאות בלתי מעורערת מפסגתה נפרשת מהות הדברים" (שיבורסקה) - בעיית ההשמנה לאן?
משך ההרצאה: שעה עד שעתיים. היא מתאימה לקהלים מקצועיים - דיאטניות קליניות, יועצי תזונה, רופאים וכ"ו. היא מתאימה גם לאנשי תקשורת ומעצבי דעת קהל. היא בוודאי מתאימה כהרצאה להורים, במיוחד הורי מתבגרים, מעצבי הדעה הראשונים והמשמעותיים ביותר.
לפרטים והזמנות: 054-4707811; 03-6481181 וגם במייל: ayelet@eatingdialog.com
בברכת סוף שבוע רטוב ונעים
איילת קלטר דיאטנית קלינית (MSc) מתמחה בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה מובילת גישות HAES בארץ ראש התוכנית "דיאלוג האכילה" אוניברסיטת אריאל 03-6481181
|