שנת השלושים שלי התחילה בבוקר יום שלישי שבו החלטתי
שהשנה זה הולך להיות אחרת.
אני מתחילה עידן חדש בחיי, אני הולכת לפרוח, לצמוח, להעז.

התעוררתי בחיוך, הכנתי קפה וקראתי את העיתון של הבוקר - מגלה שבעולם
עדיין יש מלחמות ובכנסת שוב יש בגידות, סודות וחיוכים מזוייפים.

סגרתי את העיתון בחיוך ואמרתי  לעצמי שזה לא ישפיע על ההחלטה. 
אני נכנסת לעידן חדש והולכת לפרוח, לצמוח ולתת לעולם הזדמנות שניה
להפתיע ולהראות שאפשר גם אחרת.

פותחת את הרדיו ומחכה לסימן שיגיד לי "כן, זה השנה שלך" ובמקום זה אני שומעת את אחד מהזמרים העכשווים ששר כמה הוא אוהב כמה הוא כואב כמה קשה לאהוב.

ועדיין אני בשלי מתעלמת מהמסרים החיצוניים והולכת עם האמת שלי
האמת שאני הולכת לחפש ולמצוא אצלי
ולא דרך חיפוש תשובה חיצונית שבעבר התאימה לאחר.

לקחתי את התיק וקדימה לעבודה. נכנסת לאוטו וממשיכה בחיוך לכיוון
הפקק שמחכה לי בדרך לעבודה.

מביטה סביבי, רואה מכוניות ,ואנשים ממהרים ,כולם רצים.
מסתכלת ושואלת את עצמי...
האם גם הם מתחילים עידן חדש בחייהם ?
האם הם מודעים שהחיים הם יותר מאשר מאבקים עם הקול הפנימי
שאומר לנו מה הוא רוצה?, ומהו מאושר?
מדוע אנחנו עסוקים בלדבר עם האחר
(שלדעתינו הוא עם הנסיון העשיר שלו וודאי יודע מה הכי נכון לנו)?

אולי בעצם אני זאת שחיה בפנטזיה שיש בעולם אפשרות לדבר אחר.

מתחילה לחשוב שאולי אמא שלי צודקת, אולי אני חיה בפנטזיה
שיש הזדמנות שניה ואפשר להשתנות, כאשר במחשבה שלה
הזדמנות שניה ניתנת למי שזוכה בלוטו,
ולהשתנות זה רק מילה יפה שאנחנו משתמשים בה כדי להתייפות מול האחר.
לפיה החיים זה: משפחה ,ילדים ,ולפרנס בכבוד ולדאוג שכולם יהיו מאושרים?
עכשיו תשאלו אותי מה זאת אומרת אושר? לזה יש הסבר מיוחד
אושר זה בחורה נשואה עם ילדים שכבר קנתה בית וחשוב שיהיה מסודר ונקי
וגם למסודר יש הסבר מאוד מפורט " מה זה סדר".

ובחורה שלא נשואה עדיין ועוד בגיל 30 ,
אתם יכולים להבין כמה מסכנה היא מההיבט של אמי.
ומתוך זה  אתם יכולים להבין שאני כבר נשואה עם ילדה ויש לי בית
ובעניין הסדר אני עדיין מתווכחת איתה.

בעלי( חשב בחברה גדולה) ואני( מנהלת בחברת הייטק),

רצים כל היום ולא מוצאים את הזמן לחשוב שיכול להיות גם דרך אחרת.
בתור ילדה שנאמר לה מה באפשרותה להשיג, ומה לא כדי אפילו לנסות ,
לא יכולתי לוותר בחיים על קריירה ועצמאות
זה הדרך שלי לפרוץ גדרות ולהגיד לכולם :"אני מסוגלת, ולא אחיה בתכתיב שכולכם הכתבתם לי בהיותי ילדה" .
ובמשך הדרך שכחתי מה באמת אני רוצה, חוץ מאשר להוכיח לכולם שאני מסוגלת  מעבר למה שהם חשבו.

חושבת ומנסה להקשיב לקול בתוכי שיודע את התשובה רק שקשה לי לשמוע אותו מרוב תכתיבי חברה ונורמה שנקבעו לי מהיום שהגעתי לעולם.

זהו !!,  החלטתי ,אני הולכת ליצור אחרת ,אני הולכת ליצור לעצמי הזדמנות חדשה,
של נתינה וקבלה , התחברות לתשובה שקיימת אצלי
התחברות לאני העליון שיודע את התשובות לכל ההתלבטויות.

אני מזמינה את כולכם למסע מרתק, מסע אל הקול הפנימי ,למודעות, אל אפשרות שמחר בבוקר נקום ונחשוב קצת אחרת
הצטרפו אלי למסע ,בשאיפה שזה יגע בכם ויתרום לשנוי.

שלכם
אפרת צפריר