מילים שנוגעות...
מילים מלב אל לב על מה שהיה וגם על מה שאולי שיהיה ...
ובין לבין על מה שקורה ...
טיולים , מוסיקה, מחשבות, אנשים ...
פוסטים פופולאריים
-
דני דגן - קצין וג'נטלמן ותמיד-תמיד אבא של עידו
12/3/10 | 4067 צפיות
-
אוהבים סיכונים ?...זה עניין גנטי... זאת ועוד בניוזלטר של האתר "להיות בריא "
23/5/10 | 1525 צפיות
-
משהו אחר לקראת יום העצמאות - כנפיים של קרמבו - עצמאות חברתית לילדים בעלי צרכים מיוחדים
26/4/09 | 922 צפיות
-
רגל שבורה, ראש שבור ולב שבור ...
21/5/11 | 3466 צפיות
-
פותחים את 2009 במועדון הזמר עם אילן שס וחברים - 6 בינואר בשעה 21.00 - 70 שנה לאריק איינשטיין - חברינו מהדרום מוזמנים
31/12/08 | 1483 צפיות
-
כאשר חינוך,מוסיקה וציור חוברים יחדיו - תערוכתו של חיים מרוז
13/8/09 | 4568 צפיות
פוסטים אחרונים
- בכניסה לאושוויץ מכרו מזכרות עם סמל מחנה ההשמדה כאילו היה זה כפר נופש מלא שלווה 29/1/18
- האחות האבודה של חברתי רונית אלופת הג'חנון ... 6/7/16
- הפתעה מתגלגלת - שיתגלגלו גם אליכם הפתעות טובות ... 15/4/16
- מוחמד בן ה-13 מעזה זכה בחיים חדשים 20/2/16
- הבית שאהבה היתה מילת המפתח בו, עם מעט מילים והרבה מעשים 19/7/15
- והילדה הזו היא אני 22/11/14
0
פורים בעדות ישראל ...אבל את העדה שלי שכחו ...
בתמונה : אחשוורוש, המן ואסתר בציור של רמברנדט חג פורים זכור לי מילדותי המוקדמת כחג שתמיד יורד בו גשם...והנה , השנה אכן יורד גשם , ועוד איזה גשם... בכיתה ב' התחפשתי לסיני. מירה, שכנתי שהיתה ציירת מוכשרת בת 18, איפרה את עיני בצבעי איפור מיוחדים, ובדרכי לבית הספר בחולצה צהובה מעוטרת אותיות סיניות ומכנסיים שחורים מסאטן מבריק וגם כובע סיני עם צמה - תחפושת שאמא שלי קנתה במיטב כספה בחנות בגדי הילדים "במבי" במרכז הכרמל , ירד גשם - מה זה גשם - שהפר את גבולות מלאכת המיכחול שעיטרה את עיני. בכיתה ג' התחפשתי שוב לסיני אך הפעם לבשתי חולצה כתומה, כי כבר גדלתי בשנה ובמידה...וגם כדי להשלים את המשימה של השנה שעברה...הפעם הגעתי בשלום עם התחפושת וגם בעיניים מאופרות היטב . לפני ואחרי היו עוד ועוד תחפושות החל מהנסיך הלבוש כחול בגן חובה, כלנית אדומת עלי כותרת על תסרוקת נפוחה ומריחה מספריי כמו של אמא וחברותיה דאז, היישר מהמספרה הביתית של טיאה, ועד לתחפושת בדמותה של "אמה" שכיכבה על חומרי הניקוי של שנות ה-60 ותחילת ה-70...סרט אדום מנוקד בלבן קשור כפפיון גדול לראשי ומיני קצרצר ( מה שעוד יכולתי אז להרשות לעצמי...) ואדום לגופי. אך יותר מכל זכור לי ריחם וטעמם של אוזני ההמן ממולאי הפרג והתמרים וגם לוקום אדום וירוק, שאמא היתה אופה ולא קונה אף פעם....וגם איך בחטף הייתי מנשנשת מהבצק והפרג ,כאשר אמא היתה מסובבת ראשה לרגע קט...ואחר כך "לא מבינה" למה כל פעם יש מהם פחות ופחות בקדירה... האתר "דעת" מביא ממינהגי חג הפורים בעדות השונות ואותם הבאתי כאן . אני בטוחה שחלק גדול יוכל למצוא את בית אמא ואבא כאן בין השורות, אבל - את העדה שלי הם שכחו...למרות שקראתי בעיון לא מצאתי מתכון של אוזני המן ממולאים בממליגה צהובה ... :-)) למישהו יש ???.... :-))) פורים שמח!  ממנהגי יהדות תימן 1. בשבת "זכור" אחר ההפטרה נוהגים לומר את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" לר' יהודה הלוי.
ממנהגי יהדות אשכנז 1. בתענית-אסתר מעמידים למנחה בבית-הכנסת שתי קערות, אחת המסומנת [זכר] ל"מחצית השקל", השניה "מעות פורים". בקערת "מחצית השקל" שמים שלוש מטבעות כסף שערכן "חצי", או שכתוב עליהן "חצי". כל אחד קונה את המטבעות ונותן אותן ל"מחצית השקל", כך שהכל שווים בנתינה זו. את תמורת "מחצית השקל" שולחים לעניי ארץ-ישראל. הכסף שנאסף בקערה השנייה, מיועד בחלקו העיקרי לש"ץ, ואת השאר מחלקים למטרות צדקה וגמילות-חסד לעניי המקום. 2. אחרי מעריב ניגש הקורא את המגילה לבימה, הרב עומד מימינו וחשוב הקהל משמאלו. לפני ברכות המגילה מכריזים: שתיקה יפה בשעת הקריאה, ואכן אין מרעישים בשעת קריאת השם המן. הקורא מדגיש בקריאתו בניגון חגיגי מיוחד מספר פסוקים כמו "בלילה ההוא", אחרים - בניגון של "איכה", כגון "וכלים מכלים שונים". ניגון מיוחד בעליזותו הוא זה שבו קוראים הפסוק "ויתלו את המן" (אסתר ז, י), ניגון הנותן ביטוי לשמחת הניצחון על סופו של המן הרשע. בגלל נימת השמחה שבו שימש ניגון זה גם לזמר לחתן. 3. בלילה אומרים אחרי קריאת המגילה "אשר הניא". בבוקר משכימים לתפילה. אומרים את הפיוטים בשמונה-עשרה. ברוב הקהילות אין מברכים שהחיינו לפני המגילה ואין אומרים "אשר הניא" אחרי קריאת המגילה מפני שכבר אמרו פיוטים בשעת חזרת הש"ץ. 4. הילדים מתחפשים בתחפושות שונות, לרוב למרדכי ואסתר. אוכלים מאפה שניתנה לו צורת אדם - המן, ותולים את המאפה עד לשעת אכילתו. 5. לפני הסעודה שאותה אוכלים בשעות הצהריים, מתפללים מנחה בבית-הכנסת, שמא ישתכרו ולא יספיקו להתפלל מנחה כראוי. פריט חשוב בסעודה זו - בשר מעושן, שדרך הכנתו בזה שתולים אותו בעשן, ואכילתו מזכירה את תליית המן.
ממנהגי יהדות כורדיסטאן
1. בראש-חודש אדר, כשהאב חוזר מבית-הכנסת לביתו לאחר תפילת שחרית, הוא מוצא את דלת ביתו סגורה בפניו. הילדים נועלים את הדלת (גלאקית תראי) ואין פותחים לו עד שהוא מפצה אותם במתנת כסף שתניח דעתם. ראש המשפחה מזמין את בנותיו הנשואות, בעליהן וילדיהן לסעודה בביתו, וכן הוא מזמין את חתניהן של הבנות המאורסות. 2. החל בראש חודש השמש אוסף את תרומת השקלים, ואוסף זה נמשך עד לפני קריאת המגילה. תרומה זו מתחלקת בין החזן, השמש ובית-הכנסת, כשכל אחד מהם מקבל שליש. 3. כבר כמה ימים לפני החג טרודים רבים באפיית דברי מאפה - כל מיני עוגות בצורות שונות. לביבות זלוביא הן החביבות ביותר. 4. חג הפורים נקרא בפי בני העדה בשם "מגלא". 5. בליל פורים מתמלא בית-הכנסת מפה אל פה, אנשים ונשים, צעירים וזקנים, כדי לשמוע את קריאת המגילה. הנערים מצוידים באקדחים, רעשנים וחומרי נפץ שונים. על פני כולם נסוכה שמחת החג. כל אחד מצויד במגילת אסתר, והמדקדקים משתדלים לרכוש מגילה כשרה כתובה על גבי קלף. קודם קריאת המגילה עובר השמש בין הקהל, כשבידו קופת בית-הכנסת, ואוסף את תרומות ה"שקלים" מידיהם של אותם מתפללים שטרם הספיקו לתרום תרומה זו. החזן עומד על התיבה ולידו שני אנשים: ה"סומך" ובעל מצוות "כסא ושעוה" (זכות זו נמכרת ביום שמחת-תורה בעת מכירת המצוות), ובידו של הלה נר שעווה גדול ועבה, בו הוא מחזיק כל עת קריאת המגילה. קודם הקריאה אומרים פיוטים מיוחדים, שנמצאים עדיין בכתבי יד. לאחר גמר אמירתם מגולל החכם את המגילה, מבקש את הקהל לעמוד בעת הברכות, מברך בקול רם וקורא בנעימה מיוחדת. בני העדה שבידם מגילה כשרה, קוראים עמו בלחש. 6. הפסוקים הבאים נקראים בקול רם ובנעימה שונה:
"והנערה אשר תיטב בעיני המלך" וגו' (ב, ד);
וכמו כן שלושת הפסוקים של פרק י'. כל הפסוקים הנ"ל נקראים תחילה ע"י בני העדה, ואח"כ חוזר עליהם בעל הקורא. כשמגיע למלים "על כל דברי האגרת הזאת" (פרק ט פסוק כו), הוא מרים את המגילה ומנענע אותה.  מגילת אסתר על קלף. נכתבה וצוירה בידי משה בן אברהם פשקרול. פירארה, איטליה, תע"ו- 1616. אורכה 4.29 מ' וגובהה 27 ס"מ. כתובה בכתיבה איטלקית מרובעת וגלולה על גליל עץ מכותב. המגילה מעוטרת בשפע של צבעים. ממנהגי יהדות תוניסיה 1. בשבת זכור לפני קריאת התורה שרים המתפללים את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" לר' יהודה הלוי. את הבית המתחיל ב"אדון חסדך בל יחדל" שרים גם בפורים אחרי חזרת העמידה. 2. כבר בשבת זכור היו הילדים נושאים בתהלוכה את דמות המן (דמות עשויה מבגדים ממולאים הנישאת על גבי אלונקה) ברחובות הרובע היהודי; בהגיעם למקומות המרכזיים שבו היה אחד הילדים נושא דרשה על המן ("השכבת המן" - התפרסמה בדפוס). ואילו בערב פורים היו ילדי ה"כותאב" (החדר) נוהגים לשרוף את דמותו של המן (דמות עשויה קרטון או נייר) תוך אווירה של שמחה. 3. ביום צום אסתר נהגו הנערות לגזור תלתל משערותיהן הארוכות ולהשליכו בבאר, בבקשן מאסתר המלכה ליתן להן קצת מיופייה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הפסיקו הבנות לגדל את שערותיהן, נתבטל מנהג זה. 4. את המגילה קוראים בערב גם בבית, למען הנשים שאינן נוהגות לבקר בבית-הכנסת, וגם למחרת היום קורא אותה בעל-הבית פעם נוספת לפני תחילת הסעודה החגיגית של הצהרים. בהגיעו ל"המן" הוא דופק באגרוף על השולחן, ואילו בבית-הכנסת מכים ברגל על הרצפה. המלה "פורים" שבסוף המגילה נאמרת על ידי כל הקהל בקול רם. 5. מנהג אפיית אוזני המן בצורת משולש אינו ידוע אצל יהודי תוניס. עקרת הבית אופה לקראת פורים עוגות מטוגנות וטבולות בדבש: ה"מאקרוד" - עוגת סולת ממולאת תמרים; ה"דבלה" - רצועות של פת מגולגלות על עצמן ודומות לאוזן. גם שומרים מן העוגות שנאפו לחנוכה ואוכלים אותן בפורים, כדי לקשור נס עם נס. 6. הילדים מקבלים מתנות פורים מהוריהם. הארוס שולח לארוסתו מתנה יקרה ומגש מלא עוגות שונות, שנקרא "צינייה". באי בתי-הכנסת ממלאים את כיסיהם במטבעות כסף קטנים כדי לחלקם לעניים. כל מתפלל עובר בין הקהל ואוסף נדבות בכנף טליתו, לנדבות בסתר. בעל הבית מכין מטבעות המיועדים לכל הבא לבקש את "פורימו" (מתנת פורים שלו).  ממנהגי יהדות בבל
1. התכונה לקראת בוא הפורים גדולה מאד. היא מתבטאת בעיקר בעשיית מיני ממתקים שונים לשם משלוח מנות תוצרת-בית; וכל המרבה לשלוח תוצרת-בית הרי זה משובח. המאכלים המיוחדים לפורים הם: (א) מספאן - עוגיות בעלות קרניים מסביב, עשויות שקדים כתושים, סוכר ומעט "הל" (מין צמח) טחון. לשים אותן במי וורדים, מושחים אותן בחלבון ביצה ולאחר שהן מתייבשות מכניסים אותן לתנור לזמן קצר. (ב) חג'י- באדא - כנ"ל, אך עגולות, בלי קרניים. לשים אותן בביצים ומושחים אותן במי וורדים. (ג) בקלאוא - עוגות עשויות שכבות של בצק דק. בין השכבות מפזרים סוכר, שקדים כתושים ו"הל". פורשים אותן בקערה שטוחה, חותכים אותן באלכסונים, כך שמתקבלות עוגיות בצורת מעויין, שופכים עליהן הרבה שמן, מכניסים אותן לתנור, וכשמוציאים אותן שופכים עליהן סירופ של מים וסוכר. (ד) לוזינא אדומה מחבושים - מקלפים חבושים, מנקים אותם מגרעינים ותולעים, חותכים אותם לחתיכות, מבשלים אותם עם מעט מים ומשאירים אותם על אש קטנה כל הלילה כדי שיתאדמו. אח"כ מרסקים אותם וחוזרים ומבשלים את הרסק עם סוכר עד שיתקבל רסק סמיך. מפזרים על קערה שטוחה שקדים כתושים ו"הל", פורשים את הרסק ומפזרים גם עליו שקדים כתושים ו"הל". לבסוף חותכים בשני אלכסונים, כנ"ל. (ה) לוזינא לבנה מסוכר - מרתיחים כמות גדולה של סוכר במים במשך זמן רב, אחרי-כן מורידים מעל האש, שמים בתוכה שקדים כתושים ומערבבים עד שהסוכר נקרש ומוסיפים מי ורדים לשם ריח נעים. אח"כ מפזרים על קערה שטוחה שקדים כתושים עם מעט "הל" כתוש, שופכים את הסוכר הקרוש לתוכה, פורשים אותו ומפזרים גם מלמעלה את השקדים וה"הל" הכתושים. לבסוף חותכים בשני אלכסונים כנ"ל. (ו) פסתריק - לשים סוכר עם מי ורדים ו"כתירה" (מין צמח) לבצק ומגלגלים אותו לכדורים. ממלאים את הכדורים מעט שקדים כתושים מעורבים עם סוכר, ומשווים לכדורים צורות שונות, כגון בובות, בעלי חיים, סולמות, כף-יד, וכיוצא בזה. (ז) זנגילה - עשויה בצק דליל מאד, ששמים בו שמרים רבים ומשאירים אותו למשך שלושה ימים, אח"כ ממלאים שלושת רבעי המחבת בשמן שומשומין, אותו מרתיחים על האש, מעבירים את הבצק דרך משפך לתוך השמן הרותח תוך כדי סיבוב, כך שמתקבל מעגל, אשר אותו ממלאים, תוך כדי סיבובים שונים נוספים, צורות מצורות שונות. לאחר שהבצק בצורתו החדשה מתקשה, נותנים אותו בסירופ עבה של מי סוכר כדי שימתק. (ח) מלפוף - עוגה עשויה בצק דק ביותר. על גבי נתחי בצק זה פורשים שקדים כתושים עם סוכר ו"הל" ומגלגלים אותם לאורכם ואופים בתנור. יש שלשים בצק זה במי ורדים וביצים טרופות. (ט) סמבוסך בטאוה (סמבוסך במחבת) - עוגה עשויה בצק, עם או בלי שמרים, בעובי של מצה. בתוך חתיכה עגולה שמים מעט בצל קצוץ מטוגן עם אפונה ("חומץ" כתוש), מוסיפים עליהם מלח ופלפל שחוק דק, סוגרים על המילוי ומטגנים במחבת, בשמן שומשומין. יש ששמים במילוי נתחי בשר מבושל. מאכל זה מכוון לאכילת זרעונים - זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו ושנעשה גם להם נס. כל המאכלים הנ"ל מסמלים את חג הפורים. גם כשעושים מהם בשאר ימות השנה, מזכירים כי "זהו מאכל פורים". כאן בארץ יש שבטלו חלק מהמאכלים הנ"ל ויש שעושים את כולם. הואיל ומחיר השקדים והאגוזים יקר מאד, משתמשים בבוטנים במקומם. רבים ביטלו את המנהג של "תוצרת בית" וקונים ממתקים של "חלקום" (ריח-לקום) או "מלבס" - שקדים מצופים סוכר. 2. בליל פורים, בין תפילת מנחה לערבית, מכריזין על השקלים. אחד המתפללים (עפי"ר הגבאי של בית-הכנסת) עובר מאיש לאיש (ומאשה לאשה בעזרת הנשים) כשמטפחת לבנה בידיו, ואוסף את כספי השקלים שנמסרים אחרי-כן למטרות צדקה. בבגדאד, כאשר נזדמן לבית-כנסת שד"ר מארץ-ישראל, היה הוא אוסף כספים אלה לאחר דרשה קצרה, והקהל הרבה לתת למטרה זו. 3. ארבעת פסוקי הגאולה: "איש יהודי" וגו', נאמרים בעת קריאת המגילה על ידי הקהל בקול רם ובניגון מיוחד, והחזן חוזר עליהם. 4. בבבל נוהגים שהקהל עומד על רגליו בעת ברכות המגילה, שלפניה ושלאחריה. שליח הציבור אומר לפני הברכה הראשונה "ברשות מורי ורבותי". כתום הקריאה גוללין את המגילה ואח"כ מברכים ברכה אחרונה. 5. הואיל וספק הוא אם ערי בבל (בגדאד, בצרה ואחרות) היו מוקפות חומה בימי יהושע בן-נון, נוהגים לחוג בהן את חג הפורים במשך שני ימים, בימי י"ד וט"ו באדר. ביום השני קוראים את המגילה בלא ברכה, ואת הברכה אחרונה אומרים בלי שם ומלכות. בספר-תורה קוראים בפרשת "ויבא עמלק". 6. לפנים היה המנהג בבגדאד לומר "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון גם ביום השני. הרב משה חיים זצ"ל (נפטר בשנת תקצ"ח) ביטל מנהג זה מחשש הפסק, אך השאיר את המנהג של קריאה בספר התורה, כי אין בו חשש של ברכה לבטלה. המנהג של סעודת פורים ומשלוח מנות קיים גם ביום השני. 7. סעודת פורים נערכת ברחבות ובשתיית שכר, ונהגו לכתוב בפתקה את השמות "המן" ו"ויזתא" ולמחוק אותם בשכר, לקיים מה שנאמר: "תנו שכר לאובד" (משלי לא, ו). 8. משחק הקלפים, שרבים אין משחקים בו במשך שאר ימות השנה, מותר לשחק בו ביום הפורים. הוא נחשב ל"משחק של פורים". תמונת ה"מלך" (King) שבקלפים נקראת בערבית-בבלית בשם "המן". 9. ההורים מחלקים לבניהם כספים רבים כדמי פורים. גם כל אלה שמובילים "משלוח מנות" לבתים, אם ילדים ואם משרתים, קבלו כספים כדמי משלוח מנות במקומות שאליהם הובילו צלחות אלה. 10. מנהג התחפושות אינו נהוג בבבל. כנגד זה היו מסתובבים "בעלי התזמורת" מבית לבית. היו מנגנים כמה ניגונים כאשר ילדי הרחוב מלווים אותם, ומקבלים תמורת זה את המגיע להם מבעל הבית. כאן בארץ כולם מתחפשים, כמנהג המקום. יש לציין, כי לפנים היה מנהג "בבבל ובעלם, הבחורים עושים צורה בדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים, ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדים סביבה ומזמרין. ויש להם טבעת תלוויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש. אותה טבעת נקראת משוורתא, כלומר "בית הקפיצה" (ראה "הערוך השלם" כרך ח, ערך "שוור"). בזמן האחרון בטל מנהג זה. 11. עד לפני כשלושים שנה נהגו התלמידים הקטנים שב"חדרים" ובבתי-הספר ללכת לבית-הספר ול"חדר" בערב פורים, כשכל אחד לוקח אתו תוף. המלמד או המורה היה מכנס אותם למקום מיוחד ומספר להם את הסיפור של מרדכי והמן. אחרי-כן היו לוקחים עצים ועשו מהם דמות המן ורקדו, שרו ותופפו בתופיהם מסביב לדמות זו וצעקו "וי המן", "וי המן". 12. בין הפיוטים העממיים המפורסמים ביותר נציין: (א) "עזר מצרי היית" - מאת הפייטן הבבלי עזרא בן ששון. (ב) "שימני ראש על כל אויבי" - סימן: שלמה. (ג) "אזכיר חסדי אל נאמן" - סימן: אברהם חיון ב"ר שלמה נ"ע. (ד) "פורים פורים פורים לנו, ברוך אשר בחר בנו" - סימן: יוסף שלום.  ממנהגי יהדות לוב
פורים אשריף ופורים ברגל בימים כ"ג וכ"ט בטבת חוגגים יהודי לוב שני ימי פורים, שלראשון שבהם קוראים "פורים אשריף" ולשני "פורים ברגל". שני פורימים אלה הם זכר לנסים שנעשו ליהודי טריפולי, לפני קרוב למאתיים שנה. בימים אלה נהגו בביטול מלאכה, בשמחות ובמשלוח מנות. בשבת שלפני "פורים אשריף" קוראים בבית-הכנסת, לאחר קדיש תתקבל של תפילת שחרית, שירת "מי כמוך", שחיבר הרה"ג שבתאי טיאר זצוק"ל, ובשבת שלפני "פורים ברגל" קוראים "מי כמוך" שחיבר הרה"ג, אברהם כלפון ז"ל. שתי ה"מי כמוך" הן שתי שירות גדולות במתכונת "מי כמוך" של ר' יהודה הלוי ז"ל, אותה נוהגים לקרוא בשבת זכור. פורים 1. המנהג להכות את המן ולמחוק את שמו נפוץ בכל תפוצות ישראל ונזכר בשו"ע או"ח (סי' תר"ץ, סעיף יז בהגה). בערי לוב נהגו שהקורא מכה באצבעו על מלת "המן" שבמגילה, כאשר הוא מגיע למלים "המן הרע הזה". 2. כאשר מגיע קורא המגילה לפסוקים: "איש יהודי", כל המתפללים מוחאים כפים והילדים מקימים רעש גדול ברקיעת רגלים, ברעשנים וכדומה, וכן עושים לאחר סיום קריאת הפסוק האחרון של המגילה.
1. לפני קריאת המגילה נותנים "מחצית השקל" לקערה מיוחדת, בעבור כל אחד מבני הבית. ממנהגי יהדות מרוקו 1. בשבת-זכור קוראים את הפיוט "מי כמוך" לר' יהודה הלוי, פיוט שכולל תוכן מגילת אסתר. 2. נוהגים להתענות בתענית-אסתר-גדולים וקטנים, ובמיוחד הנשים. לפנות ערב, אחרי מנחה, נוהגים להפריש מטבעות "זכר למחצית השקל". הילדים מביאים בידיהם כלי הקשה ופיצוץ. 3. בשעת קריאת המגילה, בהישמע שם המן, מזדרזים הנערים "למחות" את שמו בפיצוץ ובהקשה, ואילו הגדולים-ברקיעת רגלים. אמנם נוהגים להזהיר מפני רעש יתר כדי שלא לבטל את מצוות היום - היא שמיעת המגילה, אך אזהרה זו נשארת בדרך כלל בגדר בקשה שאינה נשמעת. 4. בבתים מכינים מגדנות ומיני עוגות לרוב, למשלוח-מנות ולשמחת החג. הנערים נוהגים לעשות דמויות המן ועשרת בניו בצורת דחלילים, אותם תולים על עמוד ושורפים במקום מרכזי בשכונה או בעיר. 5. נהגו להסב לסעודת פורים רק בשעות אחר הצהרים המאוחרות ולפעמים לפנות ערב, והתריעו נגד זה. ממנהגי יהדות פרס (איראן) 1. בשבת שלפני פורים, בין שחרית למוסף, אומרים את הפיוט "מי כמוך" לר' יהודה הלוי. כשמסיימים את קריאת התורה ב"תמחה את זכר עמלק" מכים באגרוף על השולחנות ורוקעים ברגליהם. 2. יהודי פרס מקפידים בצום אסתר, ויש שגם ילדים בגיל פחות משתים עשרה שנה צמים ביום זה. 3. בליל פורים מתאספים כל הקהל בנעוריהם ובזקניהם בבית-הכנסת. לפני תפילת ערבית מכריז הגבאי על מחצית השקל, הוא שם שני שקלים על מגש, אותו הוא מעביר לפני המתפללים, מוסר לכל אחד את מטבעות השקל, מקבל השקלים, נותנם חזרה במגש ומוסיף עליהם מטבעות הכסף שקבל מן המתפללים תמורת מטבעות השקל. 4. בשעת קריאת המגילה קשובות האוזניים וכולם מצפים להזכרת השם "המן". בעת שהחזן מזכירו בפעם הראשונה, מזעזע רעש הרעשנים וחומרי הנפץ את חלל בית-הכנסת, שורקים, מצפצפים ומכים ברגליהם. הרעש מתגבר עם קריאת שמות עשרת בני המן. 5. מי שנפטר לו קרוב, בייחוד אב או אם, מזמין מנין לביתו לקריאת המגילה. מחלקים כיבודים ואומרים "השכבה" לעילוי נשמת הנפטר. 6. בפורים מרבים לשחק במשחק "תכת-נר". בתוך טבלא בעלת שני אגפים מסדרים כפתורי עץ לבנים ושחורים על-פי סדר ידוע. על פי זריקת שתי קוביות לאחד האגפים אפשר לקדם את הכפתורים, והמקדים לרכז את כפתוריו בתאו זכה במשחק. 7. הילדים מקבלים דמי פורים מהוריהם ומקרוביהם. משלוח-מנות נהוג בין מחותנים, והארוס שולח משלוח-מנות לארוסתו.  |
פיד RSS
תגובות אחרונות
-
יוליהקרי
בתגובה על יום ההולדת שלי ואני מחלקת מתנות ...
-
sari10
בתגובה על שקיעה של ערב שבת
-
א ח א ב
בתגובה על שקיעה של זהב
-
P65
בתגובה על אוגוסט 2008
-
sari10
בתגובה על אין כמו יפו בלילותה...אין כמו יפו בלילות ...
-
sari10
בתגובה על תכלת השמים וזהוב החול אשר על שפת הים
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חנה,
כתבת פוסט מקסים ומושקע!
תודה!
יופי, את כולם זכרת חוץ מ...
קהילת יהודי ישראל :)
*
פורים שמח עם הזדמנות לשינוי....
בסין מעתיקים הכל, אפילו את הסוכר...רק שיצא להם מלוח
דני, זה כבר נראה לי מתכון מעיתון נשים סיני דווקא,
האוזני המן המלוחים האלה ...
מהדורה באנגלית תשלח ל- China Daily...
מירי,
אל תשאלי, הבצק יצא מלוח. מסתבר שהסוכר שקנינו היה מלח - ככה זה כשלא קוראים סינית.
בצק שני יצא מעדן, רבע שעה עבודה ואוזני ההמן כבר בתנור - מתכון קליל מידיעות.
חג שמח חנה
מאמר מאלף...
נהדר!!!!
תודה לך
שרי
חנה
פוסט מאד מעניין
הבאת לנו לכאן
עם כל מנהגי העדות
תודה לך.......
חג שמח
חנה היקרה
תודה על הפוסט המחכים...
בהחלט למדתי דברים חדשים
חג פורים שמח
סיגל
יפה טעים ומחכים. תודה!
חג פורים שמח ומבדח חנה!
למדתי דברים חדשים....
תודה רבה.
רון
איזה יופי חנה, איזה פוסט מושקע!
את יודעת, בארה"ב היו שירי פורים באנגלית ולפתע נזכרתי בהם.
Oh once there was a wicked wicked man and Haman was his name sir
He would have murdered all the Jews but they were not to blame sir
Oh today we'll merry merry be
(x3)
and nosh some hamentashen!
וכו וגו
יו איזה כייף להיזכר!
חגשמח!
גם אני הייתי פעם כלנית.
(גם סיני.)
אפילו התחפושות היום פחות נאיביות.
איך אמרה לי אמא לבת מתבגרת?
"לא הייתה לי בעיה כשהבת החליטה להתחפש לסינית.
אבל כשיצאה מהחדר עם התחפושת,
לא הבנתי למה היא צריכה להיות זונה סינית????"
חנהל'ה, יופי של פוסט גם אישי גם מלמד.
חג פורים שמח חברתי היקרה ! *
מאוד יפה חנה((:*
תודה חן. היה מרתק לקרוא את מנהגי החג בעדות ובחברות השונות. אישית, לא זכור לי שאי פעם אהבתי את החג הזה. תמיד, איך שהוא, נגררתי אחרי העניין של התחפושות בביה''ס אבל לא ממש רציתי. זה המשיך לאורך השנים גם עם ילדי, אם כי, לא החסרתי אף סממן גלוי של החג, קרי תחפושות ומאכלים מקובלים. נדמה לי שזה עבר אלי מהורי, ששרדו שניהם את השואה וכנראה שלא ממש עלזו ושמחו, גם לא בחג פורים. פורים אחד דווקא זכור לי לטובה. היה זה כשהם הלכו למסיבת פורים והשאירו אותי לישון אצל ילדי השכנים. זה היה משהו חד-פעמי שלא חזר על עצמו ולא בגלל שקרה שם משהו רע, אלא שכנראה לא היתה להם ברירה. נשמרתי בתוך צמר גפן ממש.
עכ''פ חג שמייח ושבת שלום
רננה :)
לא מזמן כתבתי משהו על אויזן המן. אבל זה בהקשר אחר... (ראי הפוסט : "הכל בגלל העמימות")
חנה יקרה, נהניתי מאד לטייל בין שורותייך המעניינות והמפעימות. על פי איזה נסח נחוג השנה את פורים? על פי בבל, אלא מה? בעצם על פי... טרם החלטתי.
העיקר שיהיה שמח ומבדח. הלוואי שנזכה לניסים נגד המן החדש המאיים עלינו בגרעין שלו, והוא ממש לא כמו גרעיני עפולה... עם ישראל זקוק בדחיפות לנסים ונפלאות, או במילים אחרות :
WE WANT MASHIACH NOW
שבת שלום וחג שמייח ומבדייח !!
פוסט מאלף, למדתי המון דברים שלא היה לי מושג עליהם
כל הכבוד וחג פורים שמח
פורים שמח!
בני
השקעה רצינית עשית כאן, וגם כתוב היטב.
מעניין מאוד
אבל ארוך מאוד ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו לקרוא את כל זה אבל אני מניחה שכל אחד ימצא כאן משהו
אהבתי. קבלי כוכב בחום.
פורים שמח !
כוכב על ההשקעה. אני זוכרת שכל פורים כאבה לי האוזן, אז הוציאו לי את השקדים והחלה לכאוב עהבטן. מגיל 12 כל פורים.....אתם יודעים מה וגם גשם. אז אני לא מי יודע מה מתלהבת מהחג.
איזו השקעה מדהימה!!!
באמת כל אחד יכול למצוא את עצמו אצלך. :)
חג שמח
אני דווקא התעניינתי יותר בזכרונות האישיים שלך.
תחושה של "פעם". *
ואני, התחפשתי פעם למלכת השוקולד . . .
פוסט מדהים! אני - שהלכתי כל כך רחוק ממה שאמא שלי היתה - חוזרת להיות "היא" בפורים: החל מהכנת תחפושות בעצמינו וכלה באפיית 150 אוזני המן וחלוקתם במשלוחי מנות לשכנים. כמו שאמא אמרה: "תשתדלי לקחת ממני רק את הדברים הטובים".... במשך החג אני כל יום הולכת בפאה אחרת. מומלץ!
רעיון מצוין - תשואותי
גם אני רצתי חיש קלי קלות לנסות למצוא את מטעמי העדה שלי
מאחר שלא נמצאו אני מבקשת להחליף למרוקו או לבבל הכי שווים
דני,
היית צריך להביא אותה אלי. הילדה שלי ואני הכנו אוזני המן עם שוקולד ועם פרג ועם חלבה דבש.
נהנינו הרבה. גם עשינו לכלוך הרבה. אבל בשביל מה יש אמא וסמרטוט רצפה (שלפעמים כשזה נוגע אליהם זה די אותו הדבר)
חנה"לה...
אחלה של פוסט...
ממרומי גילי למדתי עוד דבר או שניים ממנהגי החג
חג פורים שמח
שבת שלום חמים ונעים
דורית
יפה ומעניין
תודה
עבודה מרשימה. סקירת מנהגי העדות ערוכה לטעמי.
מומלץ.