0

2 תגובות   יום שישי , 26/2/10, 05:48

יש משהו מדרדר בלא לעבוד.

אני כאן, עם בעלי ועם שאר משפחתי, עושה המון אבל בעצם לא עושה כלום.

זה לא שמשעמם לי, אני כמעט ולא מספיקה לקרוא, ובטח לא רואה טלויזיה.

יש משהו מבעס בלא לעבוד,

זה לא שאני לא תורמת, זה לא שאני לא יעילה וזה לא שאני לא חשובה.

אבל אולי זה כן?

אולי זה מדבק? ואני לא אעבוד גם השנה?

עברה כבר שנה, וכבר יש לי שפה (פחות או יותר) ויש לי יותר ביטחון (פחות או פחות) ואמור להיות לי יותר זמן, כי הילדים כבר "סיימו פרוייקט קליטה", אבל עברה שנה ועוד לא עשיתי כלום של ממש.

יש משהו מעציב בלא לעבוד,

אני קמה בבוקר, מטפלת בילדים ובבית וכבר לא מספיקה דברים.

זו כרוניקה מוזרה: כשעבדתי, הספקתי הרבה יותר, לא יודעת איך, אולי בארץ היממה ארוכה יותר?

זה מסרס לא לעבוד, וזה מדרדר וזה מנוון. בשבילי.

פעם, כששחיתי (סטייל ספורט) בבריכה הראשונה הייתי מה מסכמת מה עשיתי, בבריכה השנייה, מה הייתי צריכה לעשות שונה (אם אפשר להלקות, מדוע לא? אני פולנייה, כבר סיכמנו), ובבריכה השלישית, מה אעשה מחר.

השנה, אני לא מעזה לשחות. כבר בתנועת הידיים השניה, אני אסיים את כל המחשבות הנ"ל.

ואז, אז אני אשאר עם ההלקאה המתמשכת:

חייבת למצוא משהו לעבוד בו

חייבת לעשות ספורט

חייבת להרזות

חייבת למצוא משהו לעבוד

חייבת למצוא משהו

חייבת למצוא

חייבת

חייבת

חייבת

דרג את התוכן: