לאמא בת התשעים ושתיים מבנך בן השישים ושלוש המדדה אחריך מנסה בשארית כוחו וגמגומו לזכות בגן או שניים שידביקו אותך במרוץ היומי אל חדוות התנועה ומאור הפנים שבהם את זוללת חיים שאפילו הנצח מרכין זמנים והזיקנה מאבדת את שמה הרע כשאת דוהרת בכבישים חוצה אנשים וחוצת ישראל כועסת על המדינה שמתנהלת תפל ושמחה ממרום גילך שפעם כל זה ייגמר ואת תישארי לעזור לנגמלים מאימת השררה מקץ החזון עוד תפריחי בית אבות מול בן גוריון ושם תגדלי את שארית בניך שהיו ונשארו זקוקים לחסדייך ואני שהתנחלתי על ברכייך מברך אותך לכל אריכות ימים כי שלי הולכים ונכשלים ואם לא את, לא הייתי עובר את השישים כי מכל נכסי ומעשי, נותרת רק את נאמנה ל"אמא יש רק אחת" ומכל האמהות זו את.
התינוק שלך. פיקול.
שיר חדש שכתב אסי דיין במיוחד למען אימו רות, בת ה- 93. |