מאז שזוכרת אני את עצמי, בערך בגיל ארבע שנים, אני צמודה לאחותי הגדולה שהייתה לי כאם באהבה ובפינוק. איתה הלכתי לכל מקום, היא טיפלה בי ולעיתים הגנה עלי מפני עונשים שהורי ביקשו להטיל עלי. אני זוכרת את עצמי כילדה מופנמת ובעיקר שקטה מאוד ורגשנית. מאחר ואמא הייתה אישה מאוד סגורה מופנמת ושמרנית ,אף פעם לא יכולתי לדעת מה הם רגשותיה כלפי. אבל מצד שני, דאגתה הייתה רבה , לכן מצאתי את אחותי כאוזן קשבת ושיתפתי אותה תמיד בחוויותי ובמצוקותי. אם זאת הייתי מאוד קשורה רגשית ונפשית לאמא על אף המכות והעונשים שקיבלתי. כשאבא היה מדבר אלי עיני תמיד היו מושפלות ומעולם לא המרתי את פיו. הבית שניהלו הורי, היה בית מסורתי דתי. שמירת השבת, הדלקת נרות , קידוש וזמירות השבת היו כל עולמי.ישיבה משפחתית לארוחה חגיגית, בגדי השבת, וזמירות השבת: . עד גיל שבע הייתה לי ילדות רגילה כמו שהייתה בתקופתינו .משחקי רחוב ליד פנס דולק , מחבואים או תופסת, תמיד הייתי בחברת ילדי השכונה, והייתה אווירה חמה ומשפחתית בין תושבי השכונה. באותה תקופה ברכה אחותי התחילה את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הכירה את חברה אהרון שלימים נישאה לו. אני זוכרת בפעם הראשונה שהיגיע אהרון לבית הורי הוא נראה כגבר חייכן בעל סבר פנים טובות, מנומס שמיד הצליח ליצור איתי קשר חברי ורכש את אמוני ידע להחמיא.ואני כילדה מתבגרת הייתה לי תחושה של גאווה. הנה הגיע למשפחה אדם שמתייחס אלי כגדולה ולא כקטנה ,תמיד יודע להגיד מילה טובה וחיבוק. לעיתים, שיחק איתי במונופול ואפילו ידע לתת עיצה חמה בעת מצוקה. אף פעם לא הבנתי מאיזה סיבה הורי לא רצו שאחותי תתחתן עם אדם זה, וטענו של הזמן שהוא לא בשבילה. אחותי הייתה במשבר גדול ואז נכנעו הורי לתחינותיה ונתנו הסכמתם לנישואים. לאחר נשואי אחותי הירבתי לבקר בביתם כשעברו לבאר שבע, לאחר סיום לימודיו של גיסי שלמד רפואה הוא התגייס לצבא ועבד כרופא צבאי בחר"פ. אחותי המשיכה את לימודיה בירושלים כשבתוך תקופת לימודיה נולדו לה שלושה ילדים, כשהפרש הגילים בניהם הוא אחד עשר חודשים. מאחר ואחותי המשיכה את לימודיה , אימי נרתמה לעזרת גידולם של הילדים .כמובן שגם אני הייתי רוב הזמן בביתם.לאחר מה שקרה לי על ידי בן עוולה "גיסי היקר" תחושת אות קין והקלון רדפו אותי, וגרמו להענשה עצמית, התבודדות והסתגרות, חוסר מגע עם הסביבה פחדים שהלכו וגברו.הבעיות הנפשיות הנובעות מ"החוויה" שעברתי, גוזלות הרבה כוחות ואנרגיה ,ואז אני נמצאת במצב של תשישות ועייפות תמידית והחיים הופכים להיות חסרי משמעות ,כי לא ראיתי אור בקצה המנהרה. . הכתיבה הייתה חלק מתהליך הריפוי ,תחושת הכאב ותחושת ההגיון שעלה יצר את היכולת להתחבר אל הרגש ,דבר שנתן כוחות אדירים ועזר להגיע אל האור שבקצה המנהרה. היום לאחר הטיפול אני יודעת שיש בי את הכוח שבעבר גרם לחוסר שליטה על חיי, ובמקום לשמור על משפחתי, השקעתי מאמץ רב לשמור על משפחתה של אחותי . היום אני יודעת, שכמו שפגעו בי מבלי להניד עף אף גם אני פגעתי בעצמי בחוסר השליטה שלי . אבל היום יש בי היכולת לפצוע ולהכאיב להם בצורה מבוקרת ובחשיבה. החיים שלי נמצאים בשני מישורים :האחד – התמודדות יום יומית עם זיכרונות העבר ודרך הנקמה שבי. השני - להמשיך להיות אשת איש ואם ילדי וכמובן להמשיך בשגרת חיי. 8.2.98 מאוד קשה לדבר על דבר שנעשה לך בילדותך.במיוחד כשכל אישיותך בנויה שנים רבות בצל הסוד, ליד החיים היום יומיים, כשהסוד תמיד עומד מאחור מודחק ומוסתר מעיני כל. עם השנים בניתי קיר מגן מפני פגיעה בגוף ובנפש כדי שאוכל להמשיך להתמודד ולהישרד.קשה במיוחד לדבר על השתיקה הארוכה שערכה שלושים שנה כדי להגן על אחותי הגדולה וילדיה, שלא תסבול שלא תיהרס משפחתה. עם שתיקתי, הרסתי במו ידי את משפחתי, את בעלי וילדי, בדאגה המופרזת לשלום ילדי, בחקירותי הרבים איפה היו ומה עשו, לא לתת להם לישון אצל בני הדודים ולא להגיע לאירועים משפחתיים. בתת ההכרה אני מרגישה מאוד אשמה במה שקרה איתי, בתחושה שלמעשה שיתפתי פעולה, מצב שאני היא חלק מבגידה באחותי.למעשה אני לא רואה בכלל את העיקר והחשוב, אני הייתי ילדה קטנה בת 11 שנים שלא הייתה לי אפשרות להתנגד בכלל.בגלל המצב הנפשי והמצוקתי שהייתי בו ובגלל "הבית החם" שקיבלתי אצלם. את כל הנקודות האלה, הסתרתי והדחקתי . 11.1.98 בעלה של אחותי – הוא היה אדם מאוד קרוב אלי, והוא גם לקח ממני הכי הרבה, הוא לקח ממני את כל ילדותי.הוא לקח לי שנים רבות מחיי, והיום אני רוצה שיסבול יום יום את כל מה שאני סבלתי ושיפסיד כמו שאני הפסדתי שנים רבות של אושר. חשוב היה לי לספר את הסוד כדי שאוכל להשתקם ולבנות מחדש את חיי , לבנות מחדש את הקשר עם ילדיי, קשר בריא ואוהב רחוק מפחד .להקרין אהבה למשפחתי. כל מה שקרה, לא אני בחרתי בו ולא קרה באשמתי, רציתי לגדול ולחוות את הילדות האמיתית פשוט , ככה זה קרה. גילוי הסוד הוא התחלה לשיקום, אבל הדרך ארוכה מאוד.הניצול המיני שלח גרורות כמו סרטן בכל תחומי החיים.כשסיפרתי לבני המשפחה , כל הגוף היה משותק מפחד התגובה. בשלב מסויים במשך שנים רבות שמרתי בקנאות על אחותי ומשפחתה, ומנגד השארתי את אהובי, משפחתי בעלי וילדי שנפגעו מאוד, כי קל יותר להתנכל ולהלחם בהם מאשר לעמוד מול הפחד – הסוד ולהתמודד.
|