מילה ברוח

אתמול בלילה,

בשעה ששוטטתי ברחוב

וגשם ניתך על מדרכות העיר

ורוח עירונית הֵעיפָה עָלים מאובקים

ראיתי איש שעפה לו מִילה מתוך הפה.

היא התעופפה ופרחה לה ברוח השובבה

נגעה בצמרת העֶץ שבפינת הרחוב .

והאיש דָלָק אחרי המִילה,

מבקש ממנה שתחזור אליו,

הוא בדיוק צָריך אותה,

הוא ממש לא יכול בלעדיה,

בלי המִילה

הזו.

אך זו לא הקשיבה,

קִיפצה על המִדְרָכות,

דילגה לתוך השלוליות

והתיזה בוץ לכל הכיוונים,

נִדבקָה לחלון ראווה מואר באור לבן,

רפרפה  על קצה שמלתה של נערה

ולבסוף

נחתה על שולחן בבית קפה פינתי

בין איש לאישה .

והאיש לקח את המילה בקצה הכפית,

טָבל אותה בתוך ספל הקפה,

ערבב

ושתה את המילה.

"סליחה, אתה בלעת לי את המילה,

המילה הזאת שלי...."

והאיש עם המילה הביט באיש בלי המילה

בעיניים תוהות

ואמר :

"עכשיו המילה היא שלי

ולא שלך

ואולי עוד מעט כבר