| חשבתם פעם איזה מחשבות רצות לכם במוח,
אדם נחמד, חייכן, אכפתי שמנסה להראות לכם למה אנחנו קשים עם עצמנו? למה מציאת מילה טובה קשה לנו,
למה אנחנו מוצאים את עצמנו בחיי היום יום שלנו
שימו לב, איך ההסתכלות והמחשבה שלנו משתנה בזמן שאדם הנחמד, החייכן ומאוד אכפתי, שעומד מולנו לא מצא לו זמן בחיים להוציא תואר המקובל בנורמה של היום ולא משנה מהן סיבותיו.
אנחנו מודדים את האדם בכמות התארים והשנים שלמד, ההסתכלות שלנו על האחר, נמדדת בעיננו לפי סך ההשכלה שכתוב ברזומה והעיקר, שיהיה רשום "לימוד תואר להשכלה גבוהה - בוצע". אז המילים של האדם נותנות יותר משמעות. ונתייחס לעיצה בהרבה יותר עוצמה.
אז נכון, בעולם המקצועי בהחלט לא הייתי רוצה שינתח אותי אדם שיש לו רק נסיון חיים, או ממש לא הייתי רוצה שהגינקולוג שלי יפתח לי את הרגליים ויגיד לי שהוא מבין בנשים.
אבל האם אתם חושבים, שאדם שעבר התמודדויות קשות בחיים והצליח לצאת ממשברים קשים, העיצות שלו פחות נחשבות מאדם שלמד בקורס את הגורמים למצבים הקשים בחיים? ומהם האפשרויות לטיפול ופתרון הבעיה?
האם היום כולנו יכולים להגיד, שאנחנו מסתכלים על אחד השני בגובה העיניים ולא משנה כמה הוא משכיל או חסר השכלה ? האם אנחנו יכולים להיות אמתיים עם עצמנו ולהגיד, שבזמן שיחה לעולם לא עלתה לנו המחשבה, "איך הוא מייעץ לנו?, מאיפה הוא יודע?, אין לו נסיון, או רקע מקצועי בתחום"?
התשובות נמצאות בכל אחד מאיתנו, באיזה עוצמה זה מדבר אל כל אחד, היא אחרת ותלויה גם במודעות של אותו רגע שזה קורה ואנחנו יכולים להעיד בעצמנו ולהגיד זה קורה .
האם ההסתכלות שלנו על האחר לא התקררה ? אנחנו שופטים את עצמנו ואת הסביבה לפעמים במודע ולפעמים לא..
לדוגמא המנקה שנכנסת לחדרים בסוף יום של עבודה לרוקן את הזבל, אפשר לראות את הרכנת ראשה ותחושת המבוכה. דוגמא נוספת היא, הפעמים שאנחנו נותנים משעות הפנאי שלנו ונשארים בעבודה ומשקיעים את כל הנשמה. מגיעים יום אחרי לעבודה ואפילו מילה טובה, שמביעה הערכה לא נאמרת כי זה מובן מאליו, שאנחנו נוותר על השעות עם הילד המתוק או סתם בילוי בקניון עם חברות,
רגעים רבים אנחנו מוצאים את עצמנו, מבקרים או מבוקרים, שופטים או נשפטים. בין עם זה במודע ובין אם לא.
לפני כמה שנים, חברה שלי התקשרה אלי בדמעות וסיפרה לי, תשובתי אליה הייתה שאני לא חושבת שקיים פחות ממנו הוא הכי פחות ששמעתי אליו. אדם ששפט בחורה מדהימה איטלגנטית
לא חסרות לנו דוגמאות כאלה בימינו ומה שמדהים, שעם כל ההשכלה וההתפתחות הטכנולוגית שלנו, אנחנו מוצאים את עצמנו הולכים אחורה בהסתכלות הרגשית וההתנהגותית.
אני חושבת, שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם העולם שאנחנו יוצרים סביבנו זה העולם שאנחנו גם רוצים לחיות בו ולגדל ילדים בו?.
או שנתחיל כל אחד מאיתנו לקחת אחריות ולמצוא את עצמו במקום להאשים שלא טובים אלינו, או הגורל התאכזר בנו.
בואו נסתכל אחד לשני בעיניים ונבין שגם דרך של האחר זאת דרך, אולם לא הדרך שאנחנו בחרנו, אבל זאת דרך ואינה מבטלת את דרכינו. מהדת מה שרוצים זאת גם דרך.
אני יכולה לספר שבתור דתיה לשעבר ומדגישה לשעבר ראיתי בקהילה הדתית הרבה שפיטה והרבה הסתכלות לא מעמיקה, הרבה שטחיות וחוסר קבלת השונה והאחר.ואני מציינת שהעולם הדתי זה עולם מופלא, עולם יפה והרבה מתבלבלים ורואים את הדת משתקפת דרך הדתיים ואומרים זה הדת.
אני יכולה להעיד ולהגיד שדת זה דבר יפה. הרעיון של ערב שבת כל המשפחה ביחד בלי התעסקות בגורמים הסביבתיים כמו אינטרנט,טלוויזיה,טלפונים נותנת למשפחה זמן איכות אמיתי ויוצרת הקשבה ושיחה עמוקה יותר מאשר בוקר טוב מתי אתה חוזר מהעבודה.
בדת קיימים הרבה דברים יפים ומופלאים רק בלהיות בתחושה של אמונה יש כח לקום בבוקר ויש במה להאחז
אתם בטח שואלים את עצמכם למה עזבתי את הדת עם אני כל כך מחוברת ומאמינה? אז כן עזבתי ולא בגלל אמונה, או שהדת מוגזמת לי מידי, אלא בגלל שחוויות חיי מול קהילות דתיות היו לא ממש מסבירות פנים
אני בהחלט לא מכלילה!
אז אנשים יקרים.. אלה שאתם משתייכים אליהם ואלה הלא מובנים מבחינתכם
כבדו שקיים עוד דרך והיא לא חייבת להיות שלכם, אבל היא קיימת
שלכם אפרת צפריר
|