איך הגעתי במהירות למשקל עצום ואיך נפטרתי ממנו לפני שבועיים ■ איך הפך האוכל, המנחם, המספק, המרגיע, לאויב הציבור מס' 1 ■ האם יש אשה ללא הפרעת אכילה? ■ ולמה בורקס יותר טוב מגבר
קוראיי הנאמנים זוכרים ודאי את הגבר טוב-הלב והמעצים שקנה לי מתנה - ראשונה, זמן קצר אחרי שהיכרנו - משקל. וגם ציפה שאשקול 52 קילו. כן, למרות שהיה מגודל אברים בעצמו, היתה לו פיקסציה למספר המסוים הזה דווקא, והוא התפלא מאוד מאוד שאשה בגובה מטר שבעים שסובלת משלל בעיות נפשיות אך לדאבון הלב אנורקסיה לא נמנית עמן, שוקלת סביב שבעים קילו. אחרי שהתגברתי על ההלם הראשוני (חברותיי לא התגברו עד היום), שימש אותי המשקל הזה נאמנה, ואחרי כל סעודה בריאה של סלט חסה, נהגתי להישקל כדי לראות שלא הפכתי חלילה לדבה עקב גודש החסה, כי הרי היום הקללה הכי גדולה לאשה היא שמנה. אולי רק זקנה גוברת עליה. זקנה ושמנה - השם ירחם!
כך נהגתי עד לאחרונה, כשלפתע שמתי לב שאני משמינה ללא שליטה. הספרות הדיגיטליות החציפו פניהן כנגדי, ולי לא נותר אלא לחמר בדבורית חברתי, שבמקום שתיים-שלוש צעידות מפרכות בשבוע, נצא לחמש, ולזמן את מיה המאמנת שלי לא פעמיים כי אם שלוש פעמים בשבוע. קרעתי את עצמי באימונים - והמשקל בשלו. לא היתה לי ברירה - קיצצתי במזוני והורדתי מתפריטי את גביעי היוגורט הלבן 0% שומן שאני מחסלת בלי חשבון. גם זה לא עזר. משקלי טיפס ועבר את השמונים, בואכה התשעים. פצחתי בסדרת בדיקות מקיפה: סוכרת, תת פעילות של בלוטת התריס ועוד מרעין בישין שעשויים היו להסביר את ההשמנה החריגה שממנה אני סובלת. חיכיתי במתח לתוצאות, כשאני ממשיכה להישקל בוקר, צהריים וערב, ונחרדת מהמספרים.
כעבור חמישה ימים, קיבלה הרופאה את פניי בחיוך והודיע לי שבדיקותיי היו נפלאות. התברר שאין לי כל בעיה הידועה לרפואה המודרנית. אז ממה אני משמינה כל כך? תהיתי, הרוסה כבר. "בואי, תעלי כאן על המשקל", אמרה לי. כן, קוראים סבלניים, כפי שוודאי ניחשתם, משקלי נותר כשהיה. לפני ההשמנה הנוראית. המשקל הביתי שלי, הסוס הטרויאני שהושתל בד' אמותיי, פשוט התקלקל. אילולא עברתי חודש של סיוט, גם אני הייתי יכולה לצחוק על כך.
בדרך הביתה, לפני שהעפתי את לוח הזכוכית היוקרתי לפח, חשבתי לעצמי, כמה אירוני שהמשקל הבוגדני גרם לנקודת המבט הגברית הביקורתית והמחלישה לרדוף אחרי עד היום. ובגלל שאני בנאדם מאוד קונסטרוקטיבי וחיובי בסך הכל, החלטתי להפיק מכך לקח. והלקח הוא שלא קניתי משקל חדש והפסקתי את הנוהג שלי מזה 30 שנה (!) כמעט, להישקל כל יום. החלטתי להמשיך לאכול בריא כמו שאני אוכלת ולעשות ספורט כפי שאני עושה, ופשוט להישקל כשמזדמן לי, פעם בשבוע, פעם בחודש. ובעיקר לסמוך יותר על התחושות שלי, כי מי שיודע הכי טוב מה אני צריכה, זו אני.
 חיה על החסה. צילום: עומר כלב. להגדלה
אין כמעט אשה שאין לה הפרעת אכילה - כך אמרו לי כל הנשים שדיברתי איתן בתחקיר לכתבתי לגיליון 'את' הנוכחי, על הפרעות אכילה של נשים 'רגילות'. לא אנורקטיות ולא בולמיות. אני אף פעם לא אוכלת כשאני רעבה. כבר שנים שאין לי תחושת רעב או תחושת שובע. אחרי מי–יודע–כמה דיאטות ושמירה קפדנית על המשקל, אני פשוט אוכלת אוכל צמחוני–בריא–כפייתי, כשמדי פעם אני 'נופלת בסם' ובולעת שקית גדולה של במבה על קרבה וכרעיה.
כמוני, גם כל החברות שלי לא אוכלות כשהן רעבות, אלא רק כשמתחשק להן. אני לא מכירה אשה אחת בסביבתי הקרובה שאוכלת ארוחות מסודרות, ולא לפי גחמות. אני לא מכירה אשה אחת שאוכלת כמה שהיא רוצה, או מה שהיא רוצה, או עד שמספיק לה. אצל כולן השתבש כבר לפני שנים המנגנון הזה של רעב ושובע, והאוכל ממלא תפקיד אחר לגמרי מאשר הזנת הגוף ואספקת כוח.
דיברתי עם נשים רבות לכתבה, ונכנסו לבסוף ארבעה ראיונות/וידויים של נשים בגילאים שונים ובמקצועות שונים שמכתיבים אורח חיים שונה. כולן דיברו על האכילה כמנגנון של פיצוי על קשיי החיים, על סצינת הדייטים הזוועתית, על השפלות מגברים, על ימים קשים בעבודה. דיברו על חוסר התוחלת שבזה - "אם אני בדיכאון, למשל? אני הולכת לפיצוצייה לקנות לי שוקולד. ואז אני כמובן בדיכאון מזה שאכלתי שוקולד. זה מעגל שלא נגמר". כולן בעילום שם, פרט לפיבי בן האמיצה והכנה (כן, זה האומץ הכי גדול בעיניי, הכנות. וזה מאוד נדיר), שסיפרה שהיא אוכלת אך ורק לפי קריזות, והנפיקה את האבחנה המבריקה הבאה על אהובה, הבורקס: "אני יודעת שהוא לא טוב לי ושהוא עושה לי רע, אבל אני אוהבת אותו. הוא גם יותר זמין מגבר, תמיד שם ויותר קל לחמם אותו".
האוכל הוא התענוג הכי זמין, הכי זול (נכון, סקס יותר זול, אבל לכמה נשים יש סקס טוב וזמין באופן תמידי עם גברים שהן אוהבות ואוהבים אותן?), הכי מספק. אבל התשלום שהוא גובה נוראי. נשים נמדדות היום אך ורק לפי גילן והגוף שלהן - ועל כך אני יכולה להעיד ממקור ראשון, כיוון שתמיד היו לי אותו אופי, אותו שכל ופנים נאות, ובכל זאת היחס אליי השתנה מאוד בהתאם לממדי גופי (על הגיל לא בא לי להרחיב היום. משתנה מכריע, כמובן). לכן כבר לפני שנים, למרות שהבנתי באוכל, וידעתי לבשל ממש טוב, פשוט הוצאתי את כל התחום הזה מהסיסטם. אני לא מצליחה ליישב את המסר הכפול - של מצד אחד השאיפה לאנינות-טעם ולהרפתקנות באוכל, שבאה לידי ביטוי באינספור ביקורות מסעדות ומדורי אוכל בעיתונות ובטלוויזיה, ומצד שני שלטון הטרור של הרזון, כפי שהוא מתבטא באותם אמצעי תקשורת ופרסומות והתנחל בלבם של גברים רבים, שאולי היו מעדיפים לגעת בנשים רכות יותר, אבל אין סיכוי שהם ייצאו עם נשים כאלה או יתייחסו אליהן בכבוד.
את הרומן שלנו עם האוכל אפשר לתאר אפוא כאהבה נכזבת. יש בו המון הבטחה ונחמה, אבל בפועל הוא רעל. ואני, שבעבר הכנסתי לגוף שלי מגוון עשיר של רעלים, כמו אלכוהול וכדורי שינה, ונגמלתי גם מהם, כבר לא משחקת את המשחק הזה. ■
הציור הוא של ג'וזפה ארצ'ימבולדו, צייר איטלקי שכבר בתחילת המאה ה-16 בישר את הסוריאליזם בדיוקנאות שלו, מפירות, ירקות, פרחים ועצים. זוהי התמונה המפורסמת ביותר שלו, דיוקנו של הקיסר רודולף השני בדמות האל הרומי של חילופי העונות.
|
תגובות (274)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוי המשקלים האלה תוצרת סין,,,
כמעט נשברתי מהעומס הנפשי
ומהעתיד של עשת ילדותי
להבא אם כבר תעלי על משקל
אז ללא ג'ינס, מומלץ יחפה
ללא תכשיטים
מקסימום גופייה ותחתונים.
גם אני הרבה יותר עדינה כלפי נשים מאשר כלפי גברים.
יש לי חברות שאצלן זה ההיפך.
אני מאמינה שאת לא נתקלת בהרבה יציאות של קנאה דווקא בגלל שיש לך בטחון - כי בתקופות של חוסר בטחון וחוסר מודעות עצמית של מי אני ומה אני שווה נתקלתי בזה הרבה יותר. הבחורה מהים והשופינג- זה לא כזה מזמן. אולי שנתיים-שלוש. היא צעירה ממני בכמה שנים - והתחברנו ממש ברגע של חולשה שלי שהיא ניצלה אותו. אז לא עניתי לה בנבזות ובוטות - אבל ידעתי שזה מקנאה והיו מעורבים גם כמה בחורים שאנחנו מכירות - איזה מחזר שלי כזה... פשוט ניתקתי קשר. היא חיפשה וחיפשה אותי וידעתי שבסוף אני אצא עליה וזה יהיה לא נעים - אז חסכתי לשתינו. אם היא היתה בחור, לעומת זאת - היא כבר היתה חוטפת :)
הוא איתך כי את מאמי.
דיאבוליק.
ספורט זה נהדר, ואת ההתמכרות לסרוטונין בהחלט אפשר להחליף בהתמכרות לאנדורפינים. מניסיון. מצאתי חנות מאממת לבגדי ספורט בדיזנגוף, ליד נעלי מרי בפינת גורדון - אליפות. קודם כל צריך להצטייד בבגדים, זה ברור.
החברה ההיא אמרה להגנתה, שבגלל שטחנתי לה את השכל בטענות על גברים, לא היה לה מעניין לקרוא אותן שוב בעיתון. העניין הוא שנניח לשם הדיון שאני באמת כותבת באופן מאוד משעמם ובנושאים נדושים - האם חברתי הטובה היא זו שצריכה להאיר את עיניי בקשר לכך, אחרי שנשכרתי למשימה ומוכנים לשלם לי עבור כתיבתי?
אני אגב מאוד ביקורתית, נקודתית, ואני יכולה להעיר לחברה על משהו שלדעתי היא צריכה להשתפר בו, אבל אני לא אשלול את המהות שלה, כי אחרת למה אני חברה שלה? זה בדיוק כמו עם הגברים. אם יש לך כל כך הרבה ביקורת עליי, למה אתה איתי?
תגידי, מזה החברות הללו?
את כותבת נפלא, את משעשעת, מביאה אחלה תכנים משלך ומשל אחרים, יפיפיה אמיתית וטוב שהמצאת את עצמך.. היה משעמם בלעדיך
בשלב ראשון קניתי בגדים מדהימים לספורט, ספורט מסתבר זה מעולה, עשה לי ממש טוב להחליף אמצעי תשלום בערימת בדים צבעוניים שתמלא עוד מדף
ואז חגגתי את הקניות בצעידה עם החבילות (בטוח כמה קילו, זה שווה חדר כושר, לא?) לארוחה הבאה
ספורט זה סבבה, באמת
אני צועדת מלא, אגב, אני מהתל אביבים שמחזיקים אוטו רק כדי להחליף מצבר מדי פעם ולהעביר טסט, חוצמזה הוא לא זז, אני זזה מצד לצד בעיר, בעיקר ברגל
ויש אנשים שמסוגלים לטעום וזהו, אני מוקפת כאלה, מה שמשאיר לי מלא צלחות לחסל
אצלי לא עובד איסורים שלי, זה צריך להגיע מבחוץ.. פה יש בעיה אמיתית כי אני נמנעת מללכת למי שיאסור
אני אגיד לך עוד משהו. אני נורא אוהבת את עצמי ונורא מחזיקה מעצמי, כמעט בכל תחום (לא במחשבים, נומר...או במכונאות רכב... אבל בתחומים העיקריים האחרים), בגלל שבאמת מילדות ההורים שלי, כל ארבעתם, אמרו לי שאני הכי נפלאה ומוצלחת, ויש גברים שזה פשוט הורס אותם, העובדה שאני מרוצה מעצמי, כי להם אין ביטחון עצמי כזה, והם חייבים לחבל באושרי ובשמחתי. באמת בגלל זה התחתנתי עם אחד שחשב שהוא שוס בכל דבר, אז לא היתה לו בעיה איתי, אבל גברים אחרים... אללה יסתור.
וגם נשים שלא פירגנו לי וכל הזמן ירדו עליי - וכאלה היו ממש ממש מעטות, כי החיים לא הקרו לי רבות כאלה, למרות שאני מבינה מסיפורים של נשים אחרות שזה נפוץ - כבר לא נמצאות בחיי. היתה לי חברה, שכשהתחלתי לכתוב ב'את' אמרה לי: את מי זה מעניין, מה שאת כותבת ומה שיש לך להגיד ובכלל החיים שלך? נשארתי בפה פעור. באמת. אני זוכרת את השוק. זה היה כבר אחרי שהיו לי המון קוראים ומגיבים בבלוג, ועובדה שיש אנשים שזה מעניין אותם, מה לעשות, עובדה תמוהה אך עובדתית. והיא היתה כאילו חברה קרובה שלי! טוב, היא כבר לא, מזמן. ברור. הקטע הוא שחברה אחרת ניסתה לסנגר עליה ואמרה לי - היא לא התכוונה שהתכנים שלך לא מעניינים, אלא רק הסגנון שלך, או להיפך - רק הסגנון שלך בתחת, אבל התכנים בסדר... אני באמת כבר לא זוכרת... אבל זו היתה יציאה מרירה וקנאית ודוחה, ואני לא צריכה אנשים כאלה בחיי. הגירושין ממנה היו מיידיים.
למסגר ולתלות. ללמד בתיכון. לא צוחקת. נראה לי כל בחורה צעירה עברה פעם את השוק הזה של 'הצקת לי ובסוף אתה יוצא עם...'
חחח..מלאכותיים....אבל גם מלכותיים הולך, למה לא :)
שכחתי לציין שההוא מהמייק-אפ - זה היה בדייט ראשון!!! ובגלל שאני מאוד בהירה והיה נורא מודרני להיות GLOW א-לה ג'ניפר לופז הייתי עושה שיזופים מלכותיים בגוף ומתאימה את הפנים במייק-אפ כהה ומבריק....חחח..אבל לא משנה....דייט ראשון!!!! פאקינג דייט ראשון!
נתקלתי גם בנשים שניסו להוריד לי את הבטחון...החברות הזו פשוט לא החזיקה מעמד ולצערי דווקא לנשים אני יותר עדינה מאשר לגברים ולא אומרת משהו כמו 'בשביל בת 24 יש לך צלוליט מחריד...לא פלא שאת רוצה שנשב בחוף רחוק מכל אדם' על מישהי שבפעם ראשונה שעשינו שופינג יחד פתחה לי את התא והעירה משהו על הרגליים שלי. אני דווקא מוצאת את עצמי הרבה פעמים נורא נזהרת ליד נשים ולא דורכת על יבלות אמיתיות. אני לא יודעת למה אני עושה זאת. אולי בגלל שגדלתי בבית של רוב נשי ואשה תמיד תזכה אצלי למקום יותר חם. עכשיו כשאני 'ילדה גדולה' זה כבר לא קורה כמעט, אבל כן שמעתי בעברי המון הערות על 'יצא לך בתמונה שפתיים של רוסיה' ( אני חצי אוקראינית...כאילו....WTF ) - מבנה הפנים ( סלאבי )....מבחורות שרחוקות להיות אסתי גינזבורג :) אבל גם עם נשים לאט לאט אני מסירה את הכפפות. נכון שלעיתים רחוקות ורק אחרי שהגיעו מים...אבל בכל זאת :)
אני לגמרי מקבלת מה שאת אומרת. אי אפשר להיות עם מישהי/מישהו וכל הזמן לבקר אותה/אותו. אם לא טוב לך, עזוב. אני למשל לא סובלת עישון, אז לא אהיה עם גבר מעשן. אין מצב שאתחבר למעשן וכל הזמן אעשה לו את המוות שהוא יפסיק. וברור שגבר שמעוניין באשה רזה מאוד או אפילו רזה לא מאוד, לא צריך להיות איתי. להיות איתי ולהציק לי זה מרושע. יותר מזה - גם להיות איתי ולא להחמיא לי, ולא להעריך את מה שיש בי זה מרושע. בייחוד שאני מלכת המחמיאות וכשאני סופסוף, פעם בכמה שנים, מתרצה ונמצאת עם מישהו, אני מאוד מאוד מלטפת אותו, גם נפשית, מכל הלב.
לאחרונה יצא לי להראות את הדלת לגברים, פשוטו כמשמעו, על הרבה פחות מזה. למשל מישהו צעיר שהתחיל איתי וחיזר אחריי במשך תקופה, וכשנעניתי לבסוף, כי הוא באמת היה חמוד ומעניין, הוא שאל אותי: "למה את מצפה ממערכת היחסים הזאת?" כשהסאבטקסט היה: אני מקווה שאין לך ציפיות. באותה שנייה נכביתי לגמרי, והמשפט הבא שלי היה: זו הדלת.
היום על כל בדל ביקורת או הסתייגות - זאת הדלת. מישהו שמנסה להנמיך אותי כדי להגביה את עצמו? לא מתאים לי. אני רוצה רק חום וקבלה והערכה. ואם אין, אז לא צריך. היום יצאתי מהבניין בבוקר לסידורים, והשכנה שלי, בחורה בת 30, שבחיים לא דיברנו, החזיקה לי את הדלת בכניסה ואמרה לי: "את לבושה מקסים ונראית מקסים". באמת, יצא לה מכל הלב. ודווקא חולצה מיוחדת שקניתי אתמול מאמן קומיקס. באמת מדליקה. וזה קורה לי כל הזמן עם נשים. שמפרגנות. שלא מרגישות שזה מוריד מהן - היא בחורה מאוד יפה - להחמיא לנשים אחרות. אז שגבר שנמצא איתי יוריד אותי?
רק בגלל החולשה שלי לא נתתי לו בעיטה אז. אני במילא אוהבת להיות פיט, אני במילא אוהבת לעשות ספורט. אבל זה לא עניינו של הגבר גם אם אשקול עוד 30 קילו. לא מתאים לך? אל תהיה איתי. אם אתה איתי, אל תציק לי. וכמובן, כשאת חופרת את מגלה שהכל תסביכים מהידות ושיט שהבנאדם סוחב, ואת היית בסך הכל שק חבטות. בגלל זה צריך להיות עם אנשים שיש להם עבר יותר שמח, ולב טוב וטיפטיפה של מודעות עצמית.
מה, לא הייתי עם גברים עם כרס, ולא מלכי היופי? והצקתי להם על זה? מה פתאום? כי זה נראה לי אידיוטי. אני הרי בחרתי בהם! ובמילא כשרציתי אותם הם נראו לי מושכים ושווים. אבל זה המשחק הרווח בין גברים ונשים. בגלל שהאגו הגברי כל כך שביר ופגיע, נשים דואגות לפמפם אותו, וגברים לעומת זאת, לא כולם אבל רבים, לא מחזירים באותה מטבע.
הגבתי לך הרגע בתמונה....בכל מקרה אני אפרט את הקטע שכתבתי שם - הדברים הראשונים שקפצו לי לעין היו השיער השופע והחיוך 'הבריא'...וזה מה שהכי חשוב. שעשית בדיקות וברוך השם הכל בסדר. מה שכתבת נורא מזכיר לי את הפוסט שכתבתי בקיץ 'קישקע של אשה' על תלונות של גברים מבוגרים ממני לגבי משקלן של נשים בגילם. זה החריד אותי. את הגבת לי שם. זוכרת את הפעם הראשונה שהגבתי לך פה? שסיפרתי לך על חברות שלי ועל עצמי, שבחורים שהכרנו נתנו לנו תחושה שאנחנו לא מספיק עבורם...אז הם לא פירטו, ובמקרה שלנו זה לא היה המשקל דווקא - כי אחת החברות שלי היתה גבוהה ומאוד מאוד מאוד רזה - אבל יש גברים - או בחורים, לצורך העניין - שתמיד יתנו לך את התחושה שיש בך 'משהו' לא בסדר. אז אחת לוקחת את זה לכיוון המשקל, והשניה היא רזה אבל לא סלב, והשלישית לא מספיק 'מאגניבה', ולרביעית את פירסינג בכוס ולחמישית אין עיניים ירוקות....בקיצור - זה הם זו לא את. ואני יודעת שכבר סיפרתי לך את זה לא אחת, אבל רק בדיעבד ראינו את מי היו 'בסדר' עבורם והם לא מגיעות לקרסוליים....זה בדיוק כמו שאותו גבר שרצה אותך במשקל 52, פתאום תגלי שהוא התחתן עם אשה ששוקלת 95 ואז תגידי 'מה, והוא עשה ממני שמנה עבורו?' מבינה בייב....זה רק עניין של להשפיל את האשה. והמשקל הוא רק עוד דרך טובה, לא טובה - מעולה לעשות את זה. להוריד את הבטחון - ובייחוד למי שנראית להם 'חושבת את עצמה' ( אפילו אם זה לא נכון, היא סתם לא ביישנית חסרת עמוד שדרה ). את לא יודעת איזה פה יש לי - לדוגמא איך החזרתי למישהו פעם שהחליט ש'המייק-אפ והסיגריות שלי עושות לי חצ'קונים והיתה לו חברה בארה"ב בת 40 עם עור יותר טוב משלי ( הייתי בת 25 ). אוי אוי...אמרתי לו בדיוק על השיניים שלו ועל השמנמנות שלו...הבנאדם התחיל להתגונן ולגמגם. אני מביאה אותם כמעט לדמעות. אין לי רחמים על חארות כאלה.
חהחהחה,
ואני שאלתי את עצמי,
מה יקרה אם מיא'לה שלנו תסכים,
איפה אני אקבור את עצמי מהפדיחה....
אפילו מ-תלת אופן אני נופל....
מזל שההצעה נפלה עוד בשלב הבחינה שלך.
דיאבוליק.
דיאבוליק החמוד,
יפה שאתה עושה בשמי תוכניות :)
מה לי ולרולרבליידס?
מיא'לה....
לסביסטית ואנוכי מצטרפים,
לדהירה ברחובות העיר מחר על הרולרבליידס....
תבואי עם מגינים....
כי אני עלול ליפול עלייך בטעות.
קבענו..בתחילת אבן גבירול?
מחר ב 21:00
דיאבוליק.
שלא תעיזי להוריד אפילו גרם אחד! את החלום הרטוב של כל גבר :)
ובכל זאת שאלה קטנה לי אליך: באותם הימים שחשבת שעלית ביותר מ-10 קילו, לא חשבת שזה מורגש בבגדים?
בטח היית צריכה לקנות כבר מלתחה חדשה.
לולה
חחחח. הבעיה היא לא באח הגדול, אלא במכורים. אבל מה, מחר יהיה שקט ברחובות. אפשר לצאת להחליק ברולרבליידז בכבישים.
לגמרי לא רלוונטיים. בגלל זה גם אין לי אפשרות לכתוב על נושאים רלוונטיים כמו האינטריגות של האח הגדול.
פנינוש את צוחקת, נכון?
האח הגדול הזה זה רעה גדולה.
כל פעם ששואלים אותי מי יעוף הפעם? אני עונה - הלוואי שכולם!!
אבל את כתבת על עצמך שבאפריל תהיי זקנה :)
נכון. (כמעט) הכל בראש.
ולגבי לצאת החוצה בקור - אני לא אספר לך על מישהי שגם לה לא היה חשק לצאת מהבית בתירוץ שקר :)
לפני כשבועיים ישבתי עם חברות בקום איל פו בנמל ת"א. הן התעקשו לשבת בחוץ, אחרי שעה 19:00 בערב... אני קפאתי מקור. התכסיתי בשמיכה. ולא משנה כמה היה קר - הן רצו לשמוע את רחש הגלים. אז בסוף נהניתי למרות הקור...(למרות שאילו חברה הייתה אומרת לי שקר לה הייתי נכנסת למסעדה. אבל הייתה אורחת מחו"ל אז הסכמתי)
בגלל זה אין לנו עם מי לדבר,כי סביבנו כולם רואים את האח הגדול ואנחנו מדברות על נושאים לא רלוונטים.
תכירי לי את אלין?
אני מת על התנועות שלה.....
שמאל ימין שמאל.....
איך שהיא זזה,
אפילו הרס"ר שלי
היה מבסוט ממנה,
במסדר בוקר....
תגידי מיא,
את האחות הקטנה?
דיאבוליק.
מיא....
מה עשית אתמול בערב שיש לך כזה מרץ?
שוב נזרקת בכותונת של בראץ,
מול אלירז מהאח הגדול...
או סער...?
דיאבוליק.
מגיל 54 זה מתחיל להיות זקנה :))
נו, וגם זקנה - 45 באפריל.
וואלה אתה צודק,
מיא בהחלט סקסית,
מיא מבחינתי,
את יכולה לאכול בורקס אחד ליום,
אבל קטן,
לא כזה גדול שמוכרים אצל אבולעפיה....
ואם תרצי לחלוק איתי,
אז אין לי בעייה,
לדפוק חצי בורקס קטן.
חצי ייסור מצפון.
דיאבוליק.
סקסית ברמות
זה בדיוק מה שאני טוענת, שהמחיר שמשלמים על האהבה לאוכל ועל העונג הזה הוא בלתי נסבל. ההשמנה, על הסטיגמה החברתית שלה, שלא לדבר על הכבדות והתחושוות הגופניות הלא טובות, ובמקרים קיצוניים - הנזק לבריאות - היא פשוט מחיר מטורף, ולכן כדאי מלכתחילה לראות באוכל אויב ולהתייחס אליו בהתאם ולא איזה דבר ניטרלי ובלתי מזיק.
יש שמגדירים את זה אישיות התמכרותית, ואני בדיוק ככה. אני צריכה איסור מוחלט. בגלל זה יש מאכלים -המון - שהוצאתי בכלל מהרפרטואר. לא קצת ולא נעליים. ומלא נשים מיתממות ובעצם גם גברים, ולא קולטים שהם כאלה, ומנסים "לאכול מהכל, אבל קצת", במידה, ואין להם אפשרות נפשית למידה הזאת.
אז במקרה שלך אין ברירה אלא לצאת איתי לצעידות.
כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם"
ז'אן ז'אק רוסו
זה העתקתי ממך מיא.
אני מרוב אהבתי הגדולה והבילתי פוסקת לאוכל,
מעדיף להתרחק ממנו.
כי אחרת אחרי האכילה אני ממש שונא את האוכל...
ולא בא לי לשנוא,
אני מעדיף לאהוב.
ככה זה בחיים,
אוהבים ומתרחקים,
סיפור אהבה והתרחקות...
דיאבוליק.
מה יש לכבוד המדופלמת לייעץ לי עכשיו?
ברגשי הוקרה ובתודה מראש
אז זהו, שאצלי הפוך הכל, כמובן
לפני כעשור הייתי על סף מוות, רשמית, הגעתי לקריסה ול- 34 ק"ג אחרי דיאטה של 10,000 קלוריות ביום (אמיתי!) שרק גרמה לי לאבד משקל בקצב מוטרף (קודם אפילו לא גירדתי את ה- 47) הרופאים בחוסר אונים מוחלט שקלו דקרו דחפו שאבו מצצו ובעטו אותי ממחלקה למחלקה ובסוף ויתרו עלי, אמרו לי.. לא חשוב כעת, ואז החלטתי להיפרד מהם ולא מהחיים, התחלתי במסע מתיש ברחבי העולם האלטרנטיבי בחיפושים. והפכתי את הדיאטה ואת החיים ומאז אין פחמימות ריקות ואין חיטה ואין שומנים מהחי (אם כי יש לא מעט מהחי, עדין, לצערי, אבל בלי השומן) ואין סולניים ואין חלב בקר (לסולניים ולחלב קצת חזרתי בשנה האחרונה) ואז, רק אז התחלתי לעלות במשקל, פתאום הגוף שלי התחיל להפיק משהו מהאוכל שקודם כלל לא נספג. ועליתי והתיצבתי על 50 ק"ג, אפשר היה לשקול איתי שקי מלט, המשקל היה קבוע ומדויק בלי קשר לכמויות המוטרפות שאכלתי, זה המשקל שהגוף שלי בחר בו וליהודים היתה שמחה וצהלה.
אני מקפידה על התפריט והכל סבבה כבר שנים, בסדר בסדר כמעט הכל, אבל עכשיו סוף העשור החמישי כבר, ההורמונים נו כבר מזייפים כמה שנים, ופתאום גם המטבוליזם החליט לשבות.. ואין פחמימות ריקות וסוכר לבן להוריד, רק את הפחמימות המלאות האהודות ואת הטחינה המלאה והחומוס והסירופ אגבה שמחליף את הסוכר.
אצלי הבעיה לא המה, אלא הכמה שכבר שנים רבות ידוע שמאד מזיק לבריאותי, מאד לא טוב להעמיס כאלו כמויות. עד כה לא הצלחתי לעשות עם זה כלום. האמת שלא ניסיתי ברצינות, אני מסתדרת מעולה עם איסורים מוחלטים, בהגבלות חלקיות אני לא מבינה איך עומדים, איך אפשר להוציא סיר ולא לחסל אותו, לשלוף את התבנית ולא לבלוע אותה במכה ולהמשיך לדבר הבא, אני חזירה גדולה, בכל תחום.. גם עכשיו אתישב במקרר עם העיתון ואז אסחוב את תכולתו למחשב ועוד שנת יופי תומר בזלילה, למרות החלטתי, כמו כל יום, ללכת לישון מוקדם, אז החלטתי.. so
איזה כיף שאפשר לסמוך עליך שהתגובות שלך יהיו תמיד הכי מקוריות.
תודה שאול!
נכון,
יש אחוז מאוד גדול של נשים שהפרעת האכילה שלהן מתחילה מתחת לגיל 5.
כמו בילי בוב ת'ורתורן.
יש נסיון כזה מבתי ספר מארה"ב שברגע שהחליפו את האוכל בקפיטריה (יום לימודים ארוך כן, וארוחה חמה)
על כל פנים פחות ילדים קיבלו כאפות והציונים עלו בכל נסיון כזה.
אז דיאטה יכולה לעזור לבעיות קשב וריכוז זה לא אומר שבעיות קשב וריכוז גורמות לדיאטה !
כאילו להשמנה.
מיא חג שמח - קנית אופניים ?
פורים עבר אבל חגיגת "אני לא שוקלת 90 ק"ג "
עדיין נחגגת .
עשית הכללות מאד גדולות -
- הפרעות האכילה קיימות לעיתים בגלל עודף מזון ומחסור באתגרים ראויים
זה עניין של סדר עדיפות בחוסר הסיפוק והתיסכולים .
עשית קשר צמוד בין צריכה מופרזת של מזון עשיר kהעלאת סרטונין , לגברים וזיונים
ואני לא מבינה את עניין הבוקרס .
בכל אופן אם אפסיק רגע להיתמם -
לפי מיטב הבנתי חסה, זה לא בריא - זה לא נעכל, זה כמו חצץ .
כמה חסה אפשר לאכול ?
מעט פטה אווז וקצת ברנדי צרפתי במקום
יפתורו את כל הבעיות,
למרות שלרגע זה נראה, שהחסה השיגה את המטרה הרצויה . . .
פוסט יפה, צילום יפה שלך ,תמונה יפה - צבעים יפים .
אביב שמח .
נ.ב - מעולם לא סבלתי מעודף משקל .
מנסיוני אין דבר כזה ארוחות מסודרות - יש דבר כזה אכילה נכונה ומותאמת .
איבדנו בעולם התעשייתי את היכולת לחוש מה מתאים באיטנואיציה -
(באופן די רחב ) .יש מומחים מעטים שבאמת יודעים מה נכון ,
תופתעי לשמוע, אבל יש גם גברים שיש להם איזה תסכול עם המשקל של עצמם.
אני למשל אחד מהם.
אני יכול לאמר לך שהרגלי האכילה שלי הם קבועים כבר בערך מגיל 20. יחד עם זאת, יש לי כרס קטנטנה ( אני לא מתאמן ).
כתבי, כתבי. מעניין לקרוא.
יש לי קוראים ותיקים שמודעים להיסטוריה שלי, אבל בגלל שאת חדשה, אתן לך תקציר. לא תמיד הייתי ככה, חסרת ביטחון.היתה לי תקופה קשה בעקבות משבר נפשי, ובה הייתי עלה נידף ברוח. בין השאר קרה אז הסיפור עם מתנת אחיתופל הזאת של המשקל. היום אני בסדר. אמנם משתדלת כרגיל לא לאכול, אבל חזרתי לאהוב את עצמי (ולתעב אחרים).
אני פעם ראשונה פה, וכשהסתכלתי בתמונות שלך, התרשמתי שאת אישה סקסית. אפילו מאווווד סקסית. לא שאלתי את עצמי כמה את שוקלת, כי התכונה הקורנת הזאת "סקסיות" מנטרלת לגמרי התעסקות מיותרת בפרטים כמו משקל, צבע שער, תווי פנים וכן הלאה.
ממש התפלאתי לשמוע שאת עסוקה כל כך בגזרה שלך.... או שגברים (?) יכולים לאיים על תפיסת העצמי שלך.
אשר אל עצמי - אני לא נשקלת כבר מגיל העשרה. החלטתי שאני אעקוב אחר הגוף שלי בעיניים ובתחושה הפנימית. אין יום שאני לא בודקת את הגוף שלי בפרופיל בבוקר או בערב (או גם וגם) ולמרבה ההפתעה זה מספיק לי. לא תמיד אני מבסוטה, ולפעמים אני אומרת "השמנתי" אבל אני משתדלת לאזן את זה בספורט, אף פעם לא בדיאטות.
אגב - בשבילי, ריקודי בטן מאוד תרמו לתפיסת גוף בריאה. ואני ממליצה בכל פה.
ואי, עשית לי חשק לכתוב פוסט על תפיסת גוף....
:)
לתקוע בחצוצרות? לצלצל בפעמונים? לרעום בתופים?
את יודעת שיש לי דמעות עכשיו?
אני לא מאמינה שאת כאן.
עבר כל כך הרבה...
זה לא יאומן שאפשר להתבגר בגילנו, נכון? וללמוד כל כך הרבה על החיים...
התגעגעתי אלייך המון. אל תלכי
גם לי ההריונות דפקו את הצורה, אפילו שמאוד אהבתי להיות בהריון.
לפעמים בא לי לחנוק את הילדים כפויי הטובה האלה. בייחוד כשהם שוכחים להוריד את הזבל ומשאירים אותי עם שני טון חרא מסריח של חתולים.
הבנתי...
אז זה אומר,
שלמצוא איתך את הזיון הכי טוב בעולם
את ואני צריכים להיות במאניה...?
בואי'נה נשמע לי שווה...
בשביל הזיון הכי טוב להיות במאניה...
אז אין צורך לקחת ויאגרה נכון?
איתך זה בטוח מגיע לשמיים...
כנראה.
דיאבוליק.
בהצלחה... אשמח לראות!
פרט לחיבור הפנימי העמוק?
אני חושבת שהיינו שני מאנים-דפרסיבים במאניה. ואין על זה. זה הדבר הכי מטורף שיש, תרתי משמע. כן, לפעמים למטורפים יש יתרונות על פני האנשים הסו-קולד נורמליים.
ומה עושה את זה זיון כל כך טוב?
שאת מרגישה שאת הולכת לפגוש את מלאכיו של האלוהים?
אני רוצה פעם אחת ולתמיד ללמוד,
מה זה זיון טוב.
אגב, זה לא שאת עשית את שלך בעולם,
זה שזיין אותך עשה את שלו כנראה בעולם.
דיאבוליק.
אחרי שנה או יותר ,שלא באתי פה...התגובה של מיטל "הדליקה " אותי...להגיב.
אצלי - דווקא ההריון שיבש את הכל.
הריון אחד לפני 12 שנים גרם לי לאכול בלי סוף..עד כדי שאיבדתי את יכולת הזיהוי מתי הייתי רעבה על באמת ומתי סתם בלסתי.
לפני זה אכלתי חבילות של שוקולדים ,גלידות וכו..ולא קרה שעליתי גרם.
היום בשביל לשמור על מידת גוף נורמלית(בעיני ועבורי זה משקל של 55) - אני צריכה להרגיש כמעט תמיד רעבה...
לא מתעסקת בהשפעת הגברים על זה או לא..על השיפוט שלהם אותנו כנשים רזות או לא.
יודעת שאני עצמי רוצה להראות טוב עבורי.כמו שרוב חיי התרגלתי.ולכן כשעליתי ועליתי בהריון - חיכיתי כבר מתי אחזור להיות כמו קודם.
התאכזבתי קשות לגלות שאין שום הפתעות בדרך.
לא הרבה ספורט ולא כלום.
רק לסגור את הפה ולהרגיש מדי פעם גם רעבה.
עד למחרת.
(מיא - תמונת החסה מדליקה ביותר.סחתיין על האומץ.בפירוש!)
אני הולכת להופיע שוב בקרוב. היום התקשרו אליי, רוצים לראיין אותי על כתבת החסה. על הכתבה הזאת!
בזיון הכי טוב שהיה לי, הנשמה פרחה לי מהגוף והרגשתי לשנייה כמו החבר'ה האלה שמתו מוות קליני וחזרו לספר על המנהרה עם האור הלבן. הפכתי למים, לאוויר, לאנרגיה טהורה. אבל זו לא חוכמה. זאת היתה אהבה. אני ממש לא רוצה לחזור לשם. זה היה ממש טיפטיפה לפני אשפוז. אחרי דבר כזה אתה לא רוצה יותר לחיות. הרגשתי שאני את שלי בעולם עשיתי. לא הבנתי למה אני צריכה להמשיך לחיות. אולי אכתוב על זה פעם.
הופעת פעם מזמן בטלוויזיה?
תוכנית אירוח או משהו כזה?
העיקר שאת נמצאת איפה שאת נמצאת היום.
המהפכים שלך בחיים והחוויות שעברת, טובות ורעות,
עושות אותך מי שאת... ומשם גם יש לך כול כך הרבה לתת
כעיתונאית:-)
מאמי....
בזיון טוב......
אפשר להגיע ולגעת בכל מקום....
השאלה אם את נותנת להיכנס לשם,
כדי לגעת.
אגב, מה זה זיון טוב?
מעניין...מה דעתך בעניין.
עוד משהו....גם באוכל מאוד מאוד מאוד גרוע,
מגיעים לאסלה...
תמיד.
דיאבוליק.
וגם כשמישהו אוהב אותך כמו שאת... באמת קשה, קשה, רחמנות
הייתי צריכה לשכב עם בערך 20 גברים אחר כך (בשבוע) כדי להחזיר לעצמי את הביטחון הגופני שלי ולראות את עצמי בעיניהם. כי בתקופה ההיא לגמרי איבדתי את קנה המידה שלי בעצמי (כבר חזר אלי, תודה לאל). זה היה קשה וכואב ומעליב ברמה שאני אפילו לא יכולה לתאר.
אהבתי את ה: שקיעה וכולי...
מניסיוני, גברים שאוכלים את האוכל האנין שאת מתארת מגדלים כרס מרשימה כבר בגיל 30. נכון שאצל גברים השרירים (בפוטנציה) רבים יותר ושריפת הקלוריות יעילה יותר, אבל גם בגוף שלהם יש גבול כמה אפשר להתעלל, ולא חסרות דוגמאות מהלכות ולא מצודדות.
זו הגרסה של פיבי, שראיינתי, שבורקס עדיף על גבר.
הגרסה שלי היא שחתול (ג'ינג'י שמן) עדיף על שניהם.
תראה, בזיון טוב, אבל ממש טוב, אפשר להגיע לשמיים.
באוכל טוב, ממש טוב, אפשר מקסימום להגיע לאסלה.
אני בוחרת בסקס.
אני הבטחתי לעצמי שאני אחזור לשקול כפי ששקלתי בחתונה- מאז אני רק עולה במשקל.......
כן, גם לי יש סיבוך רציני עם המשקל
ולא שלנו לא מקולקל
אני צריכה לחזור לעשות כושר
אני צריכה להפרד מהשוקולדים והבצקים
אני צריכה לשמור על ארוחות מאוזנות ובזמנים נכונים
אבל שכל היום יושבים בבית ואין לו"ז קבוע פתאום הרבה יותר קשה לשומר מאשר כאשר יש לו"ז קבוע......
אחרי שהתגברתי על ההלם הראשוני (חברותיי לא התגברו עד היום)...
לא פלא... מילא הייתה מתנה של נישואים או משהו, אבל ראשונה???
אני מאמין שאוכל, בדומה לשאר פעולות שלנו בחיים, הוא מדד לאיך
אנחנו מרגישים עם עצמנו מבפנים (מאוד עמוק בפנים) אם קיימת שלווה
ואהבה עצמית, לא נצטרך דיאטה כדי להיטיב עם עצמנו באכילה... ולהיפך!
כתוב יפה... ואגב, זה לא רק אצל הנשים, גם הגברים סובלים מזה - כולם!
סובלים מזה:-)
או יותר נכון.....
כשהביצים מלאות השכל ריק......
איפה הבורקסים איפה....?
דיאבוליק.
אם את רוצה לספק גבר תתני לו זיון וארוחה טובה.
תמיד אמרו לי שיש לי נטייה לפילוסופיה.
אצל אשה העסק יותר מתוחכם. היא צריכה גם תשומי:
ליטופים, נשיקות, רומנטיקה, שידברו אליה יפה. שקיעה וכולי.
טוב נשים יותר מתוחכמות מגברים.
לגבי דיאטות. כל אשה היא בדיאטה. בין אם היא צריכה ובין אם לא.
כל אשה תמיד מביטה על המשקל בעין יחסית.
המחט של המשקל תמיד נראית כאילו היא מכוונת טיפה ימינה ולא שמאלה.
גברים לא עושים דיאטות: אוכלים סטייק, המבורגר ושוקולד ובייחוד שקדי מרק עם מעט מרק וצ'יפס בכמויות.
טוב תראי זה קשור לאמרה המפורסמת שאני שומעת אותה מגיל אפס:
כאשר לגבר עומד השכל לא עובד.
למה בורקס יותר טוב מגבר.
בחיפה, הבורקס הכי טוב נקרא "בורקס העגלה".
כנראה שלאחרונה בחרת בגברים באותה האיכות המינית ,כמו שם החנות ההיא...
יכול להיות ?
יעקב
זיונים ואוכל.....
זה הכי הכי שווה....
מעניין מיא מה עדיף....?
זיונים או אוכל...?
דיאבוליק.
חחחחח - איזו תמונה חמודה!
ובכן אני, אחרי שלוש ספות מאוד יקרות שנהרסו, הבנתי סופסוף שהשילוב של תרסיס נגד חתולים (יש דבר כזה, ריח ניטרלי לגמרי, צמחי, אבל הם שונאים אותו) שמקפידים לרסס על הספות, פלוס משטח גירוד מקרטון, ממש פותרים את הבעיה. אמה חולה על משטח הגירוד שלה. היא מגרדת אותו, מתחככת בו, נרדמת עליו... וטופי האהבל מתעלם מהפריט כי יש מצב שהוא לא קלט בשכלו הפעוט למה הוא נועד. עם זאת, הוא כבר לא מתעלל בספות (במקום זאת מכרסם את הצמחים ומקיא בחן).
מעניין כשהיו לי חתולים הם לא רצו להשתמש במשטח הגירוד בכלל
רק אהבו נורא את הספות בבית או נכון יותר את הריפוד של הספות
ובסוף לא יצאתי לגלידות אלא טרפתי גזר לפחות חמישה גזרים
היי אכלתי אותם שלא יבינו אחרת :))
בקשר למחר אני הבנתי שמהצהריים יתבהרו השמיים
אבל כמאמר הסקראלט בטוח שמחר יהייה יום חדש
דש לאמה ולטופי
לא קנית להם עדיין מחשב?
לילה משטוטי
אוי, איזו מצחיקה... דווקא עליי עלו הג'ינס, שלבשתי בחשש אחרי פרשת המשקל המזייף והרודף...
אנשים כמוך, שלא עשו דיאטה בחיים, והגוף שלהם לא שבע התעללויות, לא צריכים לאכול חסה כמזון עיקרי, וגם לא לעשות ממש דיאטה. רק להוציא מהתפריט פחמימות פשוטות (את לא נראית לי כמי שאוכלת שומן מהחי. אם כן - אז גם אותו) כמו ממתקים ולחם לבן ומוצרים מקמח לבן ותפוחי אדמה, וכמובן לעשות קצת ספורט או קצת יותר ספורט. זה הכל. אפשר ורצוי לאכול פחמימות מורכבות שהן אורז בסמטי וחומוס אבו גוש ובטטות ולחם שיפון או מקמח מלא. זהו.
ראית איך הפכתי פתע לדיאטנית מדופלמת?
חזרתי לבשר שהצטרפתי רשמית לקהילית הנשים.. אתמול גיליתי שהג'ינס האהוב עלי, זה שמלווה אותי מגיל 12, לא נסגר, מזה לא נסגר, לא עולה בכלל.. נתקע על התעבות באיזור הירכיים ולא מגיע בכלל להתמודדות עם הצמיגון, שכבר יכול להיקרא צמיג, בינתים של אופניים ולא של משאית, אבל.. פשפשתי בזכרוני והצלחתי להעלות רק את הצורך לעשות עוד פנסים ולהצר.. בקיצור, לא חוויה מוכרת, סיבה להגיע לחדר כושר כי יש שם משקל, עליתי עליו במרץ כאילו זה שיעור מדרגה, ומזה עליתי, 5 קילו עליתי מהפעם האחרונה שמי זוכר מתי היתה, 10% שלמים, בחיים לא חשבתי שאראה כזה מספר, גם כשהייתי גוש שרירים
מרוב תמהון ותהייה אם לצמצם את כמות הקלוריות, כי אם זה עלה ככה ב- 3 חודשים מאז לבשתי את הג'ינס שנותר רפוי עם חולצה בפנים וטיץ עבים, מה יהיה בעוד שנה, שנתים, חמש, עשור.. ואלוהים איך עושים את זה.. מיד פתחתי שולחן ומקרר והעמסתי עוד חצי קילו
אז מה את אומרת? חסה? איך שובעים מזה? רק המחשבה על זה עושה אותי רעבה.. אני מתעופפת לחומוס אבו גוש שבמקרר
זהו, הגיע יום הדין. גם נגמר החודש וגם אני צריכה להגיש ספר.
היי תמר, איזה כיף לראות אותך. כן, אני יודעת שאלה מאזניים, אבל מאזניים, גם על פי ההגיון, הם האלה שמאזנים בהם שני משקלות מכל צד, וממש לא בזה מדובר, אז קשה לי עם המילה הזאת.
אין, אבל אין יותר שנואות עליי מנשים שאומרות: אצלי הכל טבעי. הייתי מעדיפה בעולם פחות כיעור טבעי ויותר יופי. ואני למשל לא מתאפרת פרט לפס בעין שגם אותו אני מחפפת (כמה קשה לשרטט פס בעין? זה רק הטירוף שלי, להיות מוכנה ליציאה בחמש דקות, כולל מקלחת) , אבל שאר הדברים עושה הכל - לייזר ופדיקור/מניקור וקוסמטיקאית ומספרה פעם ב- ומריטת גבות כל שנייה והלבנת שיניים וקרמים (אבל רק זולים) וגם דיאטות, כלומר משתדלת לא לאכול תמידית.
אספרגוס זה יקר (ל'את' אין תקציב לזה)!
ושוב תודה. זה כל כך קשה לעבוד על תמונות - הרעיון, הפקה, השיער, האיפור... עכשיו אני עובדת על תמונה חדשה, וזה לא פשוט. כל שבועיים אני צריכה לשדר משהו אחר, ושיהיה מעניין... זה מפרך אפילו.
לא, אני מרגישה דווקא נהדר. הייתי כבר בדיזנגוף כשנפתחו ארובות השמיים, ודווקא היתה לי מטרייה וגם יכולתי לתפוס מחסה, אבל פשוט מיהרתי הביתה עם הקניות ולא היה בזין לי לחכות אפילו שנייה וידעתי שהמטרייה תעכב אותי. אז פשוט הלכתי במבול והגעתי הביתה עם חצי טון מים עליי. הבגדים היו פשוט כבדים בטירוף. לבשתי רק חצאית וחולצה דקה, ואיכשהו זה היה כיף מוזר.
בבית הכנתי לי סלט חסה ועגבניה וטונה והיה טעים.
הילדים נדהמו לראות אותי במצב צבירה נוזלי.
אבל החתולים היו די אדישים, מה גם שקניתי בדרך לאמה משטח גירוד חדש אז היא חנכה אותו ולא התמקדה בי.
מחר תזרח השמש (מישהו שמע תחזית?)
מעניין שגם אני היום השתמשתי בתגובתי לפנינוש בדימוי לכלבלב :)
מה עובדת קשה?
אני שונאת לעבוד קשה...
המשפט שלך ממש מעורר אמפתיה.
אמא שלי מתפוצצת כשמכנים את המכשיר הזה "משקל"
מפני שאלו מאזניים. הם מודדים את המשקל.
בכל מקרה אני באופן עקרוני לא מכניסה את זה הביתה. לא מוכנה להיות עבד למספרים
ובטח לא להכניס את המתבגרת שלי לפסיכוזות האלה.
אודה על האמת - אני נשקלת. במרפאה, אצל חברות וכו' אבל ל באופן עקבי
ובטח שלא באופן אובססיבי.
מצד אחר, גם די מתעבת אמירות של כאלו עם עור נפלא (הגנים אחראים לפלא הזה) שמצהירות שכל הקוסמטיקה זה קשקוש והן רק מורחות לחות פשוטה וזהו, תאמיני לי לא צריך יותר מזה.
נראה אותה מתמודדת עם עור כמו שלי... הא!
לכן גם לא משחררת הצהרות בנושא דיאטה והפרעות אכילה,
משתדלת לא לזלול ומטיפה לצרוך ירקות כי זה בריא.
התמונה נפלאה!
טוב שלא ניסית להצטלם עם אספרגוס!
כשמגיע מגיע ואני שמחה לפרגן לנשים.
האמת היא שאני לא מבינה את התגובות "תמונה מדהימה" מדוע לא לפרגן לישירות למי שמצולם? הרי הוא/היא עושים את התמונה.
שזה אומר הרגשה מחורבנת או לא?!!
כי אני אחרי שלושה ימים רצופים של סגריר, רוחות וקור
מבלי יכולת לצאת לשיטוטים בים שלי
נכנסתי למלנכוליה ו....בא לי אטרף של גלידות כמו שכתוב בפוסט שלך
מהיכן לעזאזל אביא עכשיו גלידה
זה יכריח אותי לצאת למכולת הקרובה צריך מעיל וכובע וכפפות
ואין לי חשק אבל רוצה נורא גגלידה
כי אני בדיכי של חורףףףףף
שטוטי_בדיכאון חורף !
לא... בכל פוסט את כותבת לי את זה
תודה!!!!
סלחי לי אך אני עייפה מיום מטורף.
למה התכוונת ב"שוב"? כבר הגבתי לך כך על תמונה קודמת? או שאת רוצה לשמוע זאת שוב?
:)
את
מ ד ה י מ ה !
התחפשתי לאשה שעובדת מאוד קשה ואז יוצאת לסידורים ונרטבת במבול כמו כלב עזוב.
ברור. צריך תזונה נכונה לך, מים ברמה סבירה לך והליכה ברמה סבירה לך. אבל את הרי יודעת כבר :))
הוצאת לי את המילים מהפה.
(העיצה כל כך טובה שרציתי לשאול מי רוצה לעשות איתי ילד...)
מיטל, איזה כיף לראות אותך!
ואני מבינה שמותר כבר להגיד מזל טוב.
אכן עצה מאוד פרקטית הבאת לנו כאן, ואקח אותה לתשומת לבי (לאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!)
מיא יקירתי ,
גם לי ממש לא זר העניין של חוסר יכולת להבחין בין מתי אכלתי מתוך רעב , לעומת חשק או גחמה או פיצוי .
את יודעת מה תיקן לי את זה , ההריון .
למרבה הפלא , הוא החזיר לי את התחושות הברורות לגבי מתי אני רעבה ,
ומתי פשוט מאוד מתחשק לי משהו .
ממליצה לכולם להיכנס להריון בכדי לחזור ולהכיר את גופכן :-)
בוקר טוב אליהו או שבמקרה זה בגלל שהיום פורים
אז בוקר טוב מרדכי היהודי או ושתי או אסתר המלכה !
מה שכתבת כאן וואלרייה דיר:) על אחוזי השומן במוצרי חלב וספיגת הסידן בגוף
כתבתי כבר בתחילת הפוסט
אזזזזזזזז
אגב למה התחפשת?
מיא, אין תמונות, אין חגיגות אולי יש בקניונים לא מתכוונת ללכת
אזזז אין צילומי פורים
חג שמייח
אני לא אשה שמבשלת :)
אני אשה שאופה ....
ואני לא בקטע של ברוקולי ....
זו בדיוק הנוסחה הנכונה לגבר בריא. אצל אשה זה אחרת. חילוף החומרים שלנו יעיל פחות כי מסת השריר קטנה יותר, והוא גם יורד עם הגיל. ומניסיון, ספורט לא מספיק, גם לא הרבה.
נו, וכמו שאבי נהג לומר: זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך.
אני דווקא נוטה לסבור שכל העולם אוהב אותי ורוצה בטובתי - אוי אוי כמה שהתבדיתי.
הפיתרון הוא לאכול מה שרוצים כמה שרוצים ולהקפיד לעשות ספורט..
השאלה מה לעשות עם העצלנות..
מי שחושד בכל העולם הוא בעיקר פרנואיד, לעניות דעתי. ובכל זאת התשובה לשאלתך מובנת מאליה, לא ככה?
גם אני עשיתי דיאטות גרבר מאוד מוצלחות - לפי מרשם של גפי אמיר. זה אחלה! באמת אולי אחזור לזה...
מאוחר מדי
ניסיתי בבית וגם מחוץ לבית.
לא רק שאיכסה כל הירקות הקפואים האלה, אלא שאין בהם כלום..ממש כלום.
ואני בחיים לא אכניס לגוף שלי שום מוצר שהוא דייאט. אין מצב כזה.
וגם לא סוכרזית בשום שם יפה אחר.
אם מעדן או יוגורט אז רק עם שלושה עד ששה אחוזי שומן שאז יש בזה את השומן הנדרש כדי לספוג את הסידן.
וזה כמובן הרבה הרבה יותר טעים.
וגבינות..אז גבינות תשע אחוז במינימום חמישה אחוזי שומן.{אני גם אוהבת את כל הגבינות המסריחות באלף אחוזי שומן, אבל אוכלת מידי פעם , אבל אם אני אוכלת, אז אני נהנת}
חוץ מזה..שכל החרא הזה גם לא משביע וגם לא ממש דיאטתי בסופו של דבר.
הרגת אותי עם המרק הדלוח הזה שאכלת. איכססססס.
אכלתי מגש סושי שנשאר מאתמול. כבר אכלתי סושי טוב יותר. אבל זה תמיד עושה לי את זה.
יותר מידי התעסקות עם אוכל...יותר מידי. הפוסט הזה.
**
בתקופה הרעה שלי אכלתי גרבר אחד לשלושה ימים..הרבה קפה שחור, אבל זה בעיקר הביא אותי לבית חולים בתת תזונה קשה.
ולא נראה לי שאחזור לתקופה ההיא, גם אם אני מרגישה פרה.
איכסססססססס ירקות קפואים. איכסססססססססס.
וזה גם לא נשמע בריא הסוכר דיאט הזה.
עדיף להכנס לאגם עם תנינים.
דיאט זה לא מעדן ! את מתעללת בעצמך.
תכיני יוגורט בייתי מחלב עיזים עם קוואקר וחמוציות יבשות ופירות טריים וסילאן והכי חשוב תוסיפי חלבה.
זה קל להכנה, במיוחד היוגרט ואחר כך אפשר להכין ממנו לבנה.
למה נורא? אכלתי כבר חצי סיר. זה הולך נהדר עם קווינזלנד באוסטרליה, שאני משכתבת. יש שם המון אגמים עכורים עם תנינים...
אני חושבת שאחר כך אפילו אפרגן לעצמי מעדן דיאט!
גם אני סאקרית של מבטים מצד גברים ברחוב - לאו דווקא כאלה שמצוידים באשה וילדים... את יודעת שעקבים מורידים 5 קילו במראה הכללי?
אפשר ללמוד מזה שמיא פסיכית.
אבל אני דווקא כן חושדת בכל העולם - כשקרנים, רמאים, קמצנים וחארות באופן כללי.
זה לא היה ככה תמיד. זה פרי מחקר חברתי מדוקדק של השנים האחרונות.
אל תנסה את זה בבית.
ואת יודעת - תמיד יש לי די הרבה במבה בבית למקרה חירום, ויש אצלנו חוק - שאסור לילדים לגמור את השקית האחרונה! את כל השאר מותר להם לחסל.
תודה שרון - שיהיה שבוע פורה וכיפי!
כפרה עליו, הכין עוד אוזני המן שישנתי. (חזרנו ב6 בערך הוא ישר הלך לישון אני נישארתי ערה עד הצהריים ואז קמתי מיקודם).
לא הבנתי מאיפה הופיעו עוד אוזני המן. בסוף לא אכלתי צהריים. הייתי עייפה.
בא לי סושי, אבל אין את כל הרכיבים. איזה בעסה זה לגור במקום שאין איפה לקנות דברים בשבת.
מתכננת 6 תותים, את באמת סופרת כמה תותים את אוכלת ??? אני במקרה ספרתי כמה אוזני המן כי היו אחרונים ועברתי פעמיים ליד העוגיות.
המרק נשמע נורא.
אם אנחנו כבר בשוונג של בורות - אמיל אז'אר לא קיים.
אבל לבן אדם שהמציא אותו יש כאן יוזר בקפה :-))
נישבעת לך, ביקר אצלי.
אני יכולה להגיד לך שכשאני עוברת ברחוב אני מודדת את כמות המבטים והם משתנים עפ"י השינויים שלי במשקל.
בתקופה של הפרידות הגדולות השמנתי נורא, ונוסף למצב הרוח הכשלוני גם מדדתי את עצמי עפ"י המבטים של הגברים ברחוב וכל התשדורת שלי השתנתה איתם והפכה למרוחקת, ביישנית. אישה שלא בוטחת בעצמה. וכשהורדתי באופן דרסטי לא משנה מה קרה בדרך, חזרתי הביתה מרוצה כי איזה חרא קטן שהאישה שלו לידו ושני ילדים נצמדים אליו, דפק לי מבט שהבנתי היטב. זה נורא, זה לגמרי השתלט עלינו, אנחנו לגמרי רובוטים מתוכנתים של חברה שהכתיבה יופי וסטייל ועושה על זה הון. כל חברות הקוסמטיקה, ההרזיה, המגזינים, כולם סיימו את משימתם בהצלחה.
מי שחושד בכל העולם כשקרנים בדרך כלל מתגלה כשקרן לא קטן.
האם אפשר ללמוד מזה שמיא לא מזייפת ?
היי אלינורגרבלי המהממת,
אכן שאלה מקצועית.
נראה לי שבשבילי לראות את מיא עם חסות זה כמו בשבילך לראות כאן פועל זר ניגרי מסוקס :)
את נורא מצחיקה. מתה עלייך.
פוסט מאוד מעניין בלעתי...כל מילה בתאבון....
על במבה אני פשוט אוהבת את הדבר הזה.
על בורקס - בחיים לא.
אוכל בריא תענוג לנפש ולגוף.
ש.ש.
תביאי תמונות!
(אוזני המן? לא יודעת מה זה)
נסיעה טובה!
האוכל בתאילנד די בריא, אני חושבת, אבל למי חשוב האוכל? העיקר הים והכיף.
תבלי!
(קוקוס הוא הפרי/ירק היחיד שיש בו כולסטרול. רק שתדעי
)
זהו שהפסיק הגשם לפתע פתאם אז אפשר לצאת ולחגוג ת'פורים שמייח ומבדייח
אה אני קוראת שהבורקס מככבים כאן דווקא לא אוהבת בורקס כלל וכלל
אבל מציעה לכולם לאכול אוזני המן מה יש? לא תשמינו מזה ואם כן אז מה?
וחוץ מזה אני רואה שמלאן פרופילים התחפשו
יאללה קצת פטישים בראש
שטוטי
עדינה !
הפנתי אלייך המון גברים בקפה, שמחפשים בדיוק אישה כמוך !
בהצלחה ! (ותספרי לי איך היה... )
חשבתי שאני הבחורה היחידה בעולם שאין לה משקל בבית.
תשמעי... אני הולכת לחיות ממחר על שייק קוקוס ואננס.
נראה לך בריא?
בטח בריא לנפש.
--- מצטערת שאני עם התיאלנד הזה שוב.... מחר זה קורה ---
בוודאי: שופכים לקט סיני של סנפרוסט למים רותחים, מוסיפים סויה, חומץ הדרים רגיל וכמה שקיות סוכרה-דיאט ומקבלים מרק חמוץ–מתוק תוך דקות. זה אפילו לא נורא מגעיל.
מדהים איך הבורקס מככבים פה בתגובות של כולן. נראה שזה ממש אישיו, בורקס...
באמת מעורר קנאה. אשרייך שענייני קלוריות לא מטרידים אותך ואת יכולה להתפנות להיטרף מדברים אחרים
אני מקווה שלא יהיה בכך משום פגיעה באיכותו וברמתו של הבלוג, אבל אפשר לקבל את המתכון למרק הזה?
אני לא שולטת בחשקים שלי, וזוללת המון, בעיקר פחמימות.
בורקס, אורז, תפוחי אדמה, אלה דברים שקונים אותי ואני לא עושה חשבון לשום קלוריה.
מאז התיכון אני שוקלת בין 59 ל-63 ק"ג. בהריונות מעלה 7-6 ק"ג ושבועיים אחרי הלידה נכנסת בחזרה לג'ינס ששמרתי מתקופת התיכון ...
אל תקנאו, כנראה שזה המתכון לאולקוס ...
בהצלחה בעמידה בפיתויים
לסביסטית יש לי שאלה מקצועית...
כשאת רואה את התמונה הזו של מיא... אז נניח.... עוברים לך בראש דברים כמו שלי היו עוברים לו הייתי רואה כאן פועל זר ניגרי מסוקס ?
בברכה - אלינוריגבי, רבנית ואנתרופולוגית. כותבת רב המכר "אני לא ששה לאונן עם חסה, אבל אם אין קרן אור אז אשפשף עם מרור"
היי דבי, טוב לראות אותך, עבר המון זמן מאז שעבדנו יחד בפוגל-לוין. בשבילי זו היתה אפיזודה זוועתית - לעבוד במשרד פרסום, ועוד עם בעלים מגעילים כל כך (כן, אני באמת ישירה) - וזה באמת החזיק רק שלושה חודשים. את היית קרן האור היחידה שם.
נורא קשה לנשים להרגיש טוב עם עצמן, כשכל החברה משדרת להן שהן לא בסדר. יש מעט מאוד נשים שיכולות להיות המדד הבלעדי של עצמן. אבל לך תמיד היה ביטחון עצמי. זה נדיר.
מבריקה ומושחזת...
אני אוהבת את הישירות הנקיון השקיפות הרגישות והפגיעות...
אני נשקלתי בפעם האחרונה כשהייתי בהריון עם הלל
והמדד שלי הוא אם טוב לי עם עצמי או לא...
אם הגינס נסגר או לא
כיף לקרוא אותך
מזכיר נשכחות... בעצם לא שכחתי... פשוט עבר מלא זמן
טוב טוב... סליחה על הבורות. אפרופו בורות - הבכור שלי קורא עכשיו, ממש ברגעים אלה, את 'כל החיים לפניו' של אמיל אז'אר, כי זה לבגרות. נכון אושר?
הרסת אותי...
אני אכלתי קערת מרק ברוקולי ונבטים. היה אחלה.
לארוחת צהריים - מתישהו בארבע, כי התעוררתי ב-11 - אני מתכננת שישה תותים (אם דינו בני לא יבלע את הסלסלה, ואם כן אז לא נורא)
אני לא לובשת מכנסיים - רק שמלות ומכנסי טרנינג קצרים לספורט. אני יכולה להעלות עשרה קילו ועדיין כמעט כל הארון שלי יעלה עליי. זו באמת בעיה שמפריעה לי להתייסר מעלייה של קילו-שניים.
קראתי את הפוסט שלך ו-"כל החיים עברו לפני כמו בסרט"...
משפט באנאלי שלפני ההתפגרות.
והמון תובנות. ראשית כמו שנאמר לפני "דיאטה זה דבר משמין"! קודם כל הראש, הראש מתחיל לאכול עוד לפני ההליכה למקרר.הראש נעשה רעב ברגע שהוא קולט את המילה דיאטה. זה לא בריא, זה מסוכן!
כל החכמים למיניהם קלטו את זה והחליפו את המילה הלטינית דיאטה במשהו הגובל ברוחניקיות טרנדית - תזונה נכונה- נשמע טוב ובליווי מאמן אישי גם- לקבל את עצמנו - וכל הג'אז הזה.
בעיקרון זה נכון אבל מי מקבלת את עצמה? מתי מעט.
ובכן, אני מוקפת מחמת עיסוקי לפעמים בהמון בנות שלוקות בהפרעות אכילה ולפעמים כשאני בוטה נניח כלפי אנורקסית שיש לה עוד תקנה אני שואלת בבוטות "תגידי, את חושבת שבאושוויץ היית צמה" ? מוגזם מצדי- לא ?
תמיד התפללתי להיות אנורקסית ליום אחד. שלא תהיה לי תאווה והנאה מאוכל. מטיבי אני לא מגזימה והגוף שלי יודע מה הוא אוהב, אך בשנתיים האחרונות התמכרתי למתוק, שונאת עוגות, רק סוכריות ממין אחד. וזה נורא מדכא ומוריד אנרגיות למחרת. וכל יום אני נשבעת כמו כל מכורה מצויה שהפעם לא אגע בזה.מצחיק מאד!
ויש על זה מחקרים ומה לא, וכמובן החסר הידוע במשהו אחר, הריק הזה וכל השאר.וזה לא מנחם כמו שהראש משקר...
זקנה ורזון יתר-זה נורא. רוב הנשים בגילי מנותחות ונפוחות ודומות לאדם הצוחק.אני בין היחידות שלא אומרים לה "את נראית צעירה מגילך"...וזה כן עצוב וכואב. אך אני לא מוכנה לעצב את פני רק משום שהראש שלי דפוק ומונע על ידי חברה שטופת מוח ומגעילה. אז אני מודה, זה מפריע! בעיקר כשמכריזים בקול קם "זו הייתה אחת מיפהפיות תל אביב"...אז מה לעשות? להצטרף למעגל המוכה?
כמה קילוגרמים שנוספו בגילי הקשיש הם מחיר סביר ומוסיף קצת לפנינו המתבלות. זה בדוק.
ומה הקשר מיא בין אהבת האוכל לבין אהבת סקס? ראיתי כמה כחושות ש"עושות טובה" כשהן נוגעות ומחטטות בצלחת. דמיינתי לי משום מה קרירות יתר גם בתחום ההוא.
ו
ותודה לך על הפוסט.
את רצינית ? את לא ראית אלכס חולה אהבה ?
שום תמונות. את צריכה ללכת לראות את הסרט.
איבדת אותי כאן. מיהם פישנזון ולולה? אפשר תמונות?
תרשמי תרשמי מיא, נישנשתי הבוקר :
1 כריך פסטרמה (לא היה טעים) 4 כריכים אבוקדו עם מיונז
נס קפה, שתי עוגיות של עבדי, שלוש או ארבע אוזני המן (הייתי אוכלת עוד, אבל השארתי לסשה 2 מקוה שהוא לא ירצה אותן)
ובקרוב ארוחת צהריים, אני יעדכן אותך אחרי שאני אקום מהשנת צהריים.
הרסת אותי, מיא! איך אישה חכמה ורציונלית כמוך מקבלת את פסיקת המשקל כתורה מסיני ולא חושדת לרגע שהוא מזייף?!
המון דברים חכמים נאמרו כאן ורק אציין שאני מסכימה שאין נוסחת דיאטה אחת טובה לכולם לתמיד. ברור שאכילה בריאה ומסודרת היא הפתרון האולטימטיבי אבל אני לפחות מעולם לא הצלחתי לשלב את זה באורח חיי. אחרי שכבר ניסיתי את כל השיטות וכל חיי עליתי וירדתי, למדתי שלעולם לא אוכל לוותר כליל על משהו, כמו שאת ויתרת על אלכוהול ופירות, כי אהיה אומללה ורעבה מדי. אז בהרבה שכנוע עצמי אני נלחמת באכילה הרגשית ומצליחה להקטין כמויות. בעיקר של הפחמימות המנחמות - הבורקסים והלחמים ימ"ש. בשנה האחרונה הגדלתי את כמות הספורט, הקפה והסיגריות (שאותן דווקא גילחתי בחודש וחצי האחרונים) ולאט לאט יש תוצאות. והתוצאות הן התמריץ הכי טוב להמשיך.
אני מתייסרת מהחשיבות הרבה שאני מייחסת למראה החיצוני ומהכניעה שלי לטרור הרזון והנעורים.
זה היה מיזמן, העדפתי להמשיך למלצר.
בכלל מיא הבן שלו נראה כמו פישנזון שתי טיפות מיים.
אני אומנם לא מאלו ששמות על חיצוניות כערך עליון (גם לא על כסף)אבל גם לי יש גבולות !
נו טוב לא ממש, מאוחר יותר מצאתי את עצמי יוצאת עם חנונים בחינם. אבל הוא היה מקרה קשה ממש.
ואם כבר מדברים על פישנזון, איזה כוסית הייתה הייתה לולה, אה ? אה שכחתי היא לא נחשבת כוסית, צריך להיות רזה.
את צודקת, אולי באמת צריך להנהיג תשלום לדייטים. זה יכול לפתור הרבה עוגמת נפש. זה גם יתן לי יותר מוטיבציה.
נו, בואי...
אם לא משלמים לי שזה אומר פגישות עיסקיות אני לא טורחת להעביר מסרק בשיער ולעבור לחליפה של האיומים וגם אז תלוי כמה משלמים לי, על איפור בכלל אין מה לדבר זה רק במקרים נדירים שאני מופיעה עם הסקסופון ועל זה משלמים מאוד הרבה ועלי להיראות בהתאם.
לא יוצאת לדייטים אין לי עיניין וזמן לכאלה שטויות, וגם לא משלמים !
:)))
נבטים וברוקולי? מעניין איך זה משתלב ביחד. אני אוהבת מרק ברוקולי עם שמנת מתוקה.
לגבי השוקולדים - אני לא מבינה את החבר'ה שלך. אשמח להיות הכתובת לשוקולדים שוייצריים מעולים. בכל עת :)
ו-כן. התמונות סקסיות. ואלו שהגיבו לטור עליה התלהבו מהן. אז יש תקווה :)
אני את הדייט האחרון שלי עשיתי בשבוע שעבר בצעידה בפארק, בסניקרס. מדכאים אותי דייטים בבית קפה, ובטח שלדפוק הופעה, ופשוט שילבתי את הדייט בצעידה היומית.
ואני חושבת - אם מדברים על הניסיון להיראות צעירים, כפי שארז כתב - שדווקא בגדים זרוקים, כמו דגמ"ח מאוד מצעירים. נשים מטופחות, אפילו צעירות בנות 30, נראות פעמים רבות מבוגרות מגילן. לי יש תמיד הדילמה האם להיראות קולית ומגניבה בבגדי הג'יפה, או לדפוק הופעה נשית מתוחכמת-עאלק בז'קט שמוסיף לי 10 שנים. הפיתרון שלי הוא לערבב את כל הסגנונות, ואז יוצא מחופף אך מדליק.
אנשים שחיים את חייהם לפי נקודת המבט של אחרים - בכל תחום, לאו דווקא השומן והצורה, גם בחירת הקריירה, בחירת בני זוג... -- פשוט הורסים את החיים שלהם במו ידיהם. זה מרשם לאומללות.
הזמרת בת' דיטו היא באמת דוגמה לאשה שמחצינה את השומן שלה ואולי הוא אפילו תרם לקריירה שלה. אגב בתמונות האלה, לטעמי, היא ממש נראית סקסית. גם בראשונה, לא רק למגזין LOVE.
היום אני אוכל מרק נבטים וברוקולי שבישלתי אתמול, ואולי סלט קטן עם טחינה. יש לי שוקולדים משוויץ שאלומית השאירה לי ואני לא נוגעת. כל אורח שבא, אני מיד מציעה לו, בתקווה שהם יחוסלו וייעלמו מחיי - אבל דבורית אתמול סירבה למשל, וגם הילדים העדיפו סוכריות גומי-נחשים...
תבלי באירוע.
נכון, יש פער אצלך. את תמיד חושבת שאת יותר שמנה מאשר את באמת.
גם אני, כשאני בדיכאון ממש, עם סיבה מובהקת, משהו שקרה, איזו באסה, לא דכדוך יומיומי קל, מעדיפה להזיז את עצמי וללכת ולקנות בגד או רצוי נעליים, במקום לאכול. זה יקר יותר אבל משתלם.
מצד שני זה באמת הרבה פחות זמין. זו טרחה הרבה יותר גדולה, זו הוצאה נכבדה, ולכן זו אמנם נחמה של נשים, אבל לא כמו האוכל.
נומי, אל תדכאי אותי... אני באמת חושבת שאורח חיים בריא וספורטיבי יכול לשמור עלינו (אמרה לינדה מקרטני הטבעונית לפני שהתפגרה מסרטן).
אני צריכה לסרוק תמונת שחור-לבן שלי, דווקא יפה, מגיל 20, כדי שיאמינו לי שאני נראית יותר טוב היום.
אני לגמרי מאמינה בזה שמשתבחים עם השנים. האופי ודאי מתפתח, מתעדן, הפינות החדות משתייפות - אבל שוב, בהסתייגות, שמדובר באנשים שהדרך שעשו לימדה אותם משהו, באנים חושבים, שהשכילו לצבור ניסיון חיים ולא לבזבז את כל התובנות שנקרו על דרכם. כי באמת נתקלתי, בעיקר בגברים אבל גם בנשים, שהשנים לא עשו להם טוב, לא עידנו אותם, אלא מרמרו אותם, הפכו אותם לאנשים קשים ומרירים וציניים ועצבניים ומגעילים לאנשים אחרים. שמסלול חייהם היה כזה, שמכל מכה או נפילה הם לא השכילו ללמוד איזה לקח, ומרוב כשלונות הפכו פשוט בלתי נסבלים.
ועם הדעיכה של הגוף, כמו שאתה כותב, אני - כמו שכתב ארז - אני לא ממש משלימה. אני חושבת שאפשר להאט את בהרבה את התהליך, למרות שכמובן לא לעצור אותו. הכתבה הבאה שלי עוסקת בגברים שגילו את ספורט-האקסטרים אחרי גיל 40 ואפילו 50. זו מלחמה קשה, אבל שווה.
אפרופו מה שכתבת על מגישות בטלויזיה - אין לכחד שמעדיפים אותן יפות וצעירות ועדיף בלונדיניות.
בזמנו כששלי יחימוביץ הגישה תוכנית אמרו מנהליה שהיא לא מספיק יפה.
זוהי טענה שמפנים כלפי נשים מגישות, ומעולם לא שמעתי אותה נגד גברים בטלויזיה. ואיני רוצה להזכיר שמות. ישנם יותר גברים מבוגרים ולא יפהפיים בטלויזיה מאשר נשים כאלה.
אבל כמובן שישנן נשים רציניות וחכמות ולא יותר מידי צעירות שמצליחות בטלויזיה. אציין את אילנה דיין שאני מתה עליה!! היא כל כך נפלאה וחכמה ורגישה. והיא מצליחה בטלויזיה. ויש את קרן נויבך שיש לה כתבות מצויינות ויש לה עיניים רגישות לנשים.
והאישה הכי נערצת עליי בטלויזיה היא אלן דג'נרס המדהימה. היא מצחיקה ויש לה ביטחון עצמי והיא אומרת כל מה שבא לה.
ויש כמובן את אופרה ויינפרי... ועוד הרבה שמות של נשים מצליחות בתקשורת, שכובשות את המסך "למרות" שעברו את גיל ארבעים.
אני חושבת באמת שביטחון עצמי ירוד של אנשים הוא המקור לכל הרעות החולות. אנשים כאלה יתייסרו בעצמם, אבל בעיקר יגרמו נזק עצום לסביבתם - בקנאה שלהם, בזה שהם מנסים (כמו שאיילת כתבה) להוריד את כולם לרמה שלהם, בניסיון לגרום נזק ממשי. זה אגב גם גברים, לא רק נשים. גברים בעלי ביטחון עצמי נמוך גם מסוגלים לעשות לך את המוות בכתזוג כי הם מרגישים כל הזמן שהם בתחרות איתך.
לגבי ההתפעלות מיופי - אני מעריכה ואוהבת כל מחמאה שאני מקבלת, אם זה מהמוכר בסופר, או מאשה בבית קפה, או מרוכב על אופנוע שעוצר כדי להחמיא לי. אני מאוד מאוד אסירת תודה על הדברים האלה.
זה מזכיר לי, איילת (את כמובן צודקת כמעט 1:1 בהסתייגות שגברים שבאמת מאוד מחשבנים לקודים החברתיים כן מתעקשים להתאבזר בתכשיטות 'חטובות', שחטובות זה לא אומר עגלגלות כמוני עם מותניים צרים, אלא ממש רזות עם זרועות דקות) שבתקופה הכי שמנה שלי באתי פעם לאסוף את הבן שלי מהגן ואמא אחת אמרה לי: "כל כך חבל שהשמנת... יכולת להיות כל כך יפה עם הפנים האלה..." ועניתי לה מיד, לכוניפה: "אני עדיין יפה יותר מרוב הנשים שאני מכירה". זה שתל אותה. ובאמת חשבתי ככה.
גברים הרי גם שוכבים איתנו, שיהיו בריאים, ואלא אם אתה עגלגל בעצמך, לא כיף לשכב עם שלד, אבל נשים - מה איכפת להן לעשות לנו את המוות? הן חושבות שככל שהן יפחיתו בערך נשים אחרות, מניותיהן בשוק יעלו. זה כמובן מפגר לגמרי. אני תמיד הייתי מוקפת בנשים יפות - החברות שלי, דוגמניות שצילמנו כשהייתי סטייליסטית, ועכשיו המאמנת שלי וחברותיה שכולן יפות - ואף פעם לא הרגשתי שזה מאיים עליי או מוריד ממני משהו. שלא לדבר על כך שכמעט כל החברות שלי רזות ממני, וזה גם בסדר גמור.
עוד משהו...
פעם כשהייתי הולכת כמו שאתן אומרות ל-דייט..
נהגתי לברור את הבגדים שלי, להתאפר, לסדר את השיער
להראות לפחות חצי מליון דולר.
היום אם אני הולכת ל-דייט, עשיתי זאת לפני שנתיים...
הלכתי בדגמח, טריקו וג'קט, לא התאפרתי כלל, השיער
הפזור בחופשיות מעבר לכתפי, והכלבה קשורה אלי.
אם ירצה ירצה, אם לא לא. לא משקיעה בחיצוניות יותר.
לדעתי, זו סתם אחיזת עיניים ותו לא.
צודקת 100% מי שהבטחון העצמי שלה בטוח, לא ממש
אכפת לה מה אומרים אחרים, גם אם החברה פוסקת אחרת
זה ממש לא מזיז. אני נולדתי בעיר קטנה, גרה בה מרבית שנותי,
אם הייתי צריכה להתייחס למה שאומרים, הייתי אמורה ללכת כמו
בת היענה עם הראש במרצפות המדרכות.
לפני כחודש פגשתי בעל של חברה שנפטרה צעירה, חברה מאוד
קרובה שלי. הייתי לבושה דגמ"ח וטישירט, הוא אמר לי: איך את
לבושה? אמרתי: לבושה. אמר לי: תתלבשי קצת אחרת, תראי איך
את נראית. אמרתי: העיקר שאני נראית. לכי תסבירי לו שזה הכי
מה שיש לך, כי אין לך כסף ללבוש אופנה, אפילו אם אסביר זה
לא ממש יעניין אותו, אז למה שיעניין אותי מה הוא אומר?
לי טוב ככה, אני מרגישה נוח כך, ובכלל מה לחיצוני ולפנימי?
עברתי את גיל הדוגמנות מזמן.
זה הכל בביטחון הפנימי, העצמי, מי שאני ומה אני!!
בוקר טוב מיא,
אתמול בלילה נזכרתי בטור שכתבתי לפני כשנה, והוא קשור לאישה שמנה, כריזמטית מאוד ול"תכתיבים" שהיא מתעלמת מהם לגמרי ומכופפת אותם כרצונה.
אני מאוד אוהבת את התמונה שלה, למגזין love.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=932525
ומה תאכלי היום? :)
היום אני בארוחעע משפחית.
מקווה שיהיה נחמד.
דווקא סובלת מהפרעת אכילה בשליטה.
פעם הייתי אנורקסית..פעם אנורקסית כל החיים אנורקסית {לאו דווקא במראה}
אבל אני בהחלט אוכלת כשאני רעבה ומפסיקה כשאני שבעה.
הבעיה היא צורת העבודה שלי, אפילו משרד אין. אז הרבה פעמים אני פשוט אוכלת בדרכים ורק דברים קלים שלא ירדימו אותי בנהיגה.
אני ממש לא אוכלת שווארמות ופאלפל.
היום אני בעיקר מתמודדת עם הדימוי הירוד של הגוף שלי שתמיד קרעתי אותו לגזרים ואני תמיד רואה את עצמי שמנה.
אבל לפחות אני יודעת שאלה באים ממשקפיים מאוד "עקומים".
ויש פער עצום בין איך שאני רואה את עצמי לבין איך שהסביבה רואה אותי.
למזלי לא חובבת מתוקים וגם לא שוקולד.
כמו פיבי - חולה על בורקסים ובכלל בצקים.{ומרשה לעצמי מידי פעם, ולהפתעתי בלי ייסורי מצפון}
אוכל הוא לא אמצעי לנחמה אצלי. אולי בגלל זה אני לא מתעסקת איתו כלכך הרבה.
מעדיפה לקנות לעצמי משהו שנשאר כשאני זקוקה לנחמה.{ולמען האמת..זה לא קורה לי הרבה..הצורך בנחמה}
אבל כן אוהבת לקנות לעצמי.
קצת מזכיר לי איזה סרט שמישל פייפר שיחקה גרושה בת ארבעים (נו, מילא) שמתאהבת בצעיר, וכל הזמן טורחת להצעיר את חיצוניותה בכל הבוטוקסיה האפשרית, ואז יורד אליה איזה מלאך ואומר לך משהו כמו, לכולכם יש גוף של צעירים, אבל בפנים האיברים שלכם הם בני גילכם בדיוק.
"כיוון שתמיד היו לי אותו אופי, אותו שכל ופנים נאות"...
האמנם? אני מאמין שזה נכון אבל יחד עם זאת עם הזמן אנחנו משתנים לטובה, מעדנים את הפינות החדות, מתפתחים והופכים לשונים משהיינו (וכן, יחד עם זאת נשארים אותו דבר אבל אחרת) וזה שלעצמו אולי מפצה על הדעיכה של הגוף. ואני רואה ישר איך את קופצת ואומרת "מה? אתה רומז משהו?" ואני אומר, לא רומז כלום. כולנו הולכים באותה הדרך, ומי שבוחר להתייחס רק לגוף מפספס את המכלול.
אני חושבת שהבעיה מתחילה מאנשים שהביטחון העצמי שלהם ברצפה, כל הדיבור הזה ברבים וזה. זה עצוב שבן אדם מאבד את הזהות האישית שלו ובונה אותה על מה יגידו עליו אנשים זרים לחלוטין.
אני למשל שלמה עם עצמי ואני לא מחפשת להיות רזה או צעירה, להיפך, אתה יודע איזה מעצבן זה למשל שבגיל 32 לא מוכרים לך סיגריות בקיוסק ???? כמה מטריד זה שאת אפילו לא יכולה לצאת לטיול עם הכלבים שלך בטרניג בלי שאנשים יציקו ?
איזה מעצבן זה שאת ניכנסת לחדר וכל מיני דודות זרות מלטפות לך את הפנים כאילו את איזה סוג של פסל ?
וואלה זה לא כזה נחמד כמו שזה נראה. ממש לא. לא סימפטי שאין לך זמן ודרך שבן אדם הולך בפחות מדקה לוקח לך מינימום 10 דקות כי כל שניה מישהו חייב להגיד לך שאת יפה. יש את אלה שעושים טובה וממלמלים לעצמם "איזה יפה" וכאלה, את אלה אני אוהבת, אבל ברגע שזה מעבר הם הופכים כבר למעצבנים שעוצרים אותך. בדרך כלל אני גם עוצרת לכמה שניות שיש לי זמן אבל מה לעשות שרוב הזמן אין לי זמן.
והכי מעצבנים אלה דווקא המפורסמים, כל מיני שחקני כדורגל ודוגמנים וזה שחושבים שאני אמורה לזהות אותם או משהו כזה, שבעצם אין לי מושג מי הם והם בטוחים שכן וחלק מהם גם גם לא מקבלים יפה את זה שלא בא לך לעצור לדבר איתם "את יודעת מי אני בכלל אני שיחקתי בתוכנית בלה בלה בלה" מעניין לי ת'תחת שאני ממהרת. ואני לא סנובית ! אני נחמדה !
אין לי בעיה עם להיות שקופה, לפעמים ממש בא לי למרוח בוץ על הפנים כדי לא לקבל את כל עודפי התשומת לב מהסביבה.
זה כמו העניין של הפוטנציאל הלא ממומש, לפני כמה ימים ביקרתי בתיכון בו למדתי, אחת הנזירות אמרה לתלמידים שהאח נואל (המנהל) מגדיר אותי כנכס. מצד אחד זה מחמיא, אבל מצד שני זה גורם לך לתהות האם אנשים רואים בך מישהי אמיתית. באחת הפעמים שמישהו מהקפה זיהה אותי לא זיהיתי אותו אפילו שהוא ברשימת חברים שלי והוא התחיל להזכיר לי שדיברנו כמה פעמים במייל וחבר שלו אמר לו מהצד "היא נראית לך מישהי שמתייחסת למיילים ?" ככה, לידי, כאילו אני בכלל לא שם. זאת הייתה הפעם היחדה שאיכשהו הייתי שקופה כנראה :-))
ביקורתיות כלפי עצמן וכלפי אחרות. אלה הנשים שמשמרות בפנאטיות את הפרעות האכילה של אחיותיהן. הן אלה שמשוות זו עם זו מידות מכנסיים, ומתחרות זו בזו אף על פי שהתחרות סמויה וצבועה.
אף גבר מעולם לא אמר לי שמנת או תאכלי את זה או אל תאכלי את ההוא, אלה הנשים שמעירות, לא לפני שהעבירו את קורבנן בעיני הרנטגן שלהן סריקת שתי וערב גועלית (ויסלח אלוהי הגזענות, אבל מניסיוני המרוקאיות נוטות הכי הרבה לעשות זאת), תוך כדי שהן מנסות להסתיר את המבט המחפש צמיגונים נבחרים והידלדלויות כדי להרגיש עם עצמן יותר טוב על חשבונך.
בכל פעם שבה אישה רזה ממני (וזה אומר אישה שלדית שעובדת חזק ואובססיבי על הרזון שלה) העירה לי בטוב לב שבשנה שעברה הייתי צימוק ועכשיו נהייתי עסיסית, אבל זה נורא מתאים לי ומייפה אותי (כי כשאני רזה הפנים שלי על הפנים), אני אומרת לה שבכל משקל שהוא תמיד אהיה יותר יפה וסקסית ממנה.
אכן, שמנה וזקנה הם שני החטאים הכי נוראיים שאישה יכולה להיות מואשמת בהם בחברה של ימינו.
עודף משקל ועודף גיל גורמים ל"המחקות". אנשים שאיתרע מזלם ואוחזים בשני העודפים האלה גם יחד, נעלמים מהמפה הציבורית. אנחנו מתקשים לסלוח לשמנים, כי בעינינו, מעבר להיבט האסתטי, מדובר גם בסימפטום לכשלון - אתה שמן כי אתה לא יודע לשלוט בעצמך, כי נכשלת במאבק שלך בחשקיך ובגחמותיך ובמילים אחרות - סימנת את עצמך ככשלון. ההזדקנות, לעומת זאת, הרי קורית לכולנו, היא לא נחלתה של לא-יוצלחים ואין אף אחד, מוצלח ככל שיהיה שחסין בפניה. גם אם נסכים שב"היות שמן" יש אלמנט מסויים של בחירה (אני יודע, אני יודע, זו הגנטיקה והעצמות הרחבות...) הרי שבהזדקנות אינך בוחר.
אז אני חוזר ושואל את עצמי - אם כך, למה הפכה הזיקנה לחטא נורא כל כך ולמה הזקנים (שהם, בסופו של דבר, אנחנו, בעתידנו הקרוב פחות או יותר) הפכו לשקופים חברתית?
יכול להיות שזה הנסיון הנואש שלא לחשוב על הצפוי לנו, מבחינת - אם לא נתבונן, לא נגיע לשם, לנו - זה לא יקרה.
אולי זה לא באמת הגיל שממדר, אלא הניראות. לא חשוב בן כמה אתה, חשוב בן כמה אתה נ-ר-א-ה. והחובה האולטימטיבית היא - להראות צעיר, ובכל מחיר. אולי, להראות זקן, כמו השומן, גם הוא נתפס כעניין של בחירה. הטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו להתחזות לצעירים מגילנו הביולוגי. אם אנחנו עשירים מספיק (ובשפה הכלכלית-חברתית החדשה, אנחנו מתרגמים את זה ל"מוצלחים מספיק") הרי שאנחנו יכולים גם להצעיר את חזותנו.
זה לופ אינסופי, חסר תקווה ואף פעם לא מגיע למיצוי. הריצה אחרי הנעורים האבודים, ה"משקל-של-פעם" - כל אלה, הופכים אותנו ליצורים הנוירוטים והבלתי-מסופקים שאנחנו.
ברור... הכל מעניין (אחרת לא היה רייטינג לאח הגדול)
נכון, סוכר ממכר. פיזיולוגית. גם אני משתדלת לא לאכול סוכר. כל הכבוד על הירידה.
דיאטה זה נורא קשה. אני תמידית פשוט משתדלת לאכול מעט ובריא ולא לחשוב שזו דיאטה. רק המילה מכניסה לדיכאון.
ותודה. עכשיו יהיה מאוד קשה לשמור על אפקט הוואו הזה בתמונות לכתבות הבאות...
לא אוכלת מנשנשת, כמה קרקרים סומסום
זהו סיימתי יש לי כושר אי-פוק חהחהחה
אגב אני לא מקל וגם לא נחשבת רזה
אבל בהחלט לא דבה במושגים של דבה.
אם זה מסקרן מישהי/הוא
אני חושבת שמה שרעל זה האוכל הלא בריא , הממכר.
הוא ממש מרעיל אותנו מבפנים.
אני הייתי למשל ממש מכורה לשוקולד.
עד שפתאום יום אחד כשהרגשתי לא טוב, הפסקתי לאכול ממנו יום יומיים וראיתי שזה לא נורא ואפילו ירדתי קילו!
מאז עשיתי הסכם עם עצמי, אוכלת הכל,אבל כל, חוץ ממתוק, כאן עוצרת.
זה הוכיח את עצמו מצויין. תוך שנה ירדתי 20 קילו.
עצם המחשבה שאני בדיאטה, גורמת לי לרעוב תמידית,
לכן אני אף פעם לא בדיאטה, אבל במתוק לא נוגעת (כמעט) ביומיום, אולי בארועים מיוחדים,
כי זה אסור. פשוט אסור. ואם בא לי מתוק, אז משתדלת לאכול חריף, יש לזה אותו אפקט,
או אוכל מנחם אחר, כמו קוטג'. אני מאוד אוהבת קוטג'.
חוץ מזה, הכל מתגמד לעומת תמונת החסה שלך, היא ענקית!!
עדיף מחסה מאשר מעובש!
ובתיאבון. מה את אוכלת?
פיבי אלופה!
קראתי הכל!!!!!!!! ממש הכל,
מדי פעם הרמתי גבה, מדי פעם הרמתי שתיים
פתאום נהיה לי כזה רעב נפשי והלכתי לנשנש
בגללכןןןןןןןן!!!!!!! על מצפונכן !!!!!!!!!!!
אבל שורה תחתונה? הרבנית קרעה אותי מצחוק
מיא למה באמת את ירוקה למטה?
זה מרוב החסה שאת טורפת נהיה לך ירוקת
חהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחה
"יותר זמין מגבר, תמיד שם ויותר קל לחמם אותו" .....מקורי
בחיים.... אבל בחיים !
לא הייתי מדמיינת שאת ירוקה למטה !
אני יודעת שתמיד זה קצת יותר כהה מהראש, אבל ירוק ?
ועוד דבר...
תגידי... למה את מאכילה את עצמך מרורים ?
ולא נשאר לי אף כוכב, אפילו שבא לי להיות קצת ארנב...
אוי גל, כל כך עצוב - למה הרס כל שמחה?
ברור לך שהמון נשים היו רוצות כמוך לאכול ולאכול ולא להשמין. וגם גברים. אבל אני יכולה להבין שזה לא העניין הכי חשוב בחיים.
אוכל יותר טוב מסקס? היום האוכל מדורג אצלי כל כך נמוך בהנאות... הכל אני מעדיפה על פניו, לא רק סקס, אפילו ללטף חתולים. אפילו לצעוד בגשם.
אני באמת חושבת שלבנאדם יש איזה יופי מהותי שלא מתחרב אם הוא עולה כמה קילו, ובאמת יש אנשים שחשבו ככה עליי, אבל לא כולם. היה לי מזל שהגבר המיתולוגי שאני כותבת עליו לפעמים, ההוא שמסתובב בעיר כאבן שאין לה הופכין, והיה איתי מגיל 20, באמת חשב שאני היפה בנשים. והייתי שמנמונת בגיל 20.
כנראה זה מה שכולנו מייחלים לו - קבלה ללא תנאי. וזה כל כך נדיר. ואילו היתה קבלה כזאת, הרי גם כמה קילו לכאן או לכאן לא היו משנים. אבל בפועל החברה נעה בדיוק לכיוון ההפוך מראיית האדם כמכלול וקבלתו. לכיוון של פירוק לגורמים של זווית האף ועובי המותניים והגובה המדויק ומידת המכנסיים, והתייחסות לזולת כאל מוצר, כסחורה. סטון כתב שאי אפשר להילחם בזה כי זאת מגמה כלל חברתית, אבל אני חושבת שכל אחד מאיתנו לחוד כן יכול בחלקתו הקטנה להתנהג אחרת.
הלוואי שהיינו פחות זקוקים זה לזה. אני עובדת על עצמי פשוט להזדקק פחות. לכל דבר ובעיקר לאנשים.
ו..מיא, את יפיפיה בכל מקרה, קילו יותר או פחות, ומצחיקה שזה הכי סקסי שיש!
מה שווה הרזון (שלי לדוגמא) כשהוא בא עם הרס כל שמחה?
איך המשקל עבד עליך.. המדד הטוב ביותר הוא הבגדים - עולים או לא, הדוקים או לא
אבל אני כנראה לא מבינה כלום בנשים
מאידך, אני אוכלת נונסטופ עתירי קלוריות, באמת בלי הפסקה, והכי אני טורפת בלילות
תקופות ממושכות בחיים הייתי על תפריט של 10,000 קלוריות ביום.. והמשכתי לרדת במשקל. הגוף שלי תמיד המיר עייפות ברעב ובעצם כל דבר אצלי הפך לרעב, ועדיין, רעב נורא
אבל אני אוכלת גם כשאיני רעבה, אין לאכילה שלי קשר לכלום
אז הנה.. עוד אשה שלא מתאימה לקלאסיפיקציה
אבל.. בחודשים האחרונים לקראת סוף העשור החמישי והיעלמות ההורמונים החל המטבוליזם הפסיכי שלי, שגרם להתמכרות חריפה לאוכל משך כל חיי הבוגרים, לזייף.. לא האמנתי שזה אפשרי אבל התחיל לצמח צמיגון רכרוכי על הבטן השטוחה שלי וליישר את המותנים הדקיקים.. מרוב תסכול אני אוכלת עוד ומתלהבת מזה שבפנים התוספת הזו ממש מוצלחת
אז מה? אני אמורה גם להתחיל לשקול כל כפית? לאכול חסה במקום לחסל חלבה? אני מתחילה להיות אשה?
כנראה שלא, אני מעדיפה להיות דבה, כי אוכל באמת שווה יותר מסקס
אני אוהבת את התמונה הזאת. אני לא כל כך בטוחה כמה האשה הזאת אוהבת את עצמה.
באמת גיליתי שנשים הרבה יותר מפרגנות אחת לשנייה על הגוף שלהן (חוץ מכמה שלא). הטעם האישי שלי הוא נשים גדולות ואפילו שמנות. בעיניי זה ממש יפה ונשי. אני אוהבת גברים שריריים בלי שומן, אבל נשים כן שמנות. זה מאוד סקסי בעיניי. גם השילוב של גבר שרירי ואשה שמנה מחרמן אותי. פשוט לי עצמי זה קודם כל לא נוח, ואני מרגישה כובד כשאני מעלה, וגם, באמת, אני לא מרגישה שאני יכולה להרשות לעצמי להשמין, מבחינה חברתית, כי כל היחס אלייך משתנה.
פעם, בצעירותי, עשיתי דיאטת פירות של שבועיים ועליתי שישה קילו. אמיתי. פירות זה נורא משמין.
תודה, תודה!
ואת עוד מגיעה מתחום הבישול. והרי חלומו של כל גבר (כמעט) הוא אשה שמבשלת. ואני לא הצלחתי, בחיי, ליישב את הסתירה הזאת בין בשלנות לרזון. מה, אנחנו אמורות לבשל ולא לאכול? רק להגיש לאחרים? לבשל רק מרק ברוקולי, מה?
אן, כבר הודיתי לך?
ואגב אותי האוכל לא מנחם. ייסורי המצפון כל כך גדולים, שזה הופך לסיוט. ההליך הזה ממש סוחט.
אה, וזה בשבילך :))
http://cafe.themarker.com/view.php?t=872617
היי מיא,
אולי בגלל שיצאתי מהמשחק הזה של יחסי גברים-נשים, פחות הזדהיתי עם מה שכתבת. אצל הלסביות, ככלל, יש יותר סלחנות לגבי גוף שהוא לא של 90-60-90. אבל כמובן שכולנו איננו שבעות רצון מהגוף שלנו.
בשנים האחרונות איני נשקלת, כי עליתי די הרבה במשקל. אז זה כמו חשבון הבנק שלי - אני בקושי בודקת אותו, ואם הפקידה בבנק לא מתקשרת אליי אז הכל בסדר.
בעבודה יש לי משקל בחדר, כי קיבלתי ממישהו שלא היה צריך, ואני לא נוגעת בו. כל מי שנכנס מיד נשקל מיוזמתו.
יש לי בטנונית רכה ונעימה, ואני יודעת שאילו הייתי עושה ספורט, כמוך, הגוף שלי היה מתעצב. באופן תיאורטי היה מושלם אילו הייתי עוהש ספורט. אבל אני מתעצלת. צריכה שימשכו אותי. פעמיים נרשמתי לחדר כושר ולא הלכתי, מהצ'יעמום. אם כבר להתעמל - אז מוטב בזוג.
ואין לי כוח רצון לדיאטות, אז אני אוכלת כל מה שאני אוהבת. ואם אני קצת בבאסה או סתם בא לי אוכל גם שוקולד. אבל לא בכמויות.
דיאטה מצויינת שעברתי הייתה אחרי הפרידה מבת הזוג הקודמת - הלך לי התיאבון וירדתי במשקל... עד שפגשתי את בת הזוג החדשה.
קראתי שאינך אוכלת פירות בגלל הסוכר?? תשמעי, את תחת שלטון טרור. בלי פחמימות? בלי סוכרים? איך אפשר.
כל מי שהיה אוכל כל היום חסות היה חושב כל היום על אוכל.
מסכימה לגמרי, רוב הנשים אוכלות לפי קריזות, חבל, אבל זה ככה.
נדירות הנשים שאוכלות מסודר, למרות שאני מכירה כמה :)
בדיוק ראיתי את הפרק של ניפ טאק שהתעסק בדיוק בשאלה הזו.
פרק חזק.
ושוב, התמונה, 100ממת !!!!!!
מיא לכוסית אין הגדרה , זה עניין של סקס אפיל ותו לא.
עזבי, צריך להנות שאומרים לך כוסית כדי להבין את זה, זה חלק מהעניין. כוסית זה אופי. ממש לא מראה.
בטח שלא הגדרה של רזון לא חסרות רזות כונפות שלא דומות לכלום.
מרלין מונרו כוסית ולא רזה או שלפי התאוריה שלך אם היא הייתה חיה היום היא לא הייה מצליחה לעבור מסך :-)
גברים שאוהבים נשים מלאות הולכים עם נשים מלאות ולרוב מתחתנים איתן. לא נתקלתי במישהי שלא התחתנו איתה כי היא לא רזה.
אין מישהו שלא הולך עם מישהי בגל ההגדרה החברתית. אין כזה דבר "תקן" אף אחד לא יורד למחתרת עם ההעדפות שלו, בעיקר לא מי שמעדיף שמנות מאוד, הם בהחלט גאים להגיד "אני אוהב שיש מה לתפוס" וכאלה.
נכון. ואת שמעת את זה מפי בעודו מתרחש. היית עדה לפאניקה הגדולה!
לא היה רגע מאושר יותר מאשר זה שבו הטחתי את המשקל בדפנותיו הירוקות של הפח הריק, מוקדם בבוקר, כשחזרתי מהרופאה. משום מה הוא לא נשבר. כנראה זכוכית חזקה...
- ואז נעלמים...
פעם מישהו הציע לחברה שלי (באמת לחברה שלי, לא לי. לענת) "להתכרבל" איתה. היא לא כל כך נחרדה, אבל אני כן. אם יש משהו דוחה זה לנסות לזיין אותך במסווה של התכרבלות!
באמת לא הסברתי ברור. אותנטי התכוונתי לגברים שאוהבים נשים מלאות עד שמנות, אבל ירדו למחתרת עם ההעדפה הזאת שלהם. אותנטי זה להיות עם מי שמושכת אותך או מושך אותך גם אם הוא לא בדוק מתיישר עם ההגדרה החברתית העדכנית לצורה תקנית.
לכ----ת יש הגדרה די קשוחה, הייתי אומרת, מבחינת המידות. נכון שכריזמה לוקחת הכל (זה המזל שלי) אבל לא לכולן יש כריזמה.
ולהוסיף קצת צבע - אני תמיד בעד. זה מחיה את העולם.
איך תמיד מגיעים בסוף לסקס, איך?
אז אני יודעת מעצמי שכן - השילוב של ספורט ועבודת יד ואמבטיות מאוד מספק אותי מבחינה גופנית ועושה בשבילי את העבודה. ספורט אגב הוא מדכא חשק חזק. לא שהוא גורם חלילה לחוסר מיניות, אלא אפשר לפרוק את היצר יופי בספורט.
חיבוק אמיתי, כמו אהבה אמיתית, אדם שאיכפת לו ממך ורוצה אותך באמת, ואין מישהו שהוא רוצה להיות איתו יותר ברגע נתון - זה מאוד מאוד קשה למצוא. גם מעט מאוד אנשים נשואים יכולים לומר זאת על בני הזוג שלהם ושזה יהיה תקף.
נשמע שעברת סיוט!
איך דבר כזה קורה? זה הזוי ועוד יותר בהתחשב בנסיבות...
אוכל זה דבר נפלא!
אני שעברתי "סרטים" אם זה שש שנים ללא פחממות ושקילה ומדידה של מה שאני אוכלת..לדבר האחרון שעשיתי שזה הגבלה בכוח, כי כבר הכל איבד שליטה..מבינה את הקושי הזה.
הכל מתחיל...מחוסר הקבלה של אישה את עצמה. ורק אחר כך הגברים, הם הצטרפו הם לא המציאו את הרזון.
מזל שהלכת לרופאה, איפה זה היה נעצר?????????
:-)
אני לא אמרתי שאת לא אוכלת בסדר - פשוט אמרתי שזה לא מתאים לכל אחת. הנה, ורדה בתגובה מעלייך - אני מכירה אותה מהחיים ויודעת שהיא באמת רזה - לא בצורה מוגזמת, לא שלד - ושהיא לא עושה עניין מאוכל. אבל להגיד לנשים: פשוט תאכלו נכון... זה לא כל כך פשוט. אני באמת חושבת שצריך לטפל בגורמים הנפשיים ולנטרל את הקשיים שמביאים למצוא את הנחמה באוכל, ורק אז יהיה אולי סיכוי להתגבר על האכילה הכפייתית, או הלא הגיונית, או לפי גחמות, או הלא בריאה.
פורים שמח (מה יהיה עם הגשם הזה?)
ועדיין, הגוף הלא רזה הזה שלי הוא תוצאה של שנים כבר שאני לא אוכלת כמעט שום פחמימה פשוטה. שנים לא אכלתי חומוס, פיצה, בורקס, צ'יפס, כמעט שלא עוגות... מעט מאוד פירות... וכל העינוי הזה בתוספת המון ספורט - שהוא אהבה שלי מילדות, אבל נשים אחרות לאו דווקא מתות על ספורט - כדי לשמור על משקל לא נמוך ופשוט לא לעלות.
אני פעם הייתי שותה כל כך הרבה עד ששטפתי את כל המינרלים מהגוף שלי והרופא אסר עליי לשתות ככה. כן, יש גם דברים כאלה. תודה.
אני חותמת על כל מה שאת אומרת, ואת באמת הוכחה לכך שאפשר להיות רזה בלי הרעבה ובלי להתעסק יותר מדי באוכל ובדיאטות. את אחת מבנות המזל.
אבל אוכלים רק כשרעבים? רוב האנשים כבר לא יודעים מתי הם רעבים. אוכלים משעמום וכהתניה מול הטלוויזיה, וכי הגיעה שעת הארוחה, ומתסכול, בגלל הקור... עוד מיליון סיבות. רעב זה לא העניין.
מצחיק, יש כאלה גברים שהבינו את הצורך הנשי, ואז הם הולכים על זה. מציעים כפיות, מציעים חיבוק, מציעים ליטוף, אף פעם לא יאמרו את המילה זיון.
איזה מילה ? כוסיות ? כונפות ?
לא כוסיות ולא כונפות זה משהו שקשור למראה חיצוני !!!
זה משהו שמשדר מבפנים ותו לא. נקודה.
סקס אפיל קוראים לזה. כאריזמה.
ניראה לך שכמה שבחורה יותר רזה היא יותר כוסית ?! את רצינית ?!
וזה מתקשר לך גם לחתונות יעני שידוך ? אני מכירה רזות רווקות ושמונות נשואות.
ולא כל כך הבנתי מה ניסית להגיד על אותנטי ונאמן לעצמך - מה זה בדיוק סותר ? זה את זה ?
למה בין אדם לא יכול להיות לא אותנטי חיצונית ובכל זאת נאמן לעצמו ? או אותנטי חיצונית ובכל זאת לא נאמן לעצמו ?
באמת שאני אשמח להסבר, אני למשל אוהבת את המראה הטיבעי אבל מה רע בלהוסיף קצת צבע לאותנטי? במה זה גורם לבן אדם לא להיות נאמן לעצמו ? את לא נאמנה לעצמך כי את רזה בגלל דיאטות ולא באופן אותנטי ? או שאת מתכוונת שאם היית שמנה ואוכלת כמה שאת רוצה אז לא היית נאמנה לעצמך ?
באמת שלא הבנתי את הקטע של האותנטיות. אפשר הסבר ?
אני זוכרת את מבטי הביקורת שאיש-המשקל היה נותן בי כשהייתי אוכלת. ולעומת זאת, אחריו, את הגברים או שמא אומר נערים שהתפעלו מגופי עד אין קץ וסיפקו לי חוויה מתקנת. אני זוכרת אז איך עברתי מבכי לצחוק של אושר. כמה שזה היה חשוב לי, נקודת המבט הגברית. היום זה חשוב פחות. אני עצמי מדד מספיק טוב. ואני אוהבת להיות חזקה ושרירית ולא רופסת. לא רזה, אבל גם לא נשפכת.
כן, כי הרבה יותר קשה למצוא חיבוק (אמיתי לא כזה בהזמנה) מאשר זיון. ואוננות, זה אף פעם לא תחליף, להיפך, כשיש יותר סקס
אז יותר חרמנים, ככה נדמה לי. לא?
והקטע הוא שאי אפשר תמיד ללכת לעשות ביד... לפחות לא בציבור
לא, סתם, אני צוחקת. הלוואי שאוננות היתה פותרת את העניין הזה. אצל אשה, הצורך במגע, בחום, בחיבוק, הוא עז כל כך, שהוא כואב ופוצע. החיסרון בהם. אני יכולה להגיד לזכותי שבזמן האחרון, כמו שגמלתי את עצמי מעוד כמה דברים, גמלתי את עצמי גם מהצורך בחיבוק. זה יהיה נחמד, זה יהיה כיף, אבל זו כבר לא הזדקקות.
אני אוהבת פרות. הן חמודות!
אופרה ווינפרי באמת דוגמה לאשה שנאבקת כל חייה במשקל, ומשתפת בכך. היא באמת הוכחה לכך שזו מלחמה סיזיפית. שזה לא פשוט ומובן וברור - תאכלי נכון וזהו. ועובדה שהיא מצליחה ועשירה ועוסקת במקצוע יצירתי ושולטת בגורלה והכל, ועדיין יש לה בעיית אכילה. הסיבות לכך כנראה מאוד עמוקות.
מיא,
נמאס לי לקבל ממך על הראש כל תגובה שאני מכניסה כאן..
גמני טורפת לפעמים שווארמה אבל לא בדרך לאוטו
גמני טורפת לעתים גלידות
גם אצלי קורה לעתים זמנים כאלה שאני לא אוכלת מסודר מין תקופות כאלה של אטרף או משבר קטן
אבל מהר מאוד אני מתעשתת וחוזרת פחות או יותר לאוכל הסדיר שלי
~
אז את חושבת שאם זמני בידי בגלל זה אני אוכלת מסודר?
שכחת שכתבתי בפוסט שלי שאני מחפשת גבר בשלן?
~
מה שאני מנסה להגיד כאן שנשים צריכות לקחת עצמן בידיים ולהשתדל לאכול מסודר או לפחות נכון ומאוזן
עם סטיות פה ושם...
להשתדל אמרתי.... ואפשר להכין אוכל מהיר בבית עם ירקות
~
הרי את בעצמך כתבת שאת משתדלת לאכול אוכל בריא..משתדלת
אבל אני לא כאן כדי להטיף לאף אחת
כמו בפוסטים בענייני גברים ....
כל אחת שתעשה איך שהיא מבינה
וזהו.
~
אבל בכל זאת אני אומרת שהכניעה להכתבות של עולם האופנה היא שערוריה
ודווקא את עם הצילום והחסה
מוכיחה שגם בגילאים מבוגרים יותר וגם עם משקל רב יותר מקייט מוס
אפשר להראות טוב יפה וסקסי
אז אי אפשר לכתוב איפכא מסתברא
כל אחת צריכה לקחת אחריות לחייה ולבריאותה
שבת שלום ופורים שמח
נ.ב. לי למשל אפשר להטיף למה אני הולכת המון פעמים לישון בבוקר:)
שטוטי
על מה את מדברת? את נראת בתמונה כמו" כוסית של הלייף" בית המשפט העליון אישר להגיד את זה,
איזה הפרעות ואיזה בטיח, אבל ,בגלל,,, שכולם כאן בלי יוצא מהכלל אוהבים אותך כי אחרת לא היינו חברים שלך,
מחייכים, מפרגנים לך על ההפרעה, משתתפים בסבלך על שאת נראת כמו שאת נראת בתמונה , נהנים מרעיון הכתבה
ובעיקר שוטפים את העיינים,
אם ככה ניראת הפרעת אכילה קשה לי ליעץ לך להפטר ממנה,
בתיאבון... אני מבשלת לי כרגע מרק נבטים וברוקולי. בחיי!
אני תמיד אומרת שכמעט כל מה שאני כותבת אלה חוויות כלליות של נשים. אני לא עד כדי כך מיוחדת. ואני שמחה לשמוע כל פעם שנשים מזדהות איתי. הסיפור של המשקל שרדף אותי - ברגע שיצאתי מהקליניקה של הרופאה, חשבתי: אני חייבת לכתוב את הסיפור הזה, כי זאת מטפורה מאוד נאה שתעורר הזדהות בקרב נשים רבות.
ג'יזס, איזה הרצאה כתבתי כאן למעלה..סליחה, לא שמתי לב.
העניין הוא עם גברים ונשים שמנות/רזות (ואגב מונה ליזה לא ממש פרה) הוא כמו העניין שלהם עם המדונה והזונה. יש המון שאוהבים מלאות במיטה, אבל להשתדך הם שואפים עם בחורות דקות. כן, אותה מילה שאני לא משתמשת בה ומתחילה בכ'. וזה מביא אותנו לבעיה הכי קשה שעומדת ביסוד כל הבעיות - האותנטיות. קשה מאוד להיות אותנטי ונאמן לעצמך. זאת המשימה הקשה מכל.
מיא מיא
מאמא מיה...
מים !
זה כל הסיפור והרבה :)
הפסוט מעולה והקישוטים, טוב,
הצילום,
מדהים.
לדעתי האישית והפרטית, שנסמכת אךו רק על מה שראו עיני לאורך שני, דיאטה היא מתכון בטוח להשמנה: יש לי לא מעט חברות שלאורך עשרות שנים נאבקות במשקל עודף, מרזות אי-אלו קילוגרמים - ומעלות אותן חזרה בריבית ד'ריבית. כל שנה הן היו שמנות יותר מאשר בשנה שקדמה לה.
אני השתבצתי כששמעתי שכל מספר שעות הן צריכות לאכול משהו: כל שעתיים שלוש היה עליהן לאכול כאילו היו פג בן יומו. רק גמרו לאכול והיו חייבות לזכור שעוד שעתיים הן צריכות לאכול עוד פריט שרשום להן: זה לא נורמלי, זה לחשוב כל היום על אוכל. מי חושב כל היום על אוכל? מה, אין עוד דברים חוץ מלבן/אשל/מלפפון?? איך אפשר לחיות ככה, כשמתכנתים את המוח לחשיבה לא מאוזנת של החיים?
תני לי את מכנסי הג'ינס שלי מגיל 18 ואין לי בעייה להיכנס אליהם. בחיים שלי לא עשיתי דיאטה ואכלתי מה שבא לי: הגוף חכם, הוא יודע למה הוא זקוק. ככה גם עשיתי עם הבן הצעיר שלי, שבגיל 14 שמן בצורה נוראית וביקש דיאטנית. אמרתי לו, אין דיאטנית, תאכל הכל רק לא לחם וממתקים. כן תפוחי אדמה, אורז, בשרים - הכל כמה שהוא רצה. גבינה 9 אחוז, חלב באחוז שומן נורמלי. והוא רזה, השיל קילוגרמים אחרי קילוגרמים ובחיים לא העלה אותם חזרה. היום הוא מאמן כושר, סיפרתי לך כבר, חתיך לא נורמלי שזה גנטי, הוא דומה קצת לאמא שלו ..:-)
ועוד משהו. מחקר שנעשה בארה"ב השווה בין שתי קבוצות שהאחת קיבלה מזון עם 0 אחוזי שומן והשנייה נורמלי, לא זוכרת בדיוק כמה. אם תרצי אנסה לחפש אותו. ומה הסתבר? שהגוף של אלה שקיבלו אפס אחוזי שומן נכנס למצוקה והחל לאגור שומן.
פרט לזה ממה שיש באמת להיזהר זה מסוכר פרוקטוזה שעשוי מתירס )high fructose corn syrup( שגורם לשמנות. לפעמים זה מצוין על גב המוצר כפרוקטוזה או בראשי תיבות. לא ליגוע במוצר כזה, זה פשוט לא בריא. ולא ליגוע במוצרים עם שמן מוקשה כי בדרך כלל מדובר על שמן דקלים שהוא לא בריא.
והמוטו הוא פשוט: אוכלים כשרעבים או כשמתחשק ולא משנה מה השעה, בוקר או ערב. כשלא רעבים, לא אוכלים. וכשרוצים מתוק (אם אין משקל עודף להורדה) אוכלים קצת מתוק כדי לא לחיות בתסכול ובחסך.
הפרעות אכילה בכלל קשורות לבעיית תדמית
,מתחילות מוקדם מאוד
ולרבים מאיתנו אפילו לא אובחנו בגלל חוסר ידע.
אבל הפרעת אכילה היא ריאקציה לנושא יחסים
היום יש יותר הוכחות שאפילו ההנקה והרגלי תזונה
ראשוניים משפיעים על איך נאכל בבגרותנו.
בדרך כלל בנות סובלות מהפרעות אכילה יותר מבנים
אבל יש מיקרים של אנורקסיה ,בולימיה אצל בנים גם.
אלה העוסקים בתחום טוענים שנושא ההתיחסות לאוכל=מראה חיצוני
מושפע מדמות האם והיחס שלה לאוכל או למראה החיצוני.
ילדה ששמעה הרבה תלונות עצמיות של האמא או
הרבה טענות על איך הן נראות ושהן חייבות להרזות,יושפעו מכך.
אסור לשכוח שגם האימהות חוו בעית דימוי עצמי מכל מיני סיבות.
אכילה למרןות שהיא פיזית היא יותר נפשית והיא מבטאת סוג של צורך בקומפנסציה
לחום ולמחסור רגשי אחר.
זה נושא נורא מורכב,לא קשור בגברים
באופן ישיר,אך אם בן זוג מעיר לאשה על השמנה,זה יהיה מאוד ישיר.,
בפרט אם האישה סובלת גם כך מדימוי עצמי לא גבוה.
נכונה תנועת המאזניים שהצבת בין אוכל לסקס
אולי ביקום מקביל, כזה אלטרנטיבי, היו יכולים שניהם לשכון ביחד
כי הרי למשל במשתאות של הרומאים היו מתעלסים באורגיות סוערות בין פולקע של עוף לקנקן יין
תכלס, מה שקורה, לנשים בזמננו, ככל שיש יותר סקס
התיאבון פוחת, והרעב עולה כשאין סקס, אוכל כתחליף.
שחר
ואל תשכח שגם הלכת הרבה ברגל בלובר
ערך מוסף
אפרופו הפוסט של מיא.
זה בדיוק מה שאני טוען בחקר מדעי ה"למה טום קרוז קפץ על הספא של אופרה"
זה לא היה מאהבת הולמס, זה היה מאהבת אופרה.
פרה אוכלת ירק ועדיין שמנה...
חשוב לאכול תזונה מאוזנת ובריאה
כמובן שיש הרבה פיתויים ומאוד קשה
לוותר עליהם.
אופרה ווינפרי הפיקה סרט שמועמד
לפרס האוסקר "פראשס"והשחקנית שוקלת
מעל 200 ק"ג מכוערת להחריד
גם אופרה אינה דקת גזרה...
אין כללים ותמיד יש יוצאים מהכלל.
פעם הבאה שאת על משקל שימי
ק"ג סוכר/קמח ותראי עם הוא מדוייק.
אוקיי, נגידשהתאוריה שלך תופסת בעולם המציאות והיום אף אחד לא מסתכל לכיוון שלה.
אבל שימי לב הציור שלה עד היום הכי מפורסם בעולם ויש סביבו סוג של עבודת אלילים שכל דוגמנית גרומה הייתה מתה לקבל אחוז מהיחס שהמונה ליזה מקבלת ולא ידוע על המונה ליזה כלום לא אם היא הייתה טובה או חכמה.
זה קצת מפריך את התאוריה שלך. קצת הרבה.
לא הספקתי לעבור עדיין על התגובות אבל הראשונות שכן קראתי הטיפו לאיפוק, מידתיות והסתפקות בבריא.
דעתי על הענין הרבה יותר מורכבת. אני בעד איפוק וגם נגדו.
אני בעד אוכל בריא וגם בעד חריגות.
אני בעד ציות לחשקים ולמצבי הרוח שלנו גום על התמודדות איתם.
בקיצור - אני בעד שמנמנות קלה ותאוותנות סבירה.
התשלום שנשים משלמות על היותן כל כך רזות הוא כבד. אני רואה אותן במרפאה בגילאים המבוגרים, חולות יותר, מדוכדכות יותר, עם אוסטאופורוזיס יותר.
(שלשום ביליתי יום שלם עם האדריכלית שמטפלת לי בבניית המרפאה . היא אכלה ביממה האחרונה 592 קלוריות בערך וגם זה ביסורים וזה כלל שיעור ספינינג של שעה וחצי ערב קודם. מה אני אגיד לכם, אחרי שחזיתי בזה במו עיני , הרזון שלה נראה לי אומלל מאוד).
הבעיה היחידה עם המונה ליזה היא שהיא חיה במאה ה-15.
מה ????? מה את מקשקשת ???
מה זה השטויות האלה ?!
באיזה שוק את מסתובבת ???
לפי השוק שלך המונה ליזה למשל לא נחשבת ?
עזבי טובה או חכמה , או אפילו יפה קחי לדוגמא את המונה ליזה , קראים לזה להיות נשית וזה משהו שלא לכל איזה יש את זה. נקודה בטח שזה לא נימדד במשקל. אם כבר רזון זה חיסרון.
בהצלחה והרבה בריאות גם לך!
אני לא ממש מתענה כשאני אוכלת סלט. זה באמת האוכל שאני הכי אוהבת. אבל אני למשל גם אוהבת מאוד פירות, ולא מרשה לעצמי בגלל הסוכר.
קודם כל, בחברה פטריארכלית, באמת יחס ה'סביבה' הוא גברי בעיקרו, ונשים (ואני בכללן) כמובן הפנימו את הנורמות האלה.
נכון, יש גברים שאוהבים נשים מלאות, אבל כשמדברים על תופעה חברתית, יש משמעות לרוב, לנפיצות של התופעה.
המרד הקטן שלי הוא לשפוט גברים בדיוק כפי שהם שופטים נשים. כלומר לתת לחיצוניות את המשקל הגדול ביותר. לעמוד על כך כמובן שהם יהיו גם נחמדים וטובים ומעניינים (מה שנקרא 'יופי פנימי' - בעעעעע) אבל הכי חשוב בעיניי המראה שלהם.
טוב, התעלמת מעניין הגובה הגברי הנשפט בחומרה בשוק הבשר, אבל נניח לזה.
הצצתי רגע לראות את תמונות הגיליון האחרון של "את", וראיתי אותך, ואת אלינור אברג'יל וכמובן מישהי רזה על השער (לא מזהה), כלומר כולנו משרתים את המערכת שבסוף פוגעת בנו. מטעמי פרנסה לא נאמר לעורכת "את" לשים דווקא מישהי שמנה בשער או שתלך לחפש את החברים שלה, כי אנחנו צריכים להתפרנס וזה הכי לגיטימי (אגב, אותה עורכת "את" יכולה להיות למחר בכנס נשים פמיניסטיות ולזעוק כנגד הדכאנות הגברית, רחמנא ליצלן).
בקיצור, על מנת שמניותיה של אישה שמנה יעלו, מישהו צריך להזין את המערכת, ותקשורת המונים היא הכוח הגדול ביותר, ברגע שהיא מסיתה את דעת הקהל לאידיאל יופי, היררכיית האישה השמנה (או המתבגרת) תישאר בתחתית, כך גם ייקבעו שאר הערכים של החברה בה אנו חיים, וקצרה היריעה מלהרחיב פה.
מיא יקירתי,
הבאת כאן ממש מונולגים מהבטן.
(ועשו הצגה על איזור רגיש נשי אחר)
אין ספק שאנחנו מנוהלות מהקיבה שלנו.
לפעמים יש לה רצון משלה.
לפעמים לי יש רצון משלי.
בדרך כלל הרצונות של שתינו נפגשים
ב צ ל ח ת. עכשיו הצלחות שלי קטנות מאד...
אבל הדרך ארוכה להוריד את הגדולות ממקודם
יודעת שהרגש כל כך משפיע.
לרע אבל גם לטוב.
ורק בריאות יקרה שלי.
נו אין לי מה להגיד.
בשבילי סלט זה הדבר הציבעוני הזה ששמים ליד האוכל לקישוט, כמו פרחים או מפית יפה
:-)
אני מסכימה איתך, אבל העניין הוא שאשה נמדדת רק ביופיי וברזונה - שזה די גנטי, כלומר נתון, וגבר נמדד בגודל ארנקו - שהייתי אומרת שזה משתנה הישגי.
אני לא מאשימה אפחד. אני יודעת כעובדה שמניותיה של אשה שמנה או אפילו מלאה מאוד נמוכות בשוק. היא יכולה להיות חכמה וטובה ונפלאה ונהדרת וחרוצה ואשת קריירה ואמידה.
מה שקשה לי בפוסט הזה הוא איזשהו סאבטקסט של הגברים-הדכאניים-גורמים-לנו-להפרעות-אכילה. דווקא זה עניין שהוא לא בהכרח תוצר של חברה גברית, אלא יותר של משטר סביבתי ואופנתי (אלא אם כן את רוצה לומר שכל מה שהוא משטר סביבתי הוא גברי ביי דפינישן, וזה אולי נכון אבל רק חלקית) של רזון-זה-יופי וכו. במישור של אחד-על-אחת, נדמה לי שלכל מופע פיזיולוגי שהוא יש את בעלי ההעדפות אליו אצל בני המין השני. גם אצלך בפוסטים בעבר ובטח אצל ארזעמירן, היו לא מעט מגיבים שאמרו שהם מעדיפים נשים בריאות/ מלאות/ עסיסיות/ ווטאבר. כמובן שזה עובד לשני הכיוונים, גם על איך שנשים מסתכלות על גברים*. חוצמזה לא כל מה שאנחנו עושות צריך להשתקף לפי איך שהוא נתפס אצל גבר :)
על תמונת החסה המהממת שלך כבר הגבתי ועכשיו אגלה שנכנסתי עוד כמה פעמים להציץ ולשבוע נחת.
(*אני ממש אוהבת גברים רזים ושדופים אבל חרגתי לא-פעם למלאים, חסונים וסקסיים).
העולם הצרכני קובע שכמו הכסף, כך גם האדם הוא מטבע עובר לסוחר. כשכולם שטופי מוח לגבי אידיאל יופי מסוים המשודר ברעש אינסופי מכל מקרן, צומת, עיתון ורדיו, אין סיכוי לבנות היררכיית יופי אחרת. הדבר נוגע כמובן למשקל, גובה, עומק הארנק שלך ומספר התארים שרכשת. המגדריות פה אינה רלוונטית, כמו שנשים סובלות מכך שרואים בהם עודף משקל, גברים "נדרשים" לגובה מסוים וג'יפ מאובזר.
אצבע מאשימה כלפי המגדר הגברי (או הנשי) כמוה כהטחת אשמה בעיוור ששמו מכשול לפניו וטוענים כנגד עיוורנו. על העיוורון.
רוב השמנות שאני מכירה הן די עצובות... אז האנלוגיה שלך לא כל כך עובדת. באמת התברכת בגוף רזה ובכך שאת לא אוכלת כשעצוב לך. היעדר חיבה לממתקים היא כבר ברכה.
אני מאוד מאוד מזדהה איתך. בעיקר במילה: שהמצאתי
גם אני ממציאה לא קטנה בתחום הדיאטות.
חג שמח ותודה על הפרגון!
זו נקודת תורפה כל כך משמעותית... הרי בגלל זה גם הדבר הכי נורא שאפשר לשאול אשה הוא: שמנת? או להגיד לה מטוב לב (ברור שמטוב לב) - כדאי לך לאכול את זה ואת זה, או דיאטה קטנה לא תזיק לך... או כמו במקרה שלי: למה את אוכלת כל כך הרבה (סלט חסה ויוגורט)? נשים לא אוהבות את עצמן שמנות (כלומר מעל מידה 38) ולא אוהבות את עצמן מקומטות, או שעירות (לייזר חובה) או עם שערות לבנות... נשים באופן כללי מאוד מאוד מאוד ביקורתיות כלפי עצמן כי הן יודעות שכך הן נשפטות בחברה שלנו. כמו סחורה. סחורה שכמה שיש פחות ממנה, כך עדיף.
תמיד כשאת מעלה פוסטים כאלו אני די חוששת להגיב:)
אני לא מסוגלת להכנס לנעלים של אלו המחשבות קלוריות
ובעוונותי מניחה שאם היתה לי נטיה להשמנה הרי שהייתי אישה מאוד שמנה כי אוהבת אוכל
למעשה הוא אחת מהאהבות הדומיננטיות בחיי
מצד שני כנראה שחוסר חיבה למתוקים ופחמימות בשילוב עם אישיות דכאונית משהו אשר אוכל ממנה והלאה
בעיתות שכאלו עושה את שלו
יודעת מה, מתחילה לחשוב שלו הייתי אדם שמח הייתי אדם שמח ושמן... זה הולך אצלי יחד השמחה והתאווה לאוכל
את לא ממש דוגמה לשומנים...
וללכת זה גם בריא, לא רק מרזה. אולי בחוץ יותר כיף, עם נגן מוסיקה. הליכון זה די מדכא.
כמעט נטיתי להאמין לך שהשמנת בלי מאמץ...
בתור אחת שהייתה בתחילת העשור האחרון ( !) עם משקל של ענף קינמון צמוק וצמחה לממדים של לפת בהיריון מתקדם, עלי לבשר לך שלמרות הכול אני אוהבת את עצמי, אבל פחות.
לא השלכתי את ה- 38 מהארון, כי עדיין יש בי תקווה וחזון.
בכל יום ראשון אני מתחילה בדיאטה חדשה שהמצאתי.
עד שאמצא את נוסחת הפלא לא ארפה מהניסויים ...
אך, כל זה נכון לתחילת השבוע. לקראת סופו מתרחש תהליך בלתי שקול ובלתי ראוי שעליו מוטב להחשות.
כבר כתבתי לך שח
מסה עלייך? כתבתי.חג שמח יקירה
יש לי חברה שעוסקת בהפרעות אכילה.
היא ושותפתה קיבלו את הנסיכה די ז"ל
[שלא מתה מהבולימיה שסבלה]בקליניקהה בלונדון
בתחילת שנות ה-80 כשנשים לא העזו לדבר על בולימיה
שכן בולימיה זו מחלה " נשראית רע"
,דווקא בולימיות אינן שמנות הם בעלות גוף ממוצע,סופר אינטלגנטיות, זקוקות תמיד לרצות
את הסביבה, אוכלות עד קבס ומקיאות-כן לא נעים! [ונמנעתי מתאורי זוועה של הפרעה זו]
והודאתה של דיאנה-פתחה עידן חדש של תודעת מחלות
הנחשבות ל eating disorder ושחררה נשים רבות שישבו בארון
עם הפרעת בולימיה ולא העזו לדבר על כך.
באותו מרכז שזכויות רבות מגיעות לנסיכה דיאנה, נהגו לערוך סוג
של אקספרימנט כדי לאבחן אתגודל הפרעות האכילה.
העמידו בובות בכל הגדלים[ מידות ] וכל אחת ניגשה למידה שלה
על פי דעתה.הפתעה! אף אחת לא ניגשה למידתה המדוייקת.
מפליא ?ממש לא !נשים חיות בתוך גופן עם הרגשה של גודל שונה מהמציאות.
למה?הן מבולבלות, כי החברה והאופנה והמידות של הבובות בחלון הראוה ,הן קטנות
ומעוררות את רגש הנחיתות שגם כך יושב בתוך הנשים,עד כמה מידתן
לא מספקת אף אחד-יש גבר שאוהב אותן מלאות[שיש מה לתפוס] ויש גבר
המחפש אישה ייצוגית עם מידות דקיקות.
חלק מאיתנו גדל עם מודל אישה רזה כמו טוויגי וחלק גדל עם נשים רובנסיות[רובנס]
מה שחשוב אולי זה מה אנחנו כנשים רוצות ואיך אנחנו אוהבות את עצמנו
יש עוד דרך ארוכה לרוב הנשים כדי להגיע למקום שהן אוהבות את עצמן
ולא נעלבות מכל ביקורת ולא מתרגשות מתוכנית הבקשות של הגברים.
אני די מבואסת
כי אני כמעט לא הולכת כלום
ומה שאני אוכלת זה בריא
הבעיה שלי שאני לא מזיזה את עצמי
שתבינו יש בביתי הליכון משוכלל
ואני כזאת עצלנית שאני לא עולה עליו
ברור לי שברגע שאעלה עליו
אתחיל לרדת במשקל
אבל את האמת אני כבר לא נלחמת בשומנים
שנמצאים בכרס שלי
מקבלת את עצמי כמו שאני
אבל הקיץ קרב ובה וכנראה
אאלץ לעלות על ההליכון
חג פורים שמייח מיא :)*
קישור בבקשה.
ועוד משהו - הכל במוח, אבל את המציאות האוביקטיבית, שמשפיעה לנו על המוח, כן אפשר לנסות לשנות. וגם את תפיסתנו הסוביקטיבית.
לדעתי זה לא קשור בכלל ל-ADHD כי אחרת רק נשים כאלה היו סובלות מהפרעות אכילה. פשוט זה מאוד קשה להכין ארוחות שלמות ובריאות בקופסאות ואחר כך עוד לאכסן אותן במקומות שאין בהם מקרר, ואיפה בדיוק לאכול את כל הסעודה שהוכנה מראש? בשולחן המחשב? באוטו? הרבה יותר נוח לחטוף משהו בחוץ.
זה באמת היה ענן אפור ומעיב. גם בגלל כל הזכרונות שהמשקל נשא איתו.
אלא אם כן הם סיינטולוגים ויש להם נטייה לקפוץ על ספות כשהם לא מתמודדים עם התאבון הפנימי שלהם.ארצ'ימבולדו באמת תלוי ב'גראנד גאלרי' - הגלריה הגדולה של הלובר, שבה תלויים כל אמני המופת האיטלקיים, למשל המדונה בין הסלעים של ליאונרדו, שהיה הציור הכי הכי אהוב עליי בילדותי. מלכי צרפת היו הפטרונים שלהם, וכך הגיעו כל היצירות האלה לצרפת. הוא צייר ייחודי שהקדים את זמנו, ובכיף להתבונן לעומק בתמונות ולפענח כל פרט ופרט.
הכל במוח, אמרו חכמינו וצדקו, ראו פוסט על אכילה ומוח.
תסכימי איתי שיותר קשה להכין מראש את כל האוכל בקופסאות - בנוסף לבישול היומיומי למשפחה - מאשר פשוט להישאר בבית ולהכין לך סלט כשמתחשק לך.
1. בתאבון
2. לי יש ADHD ואני עובדת מחוץ לבית , אין לי שעות אכילה מסודרות, אין לי אכילה מסודרת בכלל (אלא אם טריפת שווארמה נוטפת שומן תוך כדי הליכה לרכב ו/או תוך כדי נהיגה נקראת איכלה מסודרת) , במצב של חרפת רעב בשעות הערב אחרי שלא -הכנסתי- כלום -לפה- כי- הייתי -עסוקה -בטירוף -בריצות-מפגישה -לפגישה
אבל באמת לא הבנתי מה הקשר לזה בתגובה שלך . . .
באמת במחקרים נמצא ש'פסולי החיתון' העיקריים הם גברים נמוכים ונשים שמנות.
פגעת פה בדיוק בעניין. הסרוטונין נותן לנו תחושת אושר מיידית. אני החלפתי אותו באנדורפינים של הספורט. יש גם תרופות שמעלות את רמת הסרוטונין. כמובן, גם אכילה של פחמימות מורכבות משחררת אותו באיטיות יחסית ולא חווים בה את הנפילה שחווים בעקבות תפוגת השוקולד מהדם.
המעגל של תחושות לא טובות - אכילה מנחמת - התייסרות בגלל האכילה - תחושות לא טובות - אופיני להמון המון נשים, שממש לא מוגדרות קלינית כסובלות מבעיית אכילה. אני לא הצלחתי לצאת ממנו. בשבילי הפיתרון היחיד היה פשוט לסלק את האוכל מחיי כגורם להנאה - לא מסעדות, לא אירוח, לא משקאות חריפים, לא בישול. פשוט לשכוח מהתחום הזה כמקור לתענוג. למצוא את התענוגות הגופניים שלי בספורט - שאני באמת באמת אוהבת והוא לא עינוי בשבילי, וגם באמבטיות, בסקס, במגע החם עם החתולים, בשמש של הים. זהו.
לא זוכרת איפה קראתי
על וידוי של מישהי
שמהרגע שהיא העיפה את המשקל
מהבית....חייה הפכו למאושרים,
השקילה האובסיסיבית היתה
כמו ענן אפור ומעיב (כל יום).
החיוך חזר אליה ביג טיים.
בורקס...לעזאזל!!
הבצק הפריך והמילוי החמים
אויב/אוהב:)
אם כל הגברים היו אוכלים רק כשהם רעבים או רק כשהגוף זקוק לאנרגיה בעקבות פעילות פיזית, לא היינו עדות להמוני הכרסים אחרי גיל מסוים. אני חושבת שגם גברים כבר 'נפלו בסם' ואוכלים לנחמה.
את שוב חוזרת לעצות לתזונה נכונה, ואני אומרת לך שאם המניע לאכילה הוא רגשי, אוכלים מה שמשכך את העצב, את התסכול, את האכזבות - ואין לזה כל קשר למספר הארוחות או לגודל המנות.
אם כבר עצות, אז לטפל בגורמי התסכול, הדיכאון, הכעס.
מיא,
זה לא מדוייק מה שכתבת לי בתגובה למעלה
אני מכירה נשים שעובדות מחוץ לבית ומעבר לכך נשים עם קריירה שעובדות הרבה וגם מביאות איתן את העבודה הביתה
והן אוכלות מסודר...ולוקחות לעבודה ירקות ואוכל או אוכלות בעבודה
רק אצלך בפוסט קראתי שרוב הנשים שאת מכירה לא אוכלות מסודר !
וזה לא בסדר להשליך הכל על קריירה, תסכולים ועבודה מחוץ לבית
תאמיני לי שאני מכירה מקרוב מה זה תסכול
רוב הלוקים ב -ADHD סובלים מתסכול זה חלק מהתסמונת אזזזזזזזזזז
וחוץ מזה לא רוצה לשמוע את הסיפור הזה תסכול בגלל גברים
כבר דיברנו על זאת רבות !
יאללה צריכה לצאת לאכול צהריים...כן, כן תתפלאו אני אוכלת ארוחת צהריים ורבע לשלוש זה כבר באיחור בשבילי !
שבת
משטוטי
גם גברים נמוכים לא מוצאים בגדים.
תראי לי ג'ינס אחד שמגיע לארץ ישראל בה קם העם היהודי שמידת הגובה שלו זהה למידת הרוחב שלו.
אז בפרקטיקה, אני הולכת רק בשמלות, כולן מאריגים רכים, ולכן חשבתי שאני לא מבחינה בשינוי. אני מתעמלת בבגדים קצרים, ומיה המאמנת שלי באמת אמרה לי שהיא לא רואה שהשמנתי, אבל לא האמנתי לה. הפחד מהספרות האימתניות של המשקל היה חזק מכל.
תודה
כמו שכבר אמרתי
רק את עצמי ליחצ"ן ידעתי.
כל הרעיון של הכתבה הזו, משקף מציאות מאוד עגומה, הרי במפורש לא מדובר על נשים בולימיות / אנוקרטיות , אלא על נשים עם משקל גוף בגבולות הסביר, וזה בדיוק העניין. גם עם משקל סביר אי אפשר לחיות בשקט.
אני לא זוכרת מתי לאחרונה בחיי , לא עברה בי המחשבה של "כמה קלוריות אני מכניסה לעצמי בביס הזה"? זו מחשבה יומיוימת וקבועה.
ראבעק !!!!!!
חוצמזה לגבי המשפט עם השוקולד :
לשוקולד יש יתרון אדיר בעיתות מצוקה - הוא מעלה מיידית את רמות הסרוטונין בעוד לפרוזאק לוקח 3 שבועות לעשות את זה ,
אמממה?
10 שניות בפה, 10 שנים בתחת..
ותחשבו על זה....
וגם הבורקס של פיבי מניוק לא קטן.
זה הכי מדהים - שאומרים לה: זה לא טוב בשבילך...
או כאלה שנותנים עצות מהתחת.
אני תמיד הייתי מוכנה לשמוע ביקורת רק מאנשים שהתכוונו לעזור באופן מעשי, כלומר לעשות איתי ספורט ולבשל לי. כל השאר - סתמו!
תודה על הראיון. תמיד כיף לשמוע אותך ולקרוא אותך. הנה פוסט מגרה שלך על הבורקס אהובך.
ושוב - מה שחשוב ומה שנכון מנוגד לגמרי למה שנשים רבות מרגישות ורוצות. יש כל כך הרבה גורמי תסכול בחיים שלנו, ששמירה על תזונה בריאה מאוד קשה. וודאי לנשים שעובדות מחוץ לבית.
תודה על המחשבה הפרקטית, אבל את הסוללות החלפתי. משהו התקלקל במכשיר עצמו.
ומצחיק מה שהבאת!
העניין הוא, כמו שכל מדאייט מתחיל יודע, הוא לא להגיע ליעד, אלא לשמור על משקל רצוי לאורך זמן. וכיוון שמניע לאכילה הוא לא גופני אלא אצל נשים רבות אם לא כולן - נפשי, העצה של מנות קטנות היא תיאורטית בעיקר.
פתאום אני חושבת על הקלישאה המאד ממשית ויומיומית על הגבר שלא רואה ממטר כשהוא רעב, גם לא את בתו האהובה. זה מעניין.
משמע, גברים אוכלים כשהם רעבים!
הנה יתרון אחד משמעותי :)
זה שהנשים נכנעות לשלטון הטרור של הרזון זה סקנדל לא קטן
עבדות האישה
זה מה שאני אומרת כניעתה למכתיבי אופנה ופרסום
אחת התופעות שאני נתקלת בהם מול המקרר בסופרמרקט
שאינני מצליחה למצוא, כמעט, יוגורט ועוד מיני דברים
ב-3% ומעלה
כמעט הכל הכל 0% שומן שזה נורא
1. אם מוצרי חלב הם מתחת ל-3% אי אפשר לקבל את תצרוכת הסידן שהגוף זקוק לו
2. כדי להגיע ל0% שומן במוצרי-חלב - המחלבות משתמשות בחומרים שהם מאוד לא בריאים
ואפילו מסרטנים
אנימוצאת את עצמי תמיד מטיילת לכיוון משרדו של מנהל הסניף בסופר שאני קונה
ומתלוננת על מחסור במוצרי חלב מעל 3% שומן
הוא תמיד אומר לי:
אבל זה מה שהקהל דורש
ואני אומרת לו...לא מעניין אותי תספק לי את המוצרים באחוז סביר של שומן ומייד !
חוץ מזה נשים יקרות לתשומת לבכן:
תורידו את תצרוכת המלח כשאתן אוכלות אם אתן כל כך פוחדות להשמין
מלח גורם להשמנה ולצבירת נוזלים בגוף
זה לא אומר שלגמרי לא להשתמש במלח..ממילא יש בהרבה מוצרים מלח
אבל תבדקו כשאתן קונות במפרט כמה מלח יש
חשוב מאוד להוריד את צריכת המלח הרבה יותר חשוב מאשר ה-אפס אחוז המוחלט הזה
שזה שוב דבר נורא !!
בחייאת בנות תתחילו לאכול מסודר ומידתי תראו שאתן תשמינו פחות
וגם לזוז קצת ולא מהמחשב למכונית וחוזר חלילה
בואו לשוטט אתי ליד הים שלי כייף
שבת שלום צריכה לצאת לאכול צהריים ! דחוף !
שטוטי
שאלה קצת יותר פרקטית: לו היית מעלה 10+ ק"ג במשקלך, הרי היו צריכים להיות סימנים פיזיים לכך, לא?
פתאום מכנסיים לא נסגרים, מתפתחת כרס או משהו דומה...
מה ששוב מוכיח שלפני הסקת מסקנות מאירועים "חריגים", כדאי לעשות REALITY CHECK...
מזל שלא שכנעת את עצמך לעשות ניתוח להצרת הקיבה...
טרור הרזון כבר מזמן פשה בעולמנו.
ומאז הוא גם שולט בו.
וכמו שכתבת,
שמנה זו הקללה הכי גדולה לאישה.
כי אשה שמנה
לא מוצאת בגדים,
לא מוצאת בן זוג
וזוכה לתענוג המופלא,
שבו כל אחד מתסכל לה בצלחת
ומצקצק בלשונו.
כוסאוחתו, הבורקס הזה. הפך את חיי לגיהנום.
-ואני בכל זאת נשברת מולו כל פעם מחדש. ביגון שאולה, אני אומרת לך, ביגון שאולה-
נכון,
מידתיות
ואפשר לאכול הכל וברור שאני לא זוללת חפיסת שוקולד אלא כמה קוביות שוקולד מריר מאיכות טובה !
אבל ממש מפתיע אותי מה שמיא כתבה שרוב הנשים שהיא מכירה לא אוכלות מסודר
או שרק חוטפות פה ושם
דווקא לנשים התזונה חשובה מאוד מאוד..בגלל מורכבות גופה של האישה -
הן צריכות להבין זאת
סליחה מראש על התשובה הטכנית אבל,
הסוללות האלה של ה 9v הן סיוט. במקום למות כמו כל סוללה הן מתחילות לאלתר בגסיסתן. קורה הרבה בהופעות...
אם לך לקח חודש ולא פקפקת במשקל מה תגדה מה ?
באוכל זה רק המידתיות.
אפשר לאכול מכל דבר אבל במנות קטנות וכך לשמור על המישקל.
היום כבר גם דיאטיקנים ממליצים על 5 ארוחות קטנות, כדי לא להיות רעב וכך לא מתנפליםעל אוכל.
לא להסתובב רעב, ולא לוותר על קובית שוקולד. אבל קוביה ולא חפיסה...
העיקר שתצליח במשאלות ליבךותגיעי ליעד המבוקשש במשקל.
בהצלחה.
זה נורא,
ועצוב שרוב הנשים שאת מכירה או שקראת עליהן אוכלות לפי חשקים
עצוב !
צריך לאכול מסודר חשוב מאוד למען הבריאות הגופנית והנפשית !
אני אוכלת מסודר...בדרך כלל
אז תכירי בבקשה או שאת בעצם מכירה אישה שאוכלת מסודר
לא מוותרת אף עפם על ארוחת צהריים מסודרת ובריאה מלווה תמיד בסלט ירקות ענק
אה לא תמיד יש חסה :) לעתים קרובות כן ועוד מיני עלים ירוקים בלי תולעים...כך אני מקווה
בבוקר לא מתחילה את היום בלי כוס תה ופרוסת לחם ו/או קפה אחרי כן
ובהמשך לפני ארוחת צהריים שקדים, תמרים, חמוציות ....
לעתים ארוחת הצהריים שלי -אם אני לא יוצאת מהבית כולל רק פסטה וירקות
ונכון שלזלול עוגות ובורקס זה פתרון זמין לנשים וגם לי לעתים...
לא בורקס עוגות כן והרבה שוקולד מריר
אוףף אני רעבה עכשיו
אז קחו קצת עוגות אשוב לכתוב כאן את דבריי על איך משחרור האישה
עברנו לעבדות האישה למשקל, ליופי, לתרבות הצריכה ועוד !
עוגה?
שטוטי