הייתי בת 3 - כדור קטן ובלונדיני, הדמיון לאוליב היה מקרי בהחלט. אחר-כך אני זוכרת שהתחפשתי לפיה מפינוקיו(מהסרט של וולט דיסני). גם פה מי שלא זוכר/ת צעיר/ה מידי(ניתן לרכוש היום את ה dvdבסטימצקי ולהתעדכן...), יש לציין שהפעם הקרבה החיצונית למקור הייתה יותר ברורה. אני זוכרת שלקחו נעליים שלי וצבעו אותן בכסף ובעיניי זה היה סוג של פלא, נניח כמו שהיום אפשר להדפס תמונה על בד, שאפשר לצבוע נעליים בכסף. התחפושת הבאה שאני זוכרת הייתה פרפר. התחפשתי עם החברה הכי טובה שלי באותו זמן,רונית, היא הייתה פרפר אדום ואני תכלת. הלכנו למחסן התחפושות חודשיים לפני פורים ובחרנו. פרפר אדום היה אבל תכלת לא. אז, נורית, שתמיד תפרה לנו את התחפושות, תפרה לי פרפר תכלת. ככה זה היה פעם בקיבוץ, לא ביקשו שאבחר פרפר בצבע שיש נתנו לי את הצבע שרציתי, אחר כך הכול השתנה אבל זה סיפור אחר. התחפושת האחרונה שאני זוכרת הייתה עוגת קצפת. גם אותה תפרו לי במיוחד וזה היה בגיל בו הרצון שלי למצוא את הקול הייחודי שלי בתוך כל ה"להיות כמו כולם", התחיל להצמיח כנפיים. אני תמיד אהבתי את פורים, אני יודעת שלכל אחת ואחד זיכרונות משלה/משלו הקשורים לחג הזה שאיך שהוא מוציא מאיתנו אמוציות מסוגים שונים ומשונים. אז הנה המלך והמלכה הפרטיים שלי עם התחפושות מהיום(הגדולה התחפשה, אבל סירבה לשתף פעולה עם המצלמה והשנייה העדיפה לבלות עם חברות בעיר הגדולה). |