אני יהודיה. ואין לי כומר. ואין לי גורו, ולא משפיע. ומה נשאר למי שרוצה להתוודות בימינו? מסך ומקלדת וקומץ חברים וירטואלים. אינ רוצה להתוודות. הגיע הזמן לצאת מהארון. וכדראמה קווין יציאה מן הארון לא באה בחשבון ככה סתם, בשקט, באיזו פינה. ממש לא. אני רוצה לצאת מן הארון פה ועכשיו, שישי בערב, גשם וברקים ורעמים בחוץ, קר ורטוב, ויש סיכוי גדול שחברים הוירטואלים שלי לא יוצאים היום מן הבית, אפילו שפורים, ואולי יקראו, ואולי יגיבו והעיקר שיש מישהו מאחורי המסך השטוח שלי. ביום אני מנהלת מכובדת, מזיזה עולמות ואנשים, שותקת בצעקות וצועקת בשקט. ובערב אני .....עוד רגע. לא כל כך מהר. תנו לדבר. ווידוי זה ווידוי. המוח שלכם מתחיל לעבוד, לחשוב, אולי מכין איזה ווידוי קטן משלכם. לא היום. היום זה רק אני. כל יום אני שוקלת לצאת מזה. בהתחלה זה היה מתוך סקרנות. אחר כך מתוך בדידות. עכשיו אני פשוט לא יכולה בלי זה. והסוף קרוב. אני יודעת. ואולי בגלל זה אני זקוקה לכם. קבוצת תמיכה. חשבתי שאמצא בזה קצת בריחה מעצמי והמציאות, והחורף הזה היה לי קשה במיוחד. ועכשיו, כשאני מרגישה שלא אוכל עוד להסתיר אני רוצה לצאת מזה. יכול להיות שחלק מן החברים שלי ירגישו נבגדים. שלא סיפרתי, שלא שיתפתי. יכול להיות שהווידוי הזה יוציא אחרים גם כן מן הארון. ואז זכיתי למצווה גם אם לא התכוונתי. אז הנה. תשמעו. אני רואה כל יום ערוץ 20 ובימי רביעי ומוצ"ש גם. אני רואה ה"אח הגדול". קבלו אותי כמו שאני.
|