ברקע הוא שר שאי אפשר לנגן על מיתרים קרועים, והנה הזמן טס הכאב כבר לא חד כמו בהתחלה אבל שוכן לו אי שם כשהזמן מתחפש לגעגוע ישן, הזיכרון מגיע כמו שד באמצע הלילה להציק לך ולכשף אותך בחלמות עליו כמעט כבר שבוע שלם שהוא נכנס לי לכל חלום פעם הוא מנשק פעם הוא מחבק, פעם הוא בורח, והכל נראה כל כך אמיתי, אולי זה הריקנות שאיש לא נמצא כרגע בחיי אז המוח מעדיף לברוח לזמנים שעברו כבר, אומרים שזמן הוא המרפא הכי טוב לכל דבר אפילו לאהבה, כן אני יודעת שזה נכון אבל זמן מוגדר אין לנו אף פעם, כמו האיש שאמר שיהיה בסדר ושכח להשאיר לנו תאריך,   ממנהגי חגרתי לפעמים להציץ לו איך שהוא ללא דרך בפייסבוק שלו והאמת? שזה לא תרם כלום רק הבנתי כמה הוא מתחפש שוב פעם לאדם אחר, מצטלם עם ידידות שאני לא הכרתי כדי להראות כאלו שיש לו מישהי ושזה איך שהוא יעבור אלי וכן אני יודעת שהיא רק ידידה אל תשאלו אותי איך.

כאלו חזרתי לגן המשחקים העלוב  הזה , לא יעזור לאף אחד לומר מה שהוא חושב אני יודעת עמוק בלב את האמת שלו, הוא תמיד יאהב אותי הוא תמיד  ישא אותי בליבו ואף אחת אף בת זונה אחרת לא תהיה אני לא תהיה לו לעלום אחת כמוני ואף אחת לא  תאהב אותו כמו שאני אהבתי, ועכשיו זה כבר לא משנה החלטתי לסגור את הדלת הזו למרות שלפעמים אני מנסה איך שהוא רק להציץ לשם, אבל בתוך תוכי השלמתי עם זה שהוא לעולם לא יחזור  האגו המזויין הזה לא יתן לו, הוא מעדיף להישרף בלהבות הכאב ולא לתת לחולשה שלו לפעול , גם כן אני מצאתי  באיזה רשת ליפול...

 אני רק מאחלת לעצמי שהוא יהפוך כבר לאבק שהוא לא יגור בתוכי יותר שישחרר אותי  מהטירוף הזה, או שמישהו אחר כבר יציל אותי מעצמי ואף אחד לא בא, אולי כי אני לא  נותנת לאיש להתקרב לא יודעת כבר איך לשנות,

בכל אופן אי אפשר לנגן על מיתרים קרועים