כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דברים משתנים

    מהחבר הקודם שלי ניפרדתי לפני 4 שנים. מאז חייתי חיי הוללות כמו שרק בתל אביב אפשר....
    כל התקופה הזו הרגשתי ריקנות איומה (בדרך כלל כשהוא הלך והבנתי שאני בכלל לא יודעת איך קוראים לו)...
    באיזשהו שלב עזבתי את עיר השחיתות לטובת חיים שפויים יותר.. מצאתי עבודה בצפון וחזרתי הביתה..
    לא מזמן פגשתי אותו - הבחור הכי מדהים שאי פעם יצא לי להכיר...

    ועכשיו הרבה יותר שונה... אולי טוב?!

    3 לוויות ושנה חדשה אחת

    21 תגובות   יום רביעי, 19/9/07, 16:01

     

    באופן כללי אני מוכרחה לציין שמעולם לא השתגעתי על טקס האשכבה היהודי. הוא תמיד היה בעיני קצר מדי, נוקשה מדי וכל הרעיון הזה שבו לוקחים איש ושמים אותו באדמה לא מצא חן בעיני (לך תבין).  

    אף פעם לא הבנתי למה אי אפשר להלביש את המתים במיטב מחלצותיהם, לאפר אותם כדת וכדין, לחלוף על פניהם כדי להיפרד ואז לקבור אותם בטקס מכובד בארון קבורה. אבל מאחר והסיבות לטקס "הצנוע" הוסברו לי מספר רב של פעמים ובעיקר מאחר שזה אחד הדברים שלא צריך "לחיות איתם" אלא "למות איתם", אני אומרת – ניחא. 

    ביום ראשון לפני שבוע הייתי בהלוויה של חבר. הלוויה מאוד צפויה שהגיעה בעקבות מחלה קשה שכרסמה בגופו שנה וחצי עד שכילתה אותו. מדובר בבחור צעיר ששום הסבר שבעולם לא יגרום לי להבין מדוע הוא היה צריך לחלות ולמות.

    ההלוויה הייתה קצרה. קצרה מדי אבל בעצם אפשר לומר את זה על כל חייו. הדבר הכי בולט שם עבורי היה חבורה של אנשים מבוגרים שהם משפחה רחוקה של הנפטר שערכו מעין "פגישת מחזור" ליד הקבר. אפילו לא טרחו לצאת החוצה, לשער, אלא עמדו מעל הקבר ובירכו אחד את השני ב"שנה טובה" – כמה ציני אפשר להיות... 

    ביום ראשון שאחרי, הייתי בהלוויה של קרוב משפחה. ביום החג השני הוא הרגיש לא טוב ונילקח לבית חולים. שם עשו לו את כל הבדיקות האפשריות ולא מצאו כלום. אמרו שכנראה אכל יותר מדי וזה שום דבר, אבל החליטו בכל זאת להשאיר אותו להשגחה ולעשות בדיקות נוספות בבוקר. שעה אחר כך הוא חטף דום לב ומת.

    ההלוויה הייתה אחד האירועים הכי עצובים שאני זוכרת. מאות אנשים שבאו להיפרד מהאיש הכול כך מצחיק ומדהים הזה, חצי בוכים חצי תמהים אם זה באמת קרה. הבנות שלו קראו הספד מצמרר שגרם לי לבכות בכי תמרורים, על איש שלא ראיתי שנים. עליו ועליהן שנשארו ללא אבא.

    ההלוויה הייתה ארוכה. שעה שלימה עמדנו והקשבנו להספדים משורה ארוכה של אנשים ואחר כך התחיל הטקס. היה חם והיה לא פשוט לעמוד ככה, אבל הבנתי את הצורך של המשפחה לא לעזוב, לא לסיים, להישאר רק עוד קצת לפני שזהו.. 

    ביום שלישי הייתי בהלוויה של שכנה שלי. אישה בת 84 שעד יומה האחרון עוד סחבה סלים מהשוק. חיה לבד בביתה הגדול. תמיד לבד, למרות שיש לה שני בנים גדולים ולהם משפחות. היא נפטרה בבוקר ורק בערב, אחרי שדפק בדלת כל היום, הזמין אבא שלי משטרה והגיע מכבי אש. אחרי עוד כמה שעות קבעו את מותה.

    בהלוויה היו 5 אנשים. הבן שלה (רק אחד השני לא טרח להגיע), המשפחה שלי (3) והרבי. כשאימא שלי שאלה איפה הוא מתכוון לשבת שבעה, הבן הביט בה בבוז והלך. ככה סוכמו חייה של אישה מקסימה, ניצולת שואה שהייתה אמיצה ושורדת לבדה, במלוא מובן המילה...  

    אחרי שלושת הלוויות האלה, נשארתי עם הרבה מחשבות על מוות ועל החיים. מן חלל כזה שקשה להסביר אותו בהתחשב בעובדה שאף אחד מהנפטרים לא היה מאוד קרוב אלי. תהיתי למה האנשים האלה נפטרו דווקא בראש השנה – ביהדות יש לזה הסבר מעניין, משהו על הצורך של צדיקים גמורים להיות בשמיים לצורך עשיית משפט עם שאר יושבי הארץ.

    תהיתי מה זה אומר על השנה שלי... שהיא תהיה עצובה? מליאה בהפתעות לא נעימות? טרגית? אני מקווה שלא, אני מקווה שבכל זאת, למרות ההתחלה הקשה, העצובה והסופית, תהיה שנה טובה.   

    אבל כן, אחרי שלושת הלוויות האלה אני מודה שהצלחתי קצת יותר להבין את הטקס שהמסר שלו הוא מאוד פשוט כמו ההליך כולו : "כי מעפר באת ואל עפר תשוב", 

    שתהיה לנו שנה טובה ושלא נדע עוד צער!   

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/10/07 15:19:

       

      צטט: אמביולנטית 2007-10-07 14:41:19

       

      צטט: הקוסם 2007-10-06 12:36:39

      כבד את אביך ואת אמך...

      הלוואי וזה היה כל כך פשוט ...

      אין כאן שאלה של רמת הקושי....

       יש כאן ציווי : כבד .  את אביך ואת אימך.

       

      לא כתוב אהבי את ... כתוב כבדי את...

       

      אז תכבדו... גם אם זה מרחוק... גם אם כדי לכבד צריך להתרחק...

       

      אבל תכבדו.

        7/10/07 14:41:

       

      צטט: הקוסם 2007-10-06 12:36:39

      כבד את אביך ואת אמך...

      הלוואי וזה היה כל כך פשוט ...

        6/10/07 12:36:
      כבד את אביך ואת אמך...
        29/9/07 23:26:

       

      צטט: ב ה י ר 2007-09-29 20:06:09

      מה זה שווה ללביש ולאפר את המת

      אם אח"כ גם ככה הוא נרקב ונתמע באדמה

      כאילו לא היה?

       

      זיכרון?

      נמדד במעשים המראה מתעמעם עם הזמן.

       

       

      התעצבתי על האישה.

       

      נגעת בריק הזה שמתחדד מול המוות.

      בסופו של היום אני מסכימה איתך... מדובר רק בדרך

      אחרת להיפרד - אולי מכובדת יותר.

       

        29/9/07 20:06:

      מה זה שווה ללביש ולאפר את המת

      אם אח"כ גם ככה הוא נרקב ונתמע באדמה

      כאילו לא היה?

       

      זיכרון?

      נמדד במעשים המראה מתעמעם עם הזמן.

       

       

      התעצבתי על האישה.

       

      נגעת בריק הזה שמתחדד מול המוות.

        29/9/07 19:42:

      גם בעיניי הלוויות יהודיות קשות לעיכול

      ועם כל ההסבר היהודי לכך

      זה עדיין קשה.

      סבתא שלי היתה אומרת שלחלום על מוות

      יש משמעות של חיים ארוכים

      מקווה שהמשמעות מקבילה גם כאן

      שתהייה לך שנה של הרבה, מכול מה שתבחרי.

        24/9/07 19:44:

       

      צטט: רונלד רייגן 2007-09-24 12:39:19

      הלוויה הראשונה הזכירה לי מקרה שקרה לי פעם, כשעוד עבדתי בבנק:

       

      שתי נשים מבוגרות נפגשו מול הדלפק שלי. האחת שואלת את  חברתה לשלומה, וזוכה לתשובה המוזרה משהו "ברוך השם  הכל טוב. בעלי מת"

       

      זה נראה לי מוזר גם במבט לאחור.

      זה באמת מוזר...

      אבל אולי (אחרי שחשבתי על זה המון) בעצם מדובר בדרך

      של אנשים להמשיך לחיות... 

        24/9/07 19:42:

       

      צטט: ג'ו מ 2007-09-24 19:36:27

      אמביולנטית - פוסט כל כך יפה.

       

      מתאר בפשטות וברגישות עצומה את האבסורד שבו אנו חיים. שהרי בסופו של דבר הכל זמני.

       

      נגעה ללבי במיוחד ההלוויה האחרונה. כתבת כל כך יפה ובמילים פשוטות גרמת לי לעצב רב על אותה האישה שאפילו שבעה לא ישבו עליה.

       

      ויחד עם זאת, וגם כאן בזכות הפוסט שכתבת ניתן להבין שבסופו של דבר, שלושתם, למרות ההלוויות השונות, נמצאים כרגע באותו המקום. אז מה זה באמת משנה.

       

      (*) על כתיבה כל כך יפה.

       

      תודה רבה.

      תודה לך יקירי, ריגשת אותי מאוד בתגובה שלך

        24/9/07 19:36:

      אמביולנטית - פוסט כל כך יפה.

       

      מתאר בפשטות וברגישות עצומה את האבסורד שבו אנו חיים. שהרי בסופו של דבר הכל זמני.

       

      נגעה ללבי במיוחד ההלוויה האחרונה. כתבת כל כך יפה ובמילים פשוטות גרמת לי לעצב רב על אותה האישה שאפילו שבעה לא ישבו עליה.

       

      ויחד עם זאת, וגם כאן בזכות הפוסט שכתבת ניתן להבין שבסופו של דבר, שלושתם, למרות ההלוויות השונות, נמצאים כרגע באותו המקום. אז מה זה באמת משנה.

       

      (*) על כתיבה כל כך יפה.

       

      תודה רבה.

        24/9/07 12:39:

      הלוויה הראשונה הזכירה לי מקרה שקרה לי פעם, כשעוד עבדתי בבנק:

       

      שתי נשים מבוגרות נפגשו מול הדלפק שלי. האחת שואלת את  חברתה לשלומה, וזוכה לתשובה המוזרה משהו "ברוך השם  הכל טוב. בעלי מת"

       

      זה נראה לי מוזר גם במבט לאחור.

        20/9/07 13:05:

       

      צטט: אמביולנטית 2007-09-20 10:20:47

       

      צטט: היפה והחיה 2007-09-19 23:54:03

      אחרי כמה פרקים של עמוק באדמה,

      ומה עושים לגופה כדי שתראה טוב,

      הטקס של לקבור  באדמה - נראה לי טוב מאוד..

       

      חוויות לא פשוטות עברו עליך..

      מקווה שבאמת השנה החדשה תביא עמה רק אושר..

       

      שנה טובה.

      אני גם מקווה וגם אם לא רק אושר אלא כמה התמודדויות - זה בסדר

      כל עוד לא יהיו אלה הלוויות

      שנה טובה גם לך (מקווה שהחתולות מרגישות יותר טוב)

      :)

      כן, הן מרגישות הרבה יותר טוב, תודה

      נשיקה

        20/9/07 10:23:

       

      צטט: יפעת פלד 2007-09-20 01:02:49

      בפירוש החלומות מוות דווקא מצביע על התחלה.. אז לכי תדעי..

      לגבי ההלוויות- איך תמות יקבע ע"י איך חיית, כך אני מאמינה.

      השאלה אם זה משנה למישהו, בעיקר אחרי שמת.

       

      האשה המבוגרת, שסחבה סלים לבדה כל חייה והיתה לבדה על אף שני ילדיה כנראה הביאה לכך שמשפחתה התרחקה בצורה כ"כ גסה מחייה. מנתקים אותה מכל קשר. יהיו הסיבות עימה.

       

      באופן אישי לא מתחברת ללוויות, אך מבינה את הצורך להתאבל. לדידי יכולים לשרוף את גופתי (מה שנותר ממנה, את החלקים הרלבנטיים מוזמנים לתרום) וללכת אח"כ לעבודה..

      מי שיהיה עצוב, אני מאמינה שאלווה אותו תמיד, לא רק בחצי דקה של דומייה.

       

       

      שנה טובה לך יקירתי. שנה של חיים וחיות :)

       

      אולי את צודקת וכל אחד מקבל בדיוק את המגיע לו...אני אוהבת את הרעיון הזה

      כי יש בו איזה צדק פואטי (אבל יודעת שזה לא מוכיח את עצמו במציאות)

       

      בכל מקרה שנה טובה גם לך

        20/9/07 10:20:

       

      צטט: היפה והחיה 2007-09-19 23:54:03

      אחרי כמה פרקים של עמוק באדמה,

      ומה עושים לגופה כדי שתראה טוב,

      הטקס של לקבור  באדמה - נראה לי טוב מאוד..

       

      חוויות לא פשוטות עברו עליך..

      מקווה שבאמת השנה החדשה תביא עמה רק אושר..

       

      שנה טובה.

      אני גם מקווה וגם אם לא רק אושר אלא כמה התמודדויות - זה בסדר

      כל עוד לא יהיו אלה הלוויות

      שנה טובה גם לך (מקווה שהחתולות מרגישות יותר טוב)

        20/9/07 10:18:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-09-19 23:36:32

      אני מבינה שהייתה לך חוויה קשה. זה לא פשוט לחוות הלוויה אחת אחרי השנייה ועוד אחת. ראית מה קורה מסביב, חשת את ההתרחשות העצובה והיית שם. זה הכי חשוב. להיות. להרגיש. יש משהו מאוד מזכך בהבנה של - כי עפר אתה ואל עפר תשוב. כולנו מגיעים בסוף למקום הזה כשמחלצות החיים מאחורינו. כמה חבל שאי אפשר בדרך כלל להגיע למנוחה האחרונה ללא סבל. אם של המת, אם של אוהביו.

      ואני מאחלת לך, שנה הנהדרת, ללא הלוויות. רק שמחות והנאה. אמן.

      תודה יקירתי גם לך

      וכן יש משהו בכאב הזה שהוא מאוד מזכך...

        20/9/07 10:15:

       

      צטט: פליטת קולמוס 2007-09-19 23:12:05

      את יודעת..אותם צחקוקים מעל הבור הפתוח אינם נובעים מציניות..סיטואציה שקשה להתמודד איתה...לנסות להבין שאנחנו כמין אנושי נכחד ככה כולנו יום אחד..

      לפני כשנה..היינו בהלוויה של חבר ילדות..מעל הקבר, בזוית העין קלטתי את ש' אותה לא ראיתי לפחות שנתיים...עם חזון אחרית הימים(עשתה הגדלת חזה)...ניגשתי אליה וביקשתי:תראי לי!!.....ואולי דרך לברוח מסתמיות החיים...

      אגב...אנחנו כמו הנצח..רק אפר ואבק...באמת משנה מנהג קבורה כזה או אחר? :)

      שתהיה לך שנה מוצלחת, שנה של קידום יכולות!!!

       

      אני יודעת שאת צודקת לגבי מנהגי הקבורה... וזה באמת לא משנה - שום מנהג כזה או אחר ישיב לחיים את זה שמת.

      לגבי הצחקוקים מעל הקבר - אני יכולה להבין, לגמרי - אבל היה בזה משהו מאוד צורם שחבורה של אנשים מבוגרים לא יכולה לכבד מותו שלמישהו צעיר מהם בהרבה.

      שתהיה לך שנה טובה וניפלאה

        20/9/07 01:02:

      בפירוש החלומות מוות דווקא מצביע על התחלה.. אז לכי תדעי..

      לגבי ההלוויות- איך תמות יקבע ע"י איך חיית, כך אני מאמינה.

      השאלה אם זה משנה למישהו, בעיקר אחרי שמת.

       

      האשה המבוגרת, שסחבה סלים לבדה כל חייה והיתה לבדה על אף שני ילדיה כנראה הביאה לכך שמשפחתה התרחקה בצורה כ"כ גסה מחייה. מנתקים אותה מכל קשר. יהיו הסיבות עימה.

       

      באופן אישי לא מתחברת ללוויות, אך מבינה את הצורך להתאבל. לדידי יכולים לשרוף את גופתי (מה שנותר ממנה, את החלקים הרלבנטיים מוזמנים לתרום) וללכת אח"כ לעבודה..

      מי שיהיה עצוב, אני מאמינה שאלווה אותו תמיד, לא רק בחצי דקה של דומייה.

       

       

      שנה טובה לך יקירתי. שנה של חיים וחיות :)

       

        19/9/07 23:54:

      אחרי כמה פרקים של עמוק באדמה,

      ומה עושים לגופה כדי שתראה טוב,

      הטקס של לקבור  באדמה - נראה לי טוב מאוד..

       

      חוויות לא פשוטות עברו עליך..

      מקווה שבאמת השנה החדשה תביא עמה רק אושר..

       

      שנה טובה.

      אני מבינה שהייתה לך חוויה קשה. זה לא פשוט לחוות הלוויה אחת אחרי השנייה ועוד אחת. ראית מה קורה מסביב, חשת את ההתרחשות העצובה והיית שם. זה הכי חשוב. להיות. להרגיש. יש משהו מאוד מזכך בהבנה של - כי עפר אתה ואל עפר תשוב. כולנו מגיעים בסוף למקום הזה כשמחלצות החיים מאחורינו. כמה חבל שאי אפשר בדרך כלל להגיע למנוחה האחרונה ללא סבל. אם של המת, אם של אוהביו.

      ואני מאחלת לך, שנה הנהדרת, ללא הלוויות. רק שמחות והנאה. אמן.

        19/9/07 23:12:

      את יודעת..אותם צחקוקים מעל הבור הפתוח אינם נובעים מציניות..סיטואציה שקשה להתמודד איתה...לנסות להבין שאנחנו כמין אנושי נכחד ככה כולנו יום אחד..

      לפני כשנה..היינו בהלוויה של חבר ילדות..מעל הקבר, בזוית העין קלטתי את ש' אותה לא ראיתי לפחות שנתיים...עם חזון אחרית הימים(עשתה הגדלת חזה)...ניגשתי אליה וביקשתי:תראי לי!!.....ואולי דרך לברוח מסתמיות החיים...

      אגב...אנחנו כמו הנצח..רק אפר ואבק...באמת משנה מנהג קבורה כזה או אחר? :)

      שתהיה לך שנה מוצלחת, שנה של קידום יכולות!!!

       

        19/9/07 22:23:

       

      צטט: איילת דקל 2007-09-19 22:17:55

      כתבת יפה ונוגע ללב, מי שרוצה למות במיטב מחלצותיו ובתוך ארון, צריך למות כנוצרי באמריקה, זה היה פעם חלק מסרט שעשיתי כשחייתי בניו יורק, שנה מעולה

      כן אני יודעת .. קצת מוזרה הדת שלנו

      תודה

        19/9/07 22:17:
      כתבת יפה ונוגע ללב, מי שרוצה למות במיטב מחלצותיו ובתוך ארון, צריך למות כנוצרי באמריקה, זה היה פעם חלק מסרט שעשיתי כשחייתי בניו יורק, שנה מעולה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמביולנטית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין