כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    סימני שבירה

    25 תגובות   יום רביעי, 19/9/07, 16:15

    אתמול נרדמתי בחמש אחר הצהריים.

    קמתי (סופית) היום בשתים עשרה.

    תשע עשרה שעות שהצלחתי להעביר בקלות יחסית, כל עוד לא כוללים חלומות מטורפים ולא קשורים לכלום. 

    בעבודה אתמול היה נראה כאילו הזמן זוחל לאחור.

     Not a minute passed unnoticed.

    זה היום השלישי לחזרתי לעבודה והראשון שבו הצלחתי לעשות משהו. שקשור לעבודה.

    בראשון ושני בעיקר בהיתי במחשב תוהה איך אני אצליח להעביר את השבוע הזה. גם אתמול, הדברים היחידים שעשיתי היו חלקי משימות שניתנים לטיפול בקלות יחסית.מזכר פה. דוא"ל קצר שם. לא מעבר לכך. לא נכנסתי לדברים שדורשים חשיבה או ריכוז של יותר מחמש דקות רצופות. לא היה בזה כל טעם. 

    כאב הראש התחיל בסביבות שתיים, למרות ששתיתי המון מים, שלא כהרגלי.

    הגעתי הביתה, אופטלגין ולמיטה. רק לנוח קצת, עד שכאב הראש יעבור.

    בטח.

    התעוררתי בשבע וחצי בבוקר עם מיגרנה איומה.

    הודעתי שאני לא מגיעה לעבודה, עוד כדור וחזרה לחדר החשוך.

    בפעם הבאה שפתחתי את העיניים השעה היתה שתים עשרה.

    גם זאת התקדמות. 

    כאב הראש חלף, אבל תחושה עמומה של כאב ראש שזה עתה הסתיים בתוספת בחילה המשיכה ללוות אותי. 

    הודעות מודאגות ומאוכזבות מחברים. הבטחתי ש... קבעתי עם... למי אכפת בכלל.

    ניסיתי להניע את עצמי להפוך את היום למשהו פרודוקטיבי. לכתוב. להפקיר את ראשי לעבודות תחזוקה – השורשים שלי כבר פולשים לענפים ועוד מעט יצמיחו עלים.

    אין לי כוח. 

    הפסיכולוג שלי אמר שזה בסדר שאין לי כוח. שאני לא צריכה לריב עם עצמי, אני יכולה פשוט להיכנע לחוסר האנרגיות ולא להתעקש להיות פעילה. להיות בעשייה כל הזמן. הסברתי לו שאם אני אכנע לעצמי, אני מפחדת שלא אמצא את הדרך החוצה מהבור הפאסיבי הלֵאה הזה שאני מצויה בו. לא בטוחה שאני ארצה לצאת. 

    הוא אמר שאין לי מה לדאוג, אז החלטתי להתמסר. לגמרי. לתת לעצמי להיכנע לחוסר הרצון והחשק. לא להתעקש. לעשות רק מה שאני רוצה ואם אני לא רוצה לעשות כלום – גם בהייה פאסיבית בטלוויזיה היא דרך העברת זמן לגיטימית. 

    מחר אני אאלץ ללכת לעבודה.עוד יום של בהייה במחשב וניסיונות לעשות רעש של עבודה. וגם ניסיונות לעבוד, כדי לא להרגיש רע עם עצמי שאני לא עושה כלום. ואולי הזמן יעבור מחר טיפה יותר מהר.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/9/07 18:51:

       

      צטט: bronte 2007-09-24 16:03:06

       

      צטט: סנונית 2007-09-23 18:47:52

       

      צטט: bronte 2007-09-23 07:23:48

       

      צטט: סנונית 2007-09-22 02:09:45

      ברונטה יקרה

       

      מתוך נסיבות שונות לחלוטין, התחושות שתיארת מוכרות לי עד כדי כאב. 

       

      עברת הרבה כל כך, טבעי שגופך ומוחך דורשים מנוחה, היא מגיעה לך.

      לדעתי לטלוויזיה יש מוניטין רע באופן לא מוצדק. היא יכולה לשמש כבייביסטר מצוין למחשבות. מסכימה עם ננס- עדיף לבחור חומרים קלילים כשקשה- וכמה שיותר דבילי הרי זה משובח.

       

      מנסיוני הדל, זה אולי יקח זמן, אך לאט לאט, עם עליות ומורדות, הכוחות והחשקים יחזרו. 

       

      יום כיפור שקט ורגוע

      סנונית 

       

       

      סנונית יקירה,

       

      תודה. על האכפתיות והמעקב הדואג. ולגבי הטלוויזיה - לגמרי. אין כמו לשים את המוח על טייס אוטומטי ולראות כמה פרקים של "men in trees" או דומיו.

       

      שבוע נפלא!

      חוששות שההתמכרות הטלוויזיונית שלי הרבה פחות אנינה משלך. במימי הטובים בהיתי ברצף באופרה ווינפרי, צעירים יפיי מנוח. 

      היום אני בכלל לא מחוברת, כדי להצליח ללמוד למבחן גדול.

      כך שלמעשה, את הולכת ומחכימה בעוד אני הולכת ומיטפשת.

      זה צדק זה?

      אל דאגה

      במקום לראות טלוויזיה אני גולשת שעות באתרי אינטרנט "מחכימים"

        24/9/07 17:25:

      אין לי שום מושג בפסיכלוגיה ולא עברתי חוויה דומה לשלך. אבל אני יכול לנסות לתרום ודעתי קצת שונה. אני רק מקווה שהיא תעזור .

       

      יש 3 סוגי חוויות - חויות מענגות (כמו אכילה של שוקולד) שרוצים להקשר אליהן, חוויות לא נעימות (שהיצר הראשוני הוא להתרחק ולהדחיק אותן) וחוויות נייטרליות (כמו הליכה ביער) שיש אליהן התקשרות עדינה ולא מחייבת. לדעתי צפייה בטלביזיה טיפשית והתרגעות בטבע שייכות לסוג השלישי. מה שכן צפייה בטלביזיה היא לא באמת פאסיבית כך שהייתי כן ממליץ על להיות בחוץ ב"טבע" (ללכת לים?).

       

      אין לי נסיון עם מיגרנה אבל נראה לי שחלק מזה קשור לחוסר שינה או לשינה גרועה - יכול להיות?

       

      עוד משהו שיכול אולי לעזור זה יוגה, נשימות, לרוקן את הראש ממחשבות. אבל אולי זה קשה מידי?

       

      אני לא יכול לדמיין את עצמי במקומך, אבל אם הייתי, היצר שלי היה דווקא כן לנסות להתחבר למשהו ,עם מסגרת או בלי, כמה שיותר מהר.   הליכה יומית בפארק או חוג או לעזור למישהו - בעיקר אם זה אומר לצאת ולראות (ואלי גם לדבר) עם אנשים אחרים. ככה אולי הזמן עובר אחרת ונותנים לגוף ולראש להתאורר.  

       

      ממה שאחרים אמרו, אולי אני מדבר שטויות (לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה). (פשוט ככה חשבתי וגם אני רציתי לעזור, אפילו אם יש סיכוי קטן שזה באמת יעזור) בכל מקרה הרבה בהצלחה.  

        24/9/07 16:06:

       

      צטט: adikahan 2007-09-24 15:02:47

       

      צטט: bronte 2007-09-23 07:14:43

       

      צטט: adikahan 2007-09-19 16:43:07

      סליחה על הבנאליות הנוראה

      אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

      גמר חתימה טובה

       

      אין ספק.

      הקטץ' היחיד הוא שזמן לוקח זמן..

      טובי המומחים הגדולים בעולם עובדים על זה.

      אני מבין שיש פתרון, אבל מוקדם עדיין לגלות.

      בינתיים,

      עד אז,

      צריך להעביר דפים ביומן.

      Like sand through the hour glass so are the days of our life lives

        24/9/07 16:03:

       

      צטט: סנונית 2007-09-23 18:47:52

       

      צטט: bronte 2007-09-23 07:23:48

       

      צטט: סנונית 2007-09-22 02:09:45

      ברונטה יקרה

       

      מתוך נסיבות שונות לחלוטין, התחושות שתיארת מוכרות לי עד כדי כאב. 

       

      עברת הרבה כל כך, טבעי שגופך ומוחך דורשים מנוחה, היא מגיעה לך.

      לדעתי לטלוויזיה יש מוניטין רע באופן לא מוצדק. היא יכולה לשמש כבייביסטר מצוין למחשבות. מסכימה עם ננס- עדיף לבחור חומרים קלילים כשקשה- וכמה שיותר דבילי הרי זה משובח.

       

      מנסיוני הדל, זה אולי יקח זמן, אך לאט לאט, עם עליות ומורדות, הכוחות והחשקים יחזרו. 

       

      יום כיפור שקט ורגוע

      סנונית 

       

       

      סנונית יקירה,

       

      תודה. על האכפתיות והמעקב הדואג. ולגבי הטלוויזיה - לגמרי. אין כמו לשים את המוח על טייס אוטומטי ולראות כמה פרקים של "men in trees" או דומיו.

       

      שבוע נפלא!

      חוששות שההתמכרות הטלוויזיונית שלי הרבה פחות אנינה משלך. במימי הטובים בהיתי ברצף באופרה ווינפרי, צעירים יפיי מנוח. 

      היום אני בכלל לא מחוברת, כדי להצליח ללמוד למבחן גדול.

      כך שלמעשה, את הולכת ומחכימה בעוד אני הולכת ומיטפשת.

      זה צדק זה?

        24/9/07 16:02:

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-09-23 16:01:53

      כל דבר אחר מלבד זה היה נראה לי מוזר מאוד ברונטה יקרה, הכאב שלך, ייקח לו עוד זמן לשקוע, הוא עכשיו כמו שחור שזה עתה עורבב, מלא גרגירים, צריך לתת לזה לשקוע, את מדהימה ואת תהיי בסדר ואני מתפלל, מקווה ויודע שתיכף הכל יתחיל לצמוח ולהוריק בך ומסביבך. חושב עלייך הרבה!

      אתה מתוק.

      הימים האחרונים יותר טובים.

      צופה לונה-פארק רגשי אבל מקוה לטוב.

        24/9/07 16:00:

       

      צטט: nymiria 2007-09-23 10:25:13

       

      צטט: bronte 2007-09-23 07:18:29

       

      צטט: nymiria 2007-09-20 00:12:09

       

      אחותי שלי, לא נותר לי אלא להמליץ לך על משחק הטאקי באתר nana10.co.il.

       

      תעדכני כשאת שם. נעשה טורניר!

      ולבגוד ב'באבלס'? הפתעה

       

      זה לא בגידה אם זה מחזק את הזוגיות!!

      חולה עליך!

        24/9/07 15:02:

       

      צטט: bronte 2007-09-23 07:14:43

       

      צטט: adikahan 2007-09-19 16:43:07

      סליחה על הבנאליות הנוראה

      אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

      גמר חתימה טובה

       

      אין ספק.

      הקטץ' היחיד הוא שזמן לוקח זמן..

      טובי המומחים הגדולים בעולם עובדים על זה.

      אני מבין שיש פתרון, אבל מוקדם עדיין לגלות.

      בינתיים,

      עד אז,

      צריך להעביר דפים ביומן.

        23/9/07 18:47:

       

      צטט: bronte 2007-09-23 07:23:48

       

      צטט: סנונית 2007-09-22 02:09:45

      ברונטה יקרה

       

      מתוך נסיבות שונות לחלוטין, התחושות שתיארת מוכרות לי עד כדי כאב. 

       

      עברת הרבה כל כך, טבעי שגופך ומוחך דורשים מנוחה, היא מגיעה לך.

      לדעתי לטלוויזיה יש מוניטין רע באופן לא מוצדק. היא יכולה לשמש כבייביסטר מצוין למחשבות. מסכימה עם ננס- עדיף לבחור חומרים קלילים כשקשה- וכמה שיותר דבילי הרי זה משובח.

       

      מנסיוני הדל, זה אולי יקח זמן, אך לאט לאט, עם עליות ומורדות, הכוחות והחשקים יחזרו. 

       

      יום כיפור שקט ורגוע

      סנונית 

       

       

      סנונית יקירה,

       

      תודה. על האכפתיות והמעקב הדואג. ולגבי הטלוויזיה - לגמרי. אין כמו לשים את המוח על טייס אוטומטי ולראות כמה פרקים של "men in trees" או דומיו.

       

      שבוע נפלא!

      חוששות שההתמכרות הטלוויזיונית שלי הרבה פחות אנינה משלך. במימי הטובים בהיתי ברצף באופרה ווינפרי, צעירים יפיי מנוח. 

      היום אני בכלל לא מחוברת, כדי להצליח ללמוד למבחן גדול.

        23/9/07 16:01:
      כל דבר אחר מלבד זה היה נראה לי מוזר מאוד ברונטה יקרה, הכאב שלך, ייקח לו עוד זמן לשקוע, הוא עכשיו כמו שחור שזה עתה עורבב, מלא גרגירים, צריך לתת לזה לשקוע, את מדהימה ואת תהיי בסדר ואני מתפלל, מקווה ויודע שתיכף הכל יתחיל לצמוח ולהוריק בך ומסביבך. חושב עלייך הרבה!
        23/9/07 10:25:

       

      צטט: bronte 2007-09-23 07:18:29

       

      צטט: nymiria 2007-09-20 00:12:09

       

      אחותי שלי, לא נותר לי אלא להמליץ לך על משחק הטאקי באתר nana10.co.il.

       

      תעדכני כשאת שם. נעשה טורניר!

      ולבגוד ב'באבלס'? הפתעה

       

      זה לא בגידה אם זה מחזק את הזוגיות!!

        23/9/07 07:25:

       

      צטט: inspire 2007-09-22 10:53:37

      הי ברונטה,

       

      מלבד לחבק אותך, אין לי הרבה להוסיף מעבר לכל החברים שמעלי. אומר אולי, שהימים צעירים, והנשמה רוצה עכשיו רק לספוג "נעים", "רגוע" ולא מתחייב. זה הזמן האישי שלך כרגע, להשיל אט אט משקלות מן הגוף ומן הנפש, בקצב נשירה טבעי, כמו עלים בסתיו, ולא בקצב קטיפה מלאכותי. תיפגשי עם הרבה אנשים, תביטי בהמון רגעים אקראיים, של המון אחרים אקראיים, כדי שהנפש תבין בקצב ההכלה הטבעי שלה, שהכל ממשיך, הכל זורם, הכל שוצף, ומתי שהוא גם את תצטרפי לזרם הענק של החיים. והחיים אוהבים אותך, בדרכם שלהם.

       

       

      תודה.

      על החיבוק והמילים המקסימות והמנחמות.

       

        23/9/07 07:23:

       

      צטט: סנונית 2007-09-22 02:09:45

      ברונטה יקרה

       

      מתוך נסיבות שונות לחלוטין, התחושות שתיארת מוכרות לי עד כדי כאב. 

       

      עברת הרבה כל כך, טבעי שגופך ומוחך דורשים מנוחה, היא מגיעה לך.

      לדעתי לטלוויזיה יש מוניטין רע באופן לא מוצדק. היא יכולה לשמש כבייביסטר מצוין למחשבות. מסכימה עם ננס- עדיף לבחור חומרים קלילים כשקשה- וכמה שיותר דבילי הרי זה משובח.

       

      מנסיוני הדל, זה אולי יקח זמן, אך לאט לאט, עם עליות ומורדות, הכוחות והחשקים יחזרו. 

       

      יום כיפור שקט ורגוע

      סנונית 

       

       

      סנונית יקירה,

       

      תודה. על האכפתיות והמעקב הדואג. ולגבי הטלוויזיה - לגמרי. אין כמו לשים את המוח על טייס אוטומטי ולראות כמה פרקים של "men in trees" או דומיו.

       

      שבוע נפלא!

        23/9/07 07:22:

       

      צטט: tomer rotlein 2007-09-21 13:44:50

       

      לי זה נשמע כמו סימני החלמה.

       

       

      נשמע לי טוב.

        23/9/07 07:21:

       

      צטט: tomer rotlein 2007-09-21 13:44:50

       

      לי זה נשמע כמו סימני החלמה.

       

       

      נשמע לי טוב. יש דד ליין?

        23/9/07 07:21:

       

      צטט: ננס אדום 2007-09-20 01:10:43

      ברונטית יקרה,
      כשאני עברתי רגעים לא קלים, ראיתי את השחור שמתחת ללבן והייתי בעיקר מעורער [לא טוען שזה המקרה...], לקחתי עצה של חבר חכם ומנוסה, שאמר לי להקיף את עצמי רק במה שמרגיע: לא להיות במקומות רועשים, לא לראות סרטים אלימים-מפחידים-מותחים [רק קומדיות!], לשמוע הרבה מוסיקה שנותנת לי אנרגייה, ולהיות בסביבת אנשים חיוביים בלבד.

      אני בטוח שהעצה שלו עזרה לי לייצב את עצמי.

      הנה דוגמה לקטע מעליץ ומאנגרט. אני כבר הורדתי את השיר [מתנה לראש השנה] למחשב, ושומע אותו בכל בוקר עם פקיחת עיניים.

      רד רד וואן,

       

      לפני הכל - תרגיש חופשי לטעון. נראה לי שזה בהחלט המקרה.

      העצה של חבר שלך נשמעת מעולה. גם להיות קצת בטבע (אפילו שאני city slicker מטבעי) עושה את העבודה. מבטיחה לבדוק את השיר כשאני אגיע הביתה. תודה!

        23/9/07 07:18:

       

      צטט: nymiria 2007-09-20 00:12:09

       

      אחותי שלי, לא נותר לי אלא להמליץ לך על משחק הטאקי באתר nana10.co.il.

       

      תעדכני כשאת שם. נעשה טורניר!

      ולבגוד ב'באבלס'? הפתעה

        23/9/07 07:17:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-09-19 23:17:03

      קשה כ"כ. תני לגוף להביע את עצמו. אי אפשר לעבוד עליו. הוא ואת עברתם משהו היסטרי.

      מכירה מיגרנות (לצערי). תנוחי. תקיאי. חושך. זמן ואימיטרקס. הלוואי שיעבור מהר.

       

      לא מכירה אימיטרקס.. תודה על הטיפ.

      כן, נראה לי שמיגרנות הן (בין היתר) מצב ממנו סובלים אנשים שלא יודעים להקשיב לגוף שלהם כשהוא מבקש יפה.

        23/9/07 07:14:

       

      צטט: adikahan 2007-09-19 16:43:07

      סליחה על הבנאליות הנוראה

      אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

      גמר חתימה טובה

       

      אין ספק.

      הקטץ' היחיד הוא שזמן לוקח זמן..

        22/9/07 10:53:

      הי ברונטה,

       

      מלבד לחבק אותך, אין לי הרבה להוסיף מעבר לכל החברים שמעלי. אומר אולי, שהימים צעירים, והנשמה רוצה עכשיו רק לספוג "נעים", "רגוע" ולא מתחייב. זה הזמן האישי שלך כרגע, להשיל אט אט משקלות מן הגוף ומן הנפש, בקצב נשירה טבעי, כמו עלים בסתיו, ולא בקצב קטיפה מלאכותי. תיפגשי עם הרבה אנשים, תביטי בהמון רגעים אקראיים, של המון אחרים אקראיים, כדי שהנפש תבין בקצב ההכלה הטבעי שלה, שהכל ממשיך, הכל זורם, הכל שוצף, ומתי שהוא גם את תצטרפי לזרם הענק של החיים. והחיים אוהבים אותך, בדרכם שלהם.

       

       

        22/9/07 02:09:

      ברונטה יקרה

       

      מתוך נסיבות שונות לחלוטין, התחושות שתיארת מוכרות לי עד כדי כאב. 

       

      עברת הרבה כל כך, טבעי שגופך ומוחך דורשים מנוחה, היא מגיעה לך.

      לדעתי לטלוויזיה יש מוניטין רע באופן לא מוצדק. היא יכולה לשמש כבייביסטר מצוין למחשבות. מסכימה עם ננס- עדיף לבחור חומרים קלילים כשקשה- וכמה שיותר דבילי הרי זה משובח.

       

      מנסיוני הדל, זה אולי יקח זמן, אך לאט לאט, עם עליות ומורדות, הכוחות והחשקים יחזרו. 

       

      יום כיפור שקט ורגוע

      סנונית 

       

       

        21/9/07 13:44:

       

      לי זה נשמע כמו סימני החלמה.

       

       

        20/9/07 01:10:

      ברונטית יקרה,
      כשאני עברתי רגעים לא קלים, ראיתי את השחור שמתחת ללבן והייתי בעיקר מעורער [לא טוען שזה המקרה...], לקחתי עצה של חבר חכם ומנוסה, שאמר לי להקיף את עצמי רק במה שמרגיע: לא להיות במקומות רועשים, לא לראות סרטים אלימים-מפחידים-מותחים [רק קומדיות!], לשמוע הרבה מוסיקה שנותנת לי אנרגייה, ולהיות בסביבת אנשים חיוביים בלבד.

      אני בטוח שהעצה שלו עזרה לי לייצב את עצמי.

      הנה דוגמה לקטע מעליץ ומאנגרט. אני כבר הורדתי את השיר [מתנה לראש השנה] למחשב, ושומע אותו בכל בוקר עם פקיחת עיניים.

        20/9/07 00:12:

       

      אחותי שלי, לא נותר לי אלא להמליץ לך על משחק הטאקי באתר nana10.co.il.

       

      תעדכני כשאת שם. נעשה טורניר!

      קשה כ"כ. תני לגוף להביע את עצמו. אי אפשר לעבוד עליו. הוא ואת עברתם משהו היסטרי.

      מכירה מיגרנות (לצערי). תנוחי. תקיאי. חושך. זמן ואימיטרקס. הלוואי שיעבור מהר.

        19/9/07 16:43:

      סליחה על הבנאליות הנוראה

      אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

      גמר חתימה טובה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין