אני יודעת שלא אחדש הרבה אם אומרשמרביתנו בונים ובוחרים בחירות בחיינו מתוך רצון (בדרך כלל לא לגמרי מודע) לרצותאת הציפיות ה"מולבשות" עלינו! הורים, אחים, חברים, כותרות- מה נחשבהצלחה. WOW – כמה אנחנו רוצים לייצר וואוו!בקרב חברינו, משפחתנו, סביבת העבודה שלנו... אני ממש נגנבת כשאני שומעת מתאמן/תאומרים לי "אבא שלי היה ממש גאה בי לו היה רואה כמה אני מצליח ב..." עלאב שנפרד מהחיים כבר לפני  8-10 שנים...הוא עדיין נאחז בצורך לקבל אישור והתפעלות מהאב , שאותו כה אהב! גם אני מכירה אתהמקום הזה לגמרי מקרוב!

אקהרט טולה (בספרו "ארץחדשה" 2005) אומר:" באמצעות אי-היקשרות, חוסר-שיפוטיות, ואי-התנגדותאנו זוכים בגישה למימד חדש בו אנו נהנים ומכבדים את הדברים בעולם הזה בלילהעניק להם חשיבות ומשמעות שאין להם. שחרור!!!!! כאשר אנו פוסקים לפתח ציפיות כאלהכל הסבל מגיע לקיצו. "

אי-היקשרות זו היכולת שלנו לשחרר! כל דבר שנראה לנו הכי ודאי בעולם!(תיאוריה מסוימת, עמדה פוליטית, דעה על אדם אחר, ניתוח שעשינו לגבי אופן פעולה שלמישהו, מה בן-הזוג שלנו כבר צריך להבין...) פשוט לשחרר! כי כל דבר גם יכול להיות אחרת ממה שנקבע בראשינו. חוסר-שיפוטיות:לקבל את האחר בדיוק כמו שהוא (לא כמו שאנו רוצים שהוא יהיה) לקבל משהו שכבר התרחשבמציאות כמות שהוא (לא נגדינו או למה זה היה מגיע לנו...)              אי-התנגדות: מה שקורה ואיךשזה קורה – כך בדיוק זה צריך היה להיות (אף אם איננו מבינים)

כולנו מכירים את זה  שבמרבית המקרים אנו פועלים בדפוס המוכרכאוטומט. מה קורה כשדפוס החשיבה הזה לוקח אותנו למקומות לא מתאימים למה שאנו באמתרוצים עבור עצמינו? הדפוס המושרש הזה -אנחנו יודעים שכדי לשנותו או להיפרדממנו מועיל לערב כוחות נוספים. המאמן יכול להיות אותו כוח נוסף. הדפוסהאוטומטי עומד במבחן, נשאלות שאלות, מוצגת דילמה, וכדי לענות צריך לגייס אנרגיה, לחשוב ולהרגיש. המאמן שואל, מאתגר אלאשלמעשה אנחנו שואלים בסיועו ועונים לעצמנו.

האם מגיע לנו לחיות את"המתנה" הזו בשמחה מלאה, בסקרנות, בעניין, בשלווה ורווחה?  כן!!! האימון הוא כברת דרך שיכולה לקחת אתכםלחוויה של מי שאתם באמת, מדהימים מכפי שאתם תופסים את עצמכם. זוהי הזדמנות לחיותבעושר רוחני וחומרי לחוש שלוה, ולנשום את הכיף שהחיים מזמנים.